——–
א. אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל (א.א)
פירש רש"י – לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן, לפיכך סתם את הדברים והזכירן ברמז, מפני כבודם של ישראל.
ואכתי יש להבין, מדוע בחר משה לרמז את חטאי ישראל דווקא ע"פ שמות "המקומות" בו נעשו החטאים, מדוע לא הזכירם ברמז באמצעות דבר אחר אשר היה מזכיר להם את חטאיהם?
ב. בעבר הירדן במדבר בערבה וכו' (א.א)
פירש רש"י – "בערבה" – בשביל הערבה שחטאו בבעל פעור בשטים בערבות מואב.
ויש לתמוה, וכי "בשביל ערבה" חטאו ישראל!?
ג. רב לכם סוב את ההר הזה. פנו לכם צפונה (ב.ב-ג)
איתא במדרש רבה (א.טז-יז) – מהו "פנו לכם צפונה", אמר רבי חייא: אמר להם, אם ראיתם אותו שמבקש להתגרות בכם, אל תעמדו כנגדו, אלא הצפינו עצמכם ממנו עד שיעבור עולמו. הוי "פנו לכם צפונה".
הוי פנו לכם צפונה, א"ר יהודה בר שלום: אמרו לו ישראל: רבונו של עולם, אביו מברכו "על חרבך תחיה" ואתה מסכים עמו ואומר לנו הצפינו עצמכם מפניו, ולהיכן נברח? אמר להם: אם ראיתם שמזדווג לכם – ברחו לתורה, ואין צפונה אלא תורה, שנאמר: "יצפן לישרים תושיה" (משלי ב).
וצ"ע, דבתחילה נקט המדרש כי כוונת "פנו לכם צפונה" היינו, "שמבקש להתגרות בכם". אך לבסוף מוצאים אנו כי בכלל כוונת הפסוק הינה שעשו מבקש "להזדווג לכם". והדבר צ"ב!
ד. עוד יש להבין, הרי כעת יוצא כי המדרש משנה לגמרי מפשט הפסוק אשר כוונתו בכלל לפנות צפונה ולשנות מקומו לגמרי?
ה. אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה (ב.ט)
פירש רש"י – לא אסר להם על מואב אלא מלחמה, אבל מייראים היו אותם, ונראים להם כשהם מזויינים. לפיכך כתוב: "ויגר מואב מפני העם"- שהיו שוללים ובוזזים אותם.
אבל בבני עמון נאמר: "ואל תתגר בם"- שום גירוי, בשכר צניעות אימם, שלא פירסמה על אביה כמו שעשתה הבכירה שקראה שם בנה מואב.
ולכאורה יש לתמוה, מהי המעלה הכל כך גדולה בכך שלא פרסמה אם עמון את חוסר צניעותה ברבים. וכי בזכות מעשה פעוט זה ראויה היא לשכר גדול כל כך לדורי דורות?
ו. ויתר הגלעד וכל הבשן ממלכת עוג נתתי לחצי שבט המנשה וכו' (ג.יג)
יש לדקדק, דלכאורה עירוב פרשיות יש כאן. בפסוק י"ב מדברת התורה על נחלת הראובני והגדי, אך בפס' י"ג נקטעים הדברים על נחלת הראובני והגדי על ידי תיאור נחלת חצי שבט המנשה הנמשך גם בפסוקים י"ד וט"ו, רק אח"כ משלים הכתוב בפס' ט"ז את עניין נחלת הראובני והגדי. והדבר צ"ב!
ז. עוד יש להבין, מדוע היתה נחלת חצי שבט מנשה גדולה יותר מנחלת שבטי ראובן וגד?
ח. עוד יש להבין, הרי שבט מנשה היו חצי שבט בלבד, לעומת שבטי ראובן וגד אשר היו שבטים שלמים. מדוע א"כ קדמו להם בנחלה?
ט. עוד יל"ע, העובדה כי לא התנה משה עם שבט מנשה לצאת ראשונה במלחמה כפי שהתנה עם בני גד ובני ראובן, אומרת דרשני!
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד }
יבואר ע"פ יסודו של הבית הלוי (בפר' נח) בעניין כחו של מעשה בהשפעתו על העולם כולו. וז"ל – וכמו כן הוא פועל במעשיו בכל העולם התחתון בכלל, ולא מבעי אם חטא בפרהסיא הרי ודאי דגורם לאחרים הרואים שילמדו ממנו. אלא אפילו אם חוטא בצנעא בינו לבין עצמו, מ"מ ע"י המשכו אחר איזו תאוה הוא מגביר כחה של התאוה הלזו עד שמשריש זה בטבע של כל הברואים ובהעולם להיות טבעם נמשך לזה יותר ממה שהיה מקודם. כי כן יסד מלכו של עולם בהטביעו טבע לכל בריותיו להיות טבעם נשתנה ונמשך אחר מעשה האדם והרגלו.
וכפי רוב עשיית האדם כן ישתנה טבע של כולם אם מעט ואם הרבה. ולא לבד בבריות החיים אלא גם בדוממים נעשה טבע חדשה הגורמים להשוכן בתוכם להיות להם נטיה לזה. וכמו שאמר הכתוב: "ותבאו ותטמאו את ארצי"- דע"י מעשיהם טמאו לגוף הארץ כי טבע המדינות חלוקים ג"כ. וכמו שאמרו בגמרא (קידושין מ"ט) עשרה קבין זנות ירדו לעולם תשעה נטלה כו', וכן בכל המדות.
וענין זה הגם כי לא נוכל להשיגו בשכל, מ"מ כל אדם יוכל להרגישו בחוש ממש בבואו לאיזה מדינה אחרת חדשה שהיא פרוצה, באיזו פרט מן הפרטים ימצא גם בעצמו איזו נטיה והמשכה לזה הפרט יותר ממה שהיה לו כשהיה במדינה אחרת. וכו'.
וכן היה בדור המבול שהגבירו כל כך התאוה להזדקק לשאינם מינם עד שנעשה כן בטבע ונתחדשה זאת הטבע גם להבהמה לעשות כן, וזהו מה שאמר הכתוב: "וירא אלקים את הארץ והנה נשחתה", כי טבע הארץ בעצם נשחת עד כי השחית כל בשר את דרכו גם הבהמה. עכ"ל.
א"כ מבואר – כי האדם בכח מעשיו, משפיע הוא לא רק על עצמו, אלא אף על כל הבריאה כולה – על הארץ אשר שוכן בה, על הדומם והחי אשר סביבו, בין לטובה ובין לרעה.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }
הקושיא הראשונה מתורצת – בחר משה לרמז את חטאי ישראל דווקא בשמות המקומות אשר הכעיסו בהם ישראל. כדי לרמז להם, כי בחטאיהם, לא השפיעו הם רק על עצמם בלבד, אלא על כל הבריאה כולה – מהמקום והקרקע הדוממת עד הצומח ועד יושבי אותו המקום.
כי ע"י המשכם אחר תאוותיהם בחוטאם לפני ה', הגבירו הם כח תאוותיהם, עד שהשרישוהו בטבעם של כל הברואים ובכל המקומות בהם חטאו, להיות טבע הברואים אשר באותם המקומות להמשך יותר אחר תאוותיהם ממה שהיה מקודם.
לפ"ז גם הקושיא השנייה מתורצת – לימדה אותנו התורה, כי "בערבה"- בשביל הערבה שחטאו בבעל פעור בשטים בערבות מואב. והיינו, כי אפשר שמקום "ערבות מואב" הטמא מחמת חטאי המואבים הטמאים, הוא אשר הוסיף בתאוות ישראל לחטוא "בערבה".
לפ"ז גם הקושיות ג' וד' מתורצות – "פנו לכם צפונה"- לימדנו המדרש, כי כאשר בא עשו "להזדווג לכם" הדבר הינו בבחינת "מבקש להתגרות בכם". והיינו מפני שבקשת עשו להימצא בסביבת ישראל, בודאי תשפיע היא לרעה על ישראל אף אם לא יכם לרעה או יתריס כנגד תורת ה', כי כבר מחמת "השפעת סביבתו" הטמאה של עשו, יושפעו ישראל לרעה להתאוות לחטוא בחטאים טמאים ומשונים כחטאי עשו אשר ישפיעו את טבע טומאתם על כל סביבתם.
לזה "פנו לכם צפונה", היינו באמת ש"הצפינו עצמכם ובירחו מעשו" – כי ע"י בריחה לתורה, והיינו בקידוש הסביבה כנגד טומאת הסביבה אשר מטמאה עשו – רק ע"י כך ינצלו ישראל מהתגרות עשו להזדווג לכם לטמאכם.
לפ"ז גם הקושיא החמישית מתורצת – זכתה אם מואב כי "ואל תתגר בם"- שום גירוי, בשכר צניעות אימם, שלא פרסמה על אביה כמו שעשתה הבכירה שקראה שם בנה מואב. והיינו כי כאשר התגברה היא על השפעת סביבתה – ממעשה אחותה הבכירה והגדולה ממנה, כאשר בכל זאת לא נהגה כמותה למרות טבע החטא אשר כבר שהה במקומה להרבות תאוותה לפרסם חטאה – מחמת התגברותה הגדולה, זכתה אם עמון לשכר גדול זה לדורי דורות.
ולפ"ז גם הקושיות ו', ז', ח' וט' מתורצות – מסביר הנצי"ב זצ"ל בהעמק דבר, ע"פ המבואר באבות דרבי נתן כי הדרגה הנמוכה ביותר של כח התורה היה בעבר הירדן.
כי לזה השתדל משה לרצות את שבט מנשה אשר היו בו גדולי תורה וראשי ישיבות דכתיב "מני מכיר ירדו מחוקקים" (שופטים ה), תוך הרבותו להם חלק גדול בנחלת עבר הירדן, למען ישבו הם שם וירבו את כח התורה בעבר הירדן.
לזה רק לאחר שנתרצו חצי שבט המנשה לישב בעבר הירדן, יכל משה להמשיך את חלוקת עבר הירדן לשבטי גד וראובן. ללמדנו לדורות, כי יש להשתדל לגור דווקא במקום תורה, כי בזה תלויים חיי ישראל. עכ"ד.
שורש הדבר הינו מפני שכאשר דרגת כח התורה בדרגה נמוכה כל כך, ממילא אף השוכנים באותו המקום יושפעו לרעה ויתדרדרו מטה מטה ברוחניותם. לזה כאשר יתרבה כח התורה בעבר הירדן מכח חצי שבט המנשה, ממילא טבע קדושת התורה תחדור בכל סביבתם וממילא תשפיע היא על הבריאה כולה ואף על שבטי גד וראובן להתאוות לקדושה ולהתעלות רוחנית כבני חצי שבט המנשה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5