——–
א. וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה (מח.ח)
פירש רש"י – בקש לברכם ונסתלקה שכינה ממנו, לפי שעתיד ירבעם ואחאב לצאת מאפרים, ויהוא ובניו ממנשה. "ויאמר מי אלה"- מהיכן יצאו אלו שאינן ראויין לברכה.
יש להבין, מדוע בגלל קלקול זה בדורותיהם, לא היו ראויין בני יוסף לברכה, וכי הפגום בזרעו איננו זכאי להתברך?
ב. עוד יל"ע, מה העניין בתמיהת יעקב "מהיכן יצאו אלו"- שאינן ראויין לברכה. וכי מה שייכות ישנה "מהיכן יצאו אלו" לזכייתם בברכה?
ג. וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה. ויאמר יוסף אל אביו בני הם (מח.ח-ט)
יש להבין, מהי תשובת יוסף ליעקב, בענותו: "בני הם"?
ד. המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק וכו' (מח.טז)
יש להבין – כיצד יעקב אבינו, הקדים את שמו לשם אבותיו, הרי היה לו לומר: "ויקרא בהם שם אבותי ושמי"?
ה. עוד יש לדקדק, דתיבת "אותי" מיותרת היא, דיכל לומר "המלאך הגואל מכל רע יברך וכו'"?
ו. ויאמר יוסף אל אביו לא כן אבי כי זה הבכור שים ימינך על ראשו. וימאן אביו ויאמר ידעתי בני ידעתי גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו וזרעו יהיה מלא הגוים (מח.יח-יט)
פירש רש"י –"גם הוא יהיה לעם"- ויגדל, שעתיד גדעון לצאת ממנו, שהקב"ה עושה נס על ידו. "ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו"- שעתיד יהושע לצאת ממנו, שינחיל את הארץ וילמד תורה לישראל.
ויל"ע, הרי סוף סוף אף ממנשה עתיד לצאת גדעון. מדוע א"כ, עדיף אפרים על אשר עתיד יהושע לצאת מזרעו? כיצד הועילה סיבת "ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו וכו'" עד כדי ששיכל יעקב את ידיו?
ז. ויברכם ביום ההוא לאמר בך יברך ישראל לאמר ישימך אלקים כאפרים וכמנשה (מח.כ)
איתא בתרגום יונתן בן עוזיאל – וברכנון ביומא ההוא למימר בך יוסף ברי יברכון בית ישראל ית ינוקא ביומא דמהולתא למימר ישונן ה' כאפרים וכמנשה.
ויש לשאול, מדוע מחילים ישראל את ברכת הילדים כבר מ"יומא דמהולתא"- יום המילה של התינוק?
ח. עוד יש להקשות, מדוע "בך יברך ישראל"- ביוסף הצדיק, מה קשור יוסף לסיבת ברכת ילדיו אפרים ומנשה?
ט. בן פרת יוסף בן פרת עלי עין וכו' (מט.כב)
איתא בבעל הטורים – "בן פרת"- בגימטריא מנשה ואפרים.
ויש לידע, מה העניין בגימטריא זו?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של הסבא מקלם זצ"ל (מובא באור רש"ז עה"ת – פר' מקץ) בעניין מעלת החינוך. וז"ל – הודיעה לנו התורה מהי מעלת החינוך של זרע יעקב אבינו. לעמידה איתנה זו ללא כל התחשבות בסובב אותו, יכול היה יוסף להגיע אך ורק בזכות החינוך המעולה שקיבל בבית יעקב אבינו. עכ"ד.
כ"כ יש להוסיף את דברי הגר"מ רובמן זצ"ל בספרו זכרון מאיר (פר' וירא) בשם מד"ר "וירא לוט וירץ לקראתם" ופרש"י: "מבית אברהם למד לחזור על האורחים". מזה למדים אנו את חשיבותה של גירסא דינקותא השמורה לאדם כל ימי חייו. מכוחה הוא יכול לעמוד בניסיון וללחום נגד המפריעים השונים ולנצחם.
וכן איתא בגמ' (שבת כא) "אמרוה רבנן קמיה דאביי משמיה דר' ירמיה ולא קבלה, כי אתא רבין אמרוה רבנן קמיה דאביי משמיה דר' יוחנן וקיבלה, אמר: "אי זכאי, גמירתיה לשמעתיה מעיקרא. והא גמרה. נפקא מינה לגירסא דינקותא, ופרש"י: "גירסא דינקותא מתקיים יותר משל זיקנה".
והנה טבע האדם הוא ההיפך מזה: הנער מזלזל בימיו ושניו ומשאיר את השתלמותו לימים יבואו לכשיתגבר ובאמת זוהי טעות נוראה.
כי עיקר הצלחת האדם – בימי נעוריו. ומה שאדם לומד או קונה מידות טובות ועושה מעשים טובים בנעוריו זה נשאר לו לתמיד.
ועד"ז אמרו חז"ל (סוכה נ"ג) "אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו", פירוש – מי שהילדות שלו אינה כשורה סובל מאוד כשמגיע לזיקנה. אך מאידך, אשרי מי שילדותו נוצלה כראוי, וממילא היא אינה מביישתו גם לעת זקנה. עכ"ל.
כ"כ הוסיף הוא (בפר' כי תשא). וז"ל – עד כמה יש לדאוג ש"הגירסא דינקותא" תהיה מעולה. וכבר אמר שהמע"ה (משלי כ"ב): "חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה". אם בימי נערותו מקבל האדם חינוך טוב, הרי זו ערובה להצלחתו גם בימי הזיקנה.
אבל אם השורש פגום, יש חשש לא רק לימי הנערות אלא לכל ימי חייו בהמשך. עכ"ל.
א"כ מבואר – עד כמה יכולים להיות עמוקים וחזקים שורשי הידיעות אשר סופג האדם בימי ילדותו בבית אביו ואצל רבותיו, עד שאף רוח סערה גדולה ביותר לא תצליח לעקרם לטוב ולרע, כי הכל תלוי בחינוך.
ההורים הם המשפיעים על ילדם, מכח מידותיהם ומעשיהם אשר ילדם לומד מהם.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }
הקושיות א'. ב' וג' מתורצות – לא היו ראויין בני יוסף לברכה מפני קלקול דורותיהם – שעתיד ירבעם ואחאב לצאת מאפרים, ויהוא ובניו ממנשה. ללמדנו, עד כמה הכל תלוי בחינוך, וכאשר מתגלה קלקול בילדים, צריכים ההורים לעשות בדיקה בעצמם, כי כאשר האילן הפורח מקולקל במעט, יש לבדוק בשורשים.
לכן אף תמה יעקב "ויאמר מי אלה"- מהיכן יצאו אלו שאינן ראויין לברכה – כי הכל תלוי בחינוך ההורים, ומיהו אביהם אשר חינכם, כי ישנו חשש לקלקול בו, אשר מוכח בזרעו.
לזה, "ויאמר יוסף אל אביו": "בני הם", חינוכי אשר חינכתיהם במצרים הטמאה, הוא אשר זיכני בבנים צדיקים אלו. ואף מכח היותי האבא המחנך, ממילא בודאי הושרשו בהם ממידותי, וממילא ראויים הם לברכה.
לפ"ז גם הקושיות ד' וה' מתורצות – הקדים יעקב אבינו את שמו לשם אבותיו, באומרו: "ויקרא בהם שמי ושם אבותי". ללמדנו, כי "שמי"- זכייתי בכל מעלותי, הינן מכח "שם אבותי"- חינוך אבותי.
לזה הוסיף יעקב: המלאך הגואל "אותי" מכל רע – כי דווקא מכח ה"אותי" חינוך ההורים, אזכה שילדי ילכו בדרך ה' להיות ראויים ש"יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק וידגו לרוב בקרב הארץ". כי אם בימי נערותו מקבל האדם חינוך טוב, הרי זו ערובה להצלחתו גם בימי הזיקנה.
לפ"ז גם הקושיא השישית מתורצת – על אף שמנשה היה הבכור בשנים, סיבת "ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו וכו'"- שעתיד יהושע לצאת ממנו שינחיל את הארץ וילמד תורה לישראל – הועילה שיעקב ישכל את ידיו, כי דור ישרים וצדיקים נובע מכח השרשת יסודות האבות, וממילא מהווה הוא הוכחה לכך שאפרים גדול בתורה והינו יותר ממנשה אשר (רק) גדעון עתיד לצאת מזרעו.
לפ"ז גם הקושיות ז' וח' מתורצות – מחילים ישראל את ברכת הילדים כבר מ"יומא דמהולתא"- יום המילה של התינוק, ומברכים אותו באותו יום שיהיה כאפרים ומנשה. ללמדנו, עד כמה חשוב הוא החינוך, עד שכבר מיום המילה חייבים ההורים לזכור עד כמה חייבים הם להכין עצמם לתפקיד החשוב – חינוך הילד להיות כאפרים ומנשה הצדיקים.
אף הוסיף יעקב באומרו: "בך" יברך ישראל לאמר ישימך אלקים כאפרים וכמנשה – כי עיקר גדילת הילדים להיות כאפרים ומנשה, תלויה "בך"- ב"יוסף"- בהורים המחנכים, כי ההורים הם המשפיעים על ילדם, מכח מידותיהם ומעשיהם [אשר ילדם לומד מהם]. וכאשר בימי נערותו מקבל האדם חינוך טוב, הרי זו ערובה להצלחתו גם בימי הזיקנה.
ולפ"ז גם הקושיא התשיעית מתורצת – רימזה לנו התורה, כי "בן פרת יוסף בן פרת עלי עין וכו'"- "בן פרת"- בגימטריא מנשה ואפרים. כי בכדי לצאת "מנשה ואפרים" הצדיקים, חייבים ההורים להיות בבחינת "בן פרת יוסף"- תוך חינוכם את עצמם, אז ממילא יושפעו ילדיהם. כי ההורים הם המשפיעים על ילדם, מכח מידותיהם ומעשיהם אשר ילדם לומד מהם.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5