——–
א. כמה שאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים וכו', ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה. וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול (ההגדה)
וכדכתיב: "ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים" (שמות יא.ג)
ויש לידע, מדוע היה צריך להיעשות נס מיוחד כדי לתת את חן העם בעיני מצרים בכדי שישאילום, הרי אף ללא חן העם, בודאי הבינו המיצרים כי צריכים הם לגמול טובה לישראל על העבודה אשר עבדו אותם שנים כה רבות?
ב. והיא שעמדה לאבותינו ולנו, שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו וכו', צא ולמד, מה בקש לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ולבן בקש לעקר את הכל, שנאמר: ארמי אובד אבי וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט, ויהי שם לגוי גדול עצום ורב (ההגדה)
יש לתמוה, מדוע בקשת לבן היתה חמורה יותר מבקשת פרעה, הרי לבן כלל לא עינה את יעקב בעבודת פרך ובמיתת ילדיו שנים כה רבות כפרעה הרשע?
ג. כנגד ארבעה בנים דברה תורה וכו', רשע מה הוא אומר וכו' (ההגדה)
איתא בירושלמי פסחים (פ"ט, ה"ד) – תנא ר' חייא: כנגד ד' בנים דיברה תורה: בן רשע, מה הוא אומר: מה העבודה הזאת לכם!? – מה הטורח הזה שאתם מטריחים עלינו בכל שנה ושנה? מכאן שהוציא עצמו מן הכלל. אף אתה אמור לו: "בעבור זה עשה ה' לי"- לי עשה, לאותו האיש לא עשה. אילו היה שם, לא היה ראוי להגאל לעולם.
ויל"ע, דכדברי הירושלמי מוצאים אנו גם בהגדה של פסח, והתם הפסוק "בעבור זה עשה ה' לי וכו'", הנאמר אצל ה"שאינו יודע לשאול", מובא כדברי תשובה לשאלת הרשע. ודבר זה צ"ב!
ד. עוד יש להבין, מדוע התשובה על שאלת הרשע נאמרת בלשון נסתר: "לאותו האיש", "אילו היה שם"?
ה. עוד צ"ע, מהיכן ידעו חז"ל כי שאלת "מה העבודה הזאת לכם"- הינה שאלת הבן הרשע דווקא, ולא שאלת בן אחר (כבן התם וכדו')?
ו. כנגד ארבעה בנים דברה תורה: אחד חכם, ואחד רשע, ואחד תם, ואחד שאינו יודע לשאול וכו' (ההגדה)
יש לדקדק, מדוע כפלה ההגדה תיבות יתירות, בנוקטה: "ואחד" "ואחד" דלא כדקדוק הראוי?
ז. ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאר בכל גבולך (שמות יג.ז)
יש לבאר כוונת הפסוק! דמהו שדקדקה התורה ש"לא יראה" החמץ?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של בעל הבית הלוי (פר' וישלח) בעניין הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע. וז"ל – יעקב, בהודיעו דעשו בא לקראתו הבין דלא ימלט מאחד משני האופנים, או דעשו ילחם עמו וירצה להורגו, או דיתרצה עמו וישוב מאפו וישב עמו בשלוה ואחוה כשני אחים. ומשני האופנים הללו נתיירא יעקב, דגם טובתו ואהבתו של עשו רעה היתה אצל יעקב, ועל אלו שני האופנים אמר הכתוב "ויירא יעקב מאד ויצר לו", על ספק שמא יתקרב לו וכו'. עכ"ל.
וכבר אמרו חז"ל במסכת אבות (פ"א, מ"ז): "הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע"- כי על האדם להשתדל כמה שיותר לבל ישהה במחיצת הרשע ובחברתו.
כי סכנת ההתקרבות של האח הרשע, גדולה יותר אף ממיתת הגוף, בהיות האח האוהב סכנה לנפש. כי התקרבות הרשע אל הצדיק עלולה להשפיע על הצדיק ומעשיו.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}
הקושיא הראשונה מתורצת – בהבטחת "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" היה הכרח בנס מיוחד בנתינת חן העם בעיני מצרים, בכדי שכמה שפחות ישהו ישראל במחיצת המיצרים הרשעים, למען לא יתחברו אליהם כלל וכלל, ולכשיבקשו שאלתם, מכח "חן העם"- יקבלו מיד את מבוקשם, ולא יצטרכו לשהות במחיצת המצרים הרשעים. כי כמה מסוכנת היא ההתחברות אל הרשע.
לפ"ז גם הקושיא השנייה מתורצת – "צא ולמד, מה בקש לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ולבן בקש לעקר את הכל" – בקשת לבן היתה חמורה יותר מבקשת פרעה, כי בעוד שפרעה גזר גזירת מוות על זכרי ישראל, ושעבד הוא את ישראל בעבודת פרך – גרם הוא לבידוד והרחקת ישראל מן העם המצרי [וכפי שדרש בילקוט שמעוני (קסב) "ותמלא הארץ אותם" (שמות א.ז) – שנתמלאו בתי תיאטראות ובתי קרקסאות מהם, מיד גזרו עליהם שיפרשו מהם]. דבר אשר גרם לשמירת ישראל על צביונם כאשר לא שינו שמם לשונם ומלבושם. ומכח היותם גוי נפרד בהיותם "ויגר שם במתי מעט" זכו ישראל לגאולת מצרים.
לעומת זאת, לבן, על אף שלא עינה את יעקב בעבודת פרך ובמיתת ילדיו שנים כה רבות, חמור היה מפרעה הרשע, "בבקשו לעקור את הכל"- בנסיונו להשאיר את יעקב במחיצתו ולהתחבר אליו, ביודעו כי רק בהתחברותו לישראל, יצליח הוא להכחיד את כל דת ישראל כליל "ולעקור את הכל". כי כמה מסוכנת היא ההתחברות אל הרשע.
לפ"ז גם הקושיות ג', ד', ה' וו' מתורצות – מלמדת אותנו התורה, כי ברגע שח"ו מגלה האדם כי בביתו ישנו "בן רשע"- השואל מה העבודה הזאת לכם?, מיד עליו לעשות כל היכי תימצי בכדי שלא ישהה במחיצת בניו הצדיקים, לבל יקלקלם – דהרחק משכן רע ואל תתקרב לרשע.
לכן, מיד על האבא לעשות את הבן הרשע בבחינת "נסתר" – "לאותו האיש", "אילו היה שם". ואת שאר הבנים בבחינת "אחד" חכם, "ואחד" רשע, "ואחד" וכו', [יחידים ומבודדים] בהפרידם מן הבן הרשע.
ואת התשובה על שאלת הרשע, כבר יענה אצל הבן "שאינו יודע לשאול". כאשר כבר הרשע איננו שוהה במחיצתו (והן מבחינת התוצאה – שהבן שאינו יודע לשאול לא יתקלקל).
ואף הבן הרשע יודע בעצמו, כי מטעם היותו רשע – מבדילים אותו ומרחיקים אותו. וכפי שאומר הירושלמי: "מכאן שהוציא עצמו מן הכלל"- וכפי ששואל הרשע: "מה העבודה הזאת לכם?"- ולא לו. שכבר אינו בחברתם, כי נהגו בו בבחינת "הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע".
ולפ"ז גם הקושיא השביעית מתורצת – כפלה התורה לומר: "לא יראה לך חמץ", "לא יראה לך שאור". לרמז לנו, כי ברגע שישנו חמץ או שאור במחיצת הצדיק – עליו להרחיקו ולהתרחק ממנו – בבחינת "לא יראה" כלל וכלל – "דהרחק משכן רע, ואל תתחבר לרשע".
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5