——–
א. ואני אקשה את לב פרעה והרביתי את אתותי ואת מופתי בארץ מצרים (ז.ג)
צריך להבין, הרי לכל אדם ישנה הזכות לבחור בטוב ולהתעורר לשוב בתשובה. כיצד א"כ, נטל ה' זכות זו מפרעה?
ב. ואמרת אל אהרן קח את מטך והשלך לפני פרעה יהי לתנין (ז.ט)
איתא בשמות רבה (פ"ט.ו) – באותה שעה התחיל פרעה משחק עליהם ומקרקר אחריהם כתרנגולת. ואומר להם: כך אותותיו של אלקיכם, בנוהג שבעולם, בני אדם מוליכין פרקמטיא למקום שצריכין להם, כלום מביאין מוריס לאספמיא דגים לעכו. אין אתם יודעין שכל הכשפים ברשותי הן, מיד שלח והביא תינוקות מן אסכולי שלהם, ועשו אף הם כך, ולא עוד אלא קרא לאשתו ועשתה כך, שנאמר: ויקרא גם פרעה וכו'. מהו גם? אפילו התינוקות של ארבע וחמש שנים קרא ועשו כך.
ויש להבין א"כ, מה היתה התועלת בעשיית מופת זה אשר כלל לא התפעל ממנו פרעה?
ג. ויאמר ה' אל משה אמר אל אהרן קח את מטך ונטה ידך על מימי מצרים וכו' ויהיו דם וכו' (ז.יט)
איתא בשמות רבה (פ"ח.ג) – אמר רב יהודה: המטה משקל ארבעים סאה היה ושל אספירינון היה וכו'.
ומצינו במדרש, כי אותו מטה היה מטם של אברהם ויעקב, ואשר היה קיים עוד מששת ימי בראשית.
יש לידע, מדוע ציווה ה' את משה ואהרן לעשות המכה ע"י נטיית המטה דווקא. מדוע לא ציוום שיעשו המכה ע"י הטיית היד בלבד, ובמיוחד שישנו חשש לכפירת המינים אשר יאמרו כי מטה כשפים הוא זה?
ד. ויעשו כן חרטומי מצרים בלהטיהם ויחזק לב פרעה ולא שמע אלהם כאשר דבר ה' (ז.כב)
יש להבין – מדוע נתן ה' על מצרים מכה שאף חרטומי מצרים יכלו לעשותה, דבר אשר הוריד מכח השפעת יראת מצרים מן המכה?
ה. ויאמר ה' אל משה אמר אל אהרן נטה את מטך והך את עפר הארץ והיה לכינים בכל ארץ מצרים (ח.יב)
מצינו, כי בכל מכה שלישית לא התרה הקב"ה בפרעה בדבר המכה.
ויש להבין מדוע?
ו. כל עפר הארץ היה כנים בכל ארץ מצרים (ח.יג)
איתא במנחות (פה.) – אמרו לו יוחנן וממרא ראשי מכשפים במצרים למשה רבנו ע"ה – תבן אתה מכניס לעפרים, השיב להם: הן, אמרי אינשי למתא ירקא שקיל [איתא ברש"י (שם) – לעיר שגדל שם ירק, הבא ירק שלך למכור, לפי שמתקבצין שם הכל לקנות, הם אמרו לו דברי ליצנות והוא השיב להם בענינם].
ויש לתמוה, דלכאורה מתשובת משה למכשפים, נראה כאילו הודה להם. ואת"ל שצחק עליהם, מדוע לא השיבם תשובה ניצחת?
ז. ויאמר ה' אל משה ואמרת אליו כה אמר ה' שלח עמי ויעבדוני כי אם אינך משלח את עמי הנני משליח בך ובעבדיך וכו' (ח.טז-יז)
איתא במדרש, כי המכות היו בצורה כזו שהמכה היתה שבוע מכה, ולאחר מכן ג' שבועות ללא מכה, וכן הלאה.
ויש להבין, מדוע לא נתן הקב"ה על פרעה את כל המכות ברציפות שבוע אחרי שבוע. מדוע נתן לו הפסקה להפוגה ולמנוחה לשכוח מפחד מכות ה'?
ח. עוד יל"ע, מדוע המכה לא נמשכה יותר משבוע למען יסבלו המצרים יותר על רשעותם?
ט. כצאתי את העיר אפרש את כפי אל ה' (ט.כט)
פירש רש"י – אבל בתוך העיר לא התפלל, לפי שהיתה מלאה גלולים.
ואכתי יש להבין, מדוע לא עשה עצמו משה כמתפלל לה' בפני פרעה. על אף שאינו יכול להתפלל ממש אל ה', מ"מ ע"י כך, היה רואה פרעה בעיניו כי משה הוא אשר מתפלל ומסיר את המכה ממצרים [ולא היה מקשה את ליבו]?
י. והפשתה והשערה נכתה כי השערה אביב והפשתה גבעול. והחטה והכסמת לא נכו כי אפילת הנה (ט.לא-לב)
יש להבין, מדוע השאיר הקב"ה למצרים את החיטה והכסמת בעוד שהחיטה עדיפה יותר מן השעורה (ששימושית ויקרה היא יותר). מדוע לא היכה ה' את המצרים גם בחיטה ובכסמת (ובארבה יכה את כל עשב ואילנות השדה), ובכך היה מענישם יותר ומכביד עליהם המכה עוד יותר?
יא. עוד יש לידע, מדוע היתה צריכה התורה להוסיף: כי הפשתה והשערה נכתה "כי השערה אביב והפשתה גבעול". והחטה והכסמת לא נכו "כי אפילת הנה"- וכי מה צורך ישנו בהסבר התורה כיצד הוא טבע הבריאה המסובב בגבורת ה'?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד }
יבואר ע"פ יסודו של הרמב"ם (פ"ו מהל' תשובה ה"ג) בעניין התשובה ז"ל – ואפשר שיחטא האדם חטא גדול או חטאים רבים, עד שיתן הדין לפני דיין האמת שיהא הפרעון מזה החטא על חטאים אלו שעשה ברצונו ומדעתו – שמונעין ממנו התשובה ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו כדי שימות ויאבד בחטאו שעשה.
הוא שהקב"ה אומר ע"י ישעיה: "השמן לב העם הזה" וכה"א -"ויהיו מלעיבים במלאכי האלקים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' בעמו עד לאין מרפא"- כלומר חטאו ברצונם והרבו לפשוע עד שנתחיבו למנוע מהם התשובה שהיא המרפא.
לפיכך כתוב בתורה: "ואני אחזק את לב פרעה", לפי שחטא מעצמו תחילה והרע לישראל הגרים בארצו שנאמר: "הבה נתחכמה לו", נתן הדין למנוע התשובה ממנו עד שנפרע ממנו, לפיכך חיזק הקב"ה את לבו, ולמה היה שולח ביד משה ואומר שלח ועשה תשובה, וכבר א"ל הקב"ה אין אתה משלח, שנאמר: "ואתה ועבדיך ידעתי וכו'", ואולם בעבור זאת העמדתיך? כדי להודיע לבאי העולם שבזמן שמונע הקב"ה התשובה לחוטא, אינו יכול לשוב אלא ימות ברשעו שעשה בתחילה ברצונו, וכן סיחון וכו'. עכ"ל.
ויש להוסיף את דברי הגרא"א דסלר בספרו מכתב מאליהו (ח"א עמוד 203) בעניין מדרגות בתורה ובדרך ארץ – בביאורו חמש דרגות בעובדי ה'. וז"ל – ויש אשר לא יכיר בהשגחת ה' כלל ומרבה בהשתדלותו בדרך הטבע, ומן השמים מצליחים מעשיו, והוא איננו מודה לו יתברך על זה, אלא אומר לנפשו -"כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה".
ולכאורה קשה – למה אין מלמדים אותו מן השמיים ע"י עוני ויסורים כנ"ל? אמנם אלה המה האנשים אשר השקיעו עצמם בכפירת השגחתו יתברך כ"כ, עד שאינם ראויים להתעוררות מן השמים, אלא אדרבה הרשות נתונה לשטן להטעותם כל עוד יותר, בהראותו להם הצלחתם ברישעם וכו'…. הן המה חילותיו של שטן, אשר יטעה על ידם את שאר בני אדם, וכל השפעת העוה"ז הבאה אליהם, הם יונקים אותה מתהום הטומאה וסופם שיאבדו עמה לגמרי. עכ"ל.
א"כ מבואר – כי נותן הקב"ה לשוטים לטעות, ואדם אשר מרשיע כ"כ לפני ה', מאבד זכותו לשוב בתשובה, עד שהקב"ה מוסרו ביד השטן להטעותו, למען המשיך בטעותו להאבידו לגמרי.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }
הקושיא הראשונה מתורצת – באמת, לא היתה לפרעה הזכות לשוב בתשובה, היות והרשיע כ"כ, ולא היה ראוי הוא להתעוררות בתשובה. אף כל המכות אשר קבל לא היו למען ישוב בתשובה, אלא להפך – באו הן ללמדנו יסוד זה של התשובה, כיצד מאבד מי שהרשיע כ"כ את זכותו לשוב בתשובה.
לפ"ז גם הקושיות ב' וד' מתורצות – ציווה הקב"ה את משה לעשות מופתים אשר אף ילדים בני ד' וה' ידעו לעשותם, וכן במכות הראשונות יכלו החרטומים לעשות המופתים – על אף שמכח זה לא ירצו המצרים לשוב בתשובה ולשלח את העם. כי כך היה רצון הקב"ה למען לא ישובו המצרים בתשובה, מפני שכבר איבדו הם את הזכות להתעוררות לדבר ה', בהרשיעם כ"כ לפני ה'.
לכן רצה ה' שימשיכו לטעות ולמצוא עוררין על מופתי ומכות ה', למען לא יתעוררו לשוב בתשובה לפניו – כי נותן הקב"ה לשוטים לטעות.
לפ"ז גם הקושיא השלישית מתורצת – ציוה הקב"ה את משה לעשות מופתים ומכות דווקא ע"י המטה, ולא ביד או במטה אחר. כדי לתת לשוטים [פרעה ומצרים] לטעות, באומרם כי אין אלו ניסי ה', אלא מעשי כשפים מכח מטה כשפים, למען לא יתעוררו לשוב בתשובה, כי איבדו הם זכות זו.
לפ"ז גם הקושיא החמישית מתורצת – בכל מכה שלישית לא התרה משה בפרעה, כי נותן הקב"ה לשוטים לטעות, ורצה הוא למעט כמה שפחות מלהתרות ברשע זה, בכדי לא לתת לו שום פתח לרצות לשוב בתשובה ולקיים את דבר ה', כי איבד הוא זכות זו.
לפ"ז גם הקושיא השישית מתורצת – בכוונה לא השיב משה לחרטומים תשובה ניצחת, ואף השיבם תשובה שאינה מובנת, היות ולא היה לו צורך שיתעוררו בתשובה ע"י שינצחם בתשובה נצחת.
להפך – נותן הקב"ה לשוטים לטעות, למען לא ישובו מדרכם הרעה, כי איבדו הם זכות זו, לכן לא היה צורך כלל שישיב להם תשובה הגונה, כי לא היה צורך כלל בתיקון דרכם.
לפ"ז גם הקושיות ז' וח' מתורצות – נתן הקב"ה למצרים הפוגה ומנוחה ג' שבועות, לאחר שבוע רצוף של מכה, וכן לא נתן להם המכה יותר משבוע, למען לא יתעוררו המצרים בתשובה וממילא ישכחו מסבלם ויכבידו ליבם מלהתעורר, למען יאבדו כליל בחטאם וברשעותם.
לפ"ז גם הקושיא התשיעית מתורצת – לא התפלל משה בפני פרעה, ואף לא עשה עצמו כמתפלל בפניו, למען לא יתעורר פרעה בתשובה. כי מכח מיעוט ערך הנס בעיניו, ימצא פרעה פתחי מילוט לומר כי אין המכות מאת ה', בטוענו כי לא ראה את משה מתפלל למען הסרת המכה, והפסקת המכות קרתה מאיליה.
ולפ"ז גם הקושיות י' וי"א מתורצות – השאיר הקב"ה למצרים את החיטה והכסמת אשר הינן חשובות יותר מן השעורה והפשתה, למען לא יחושו המצרים שום חיסרון וצער כ"כ לבקש לשוב מדרכם הרעה. כי אבדו הם זכות זו.
לכן נתן להם הקב"ה רגעי נחת ופתרון לבעייתם בהשאירו להם [בינתיים] את החיטה והכוסמת החשובות – ע"י כך לא רצו הם להתעורר בתשובה, בטוענם כי אפשר להסתדר בדוחק גם ללא פשתה ושעורה הפחות חשובות.
אף דקדק קרא בהוסיפו: והפשתה והשערה נכתה "כי השערה אביב" "והפשתה גבעול" והחטה והכסמת לא נכו -"כי אפילת הנה", נתן הקב"ה למצרים להוסיף ולטעות – לטעון כי מכת ברד נעשתה מכח הטבע, ורק בגלל שלבי הבשלת התבואה הוכה סוג תבואה אחת ולא השנייה – המשך לבקשת הקב"ה להטותם לבל ישובו בתשובה לפניו – כי נותן הקב"ה לשוטים להמשיך ולטעות.
בס"ד
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5