——–
שאלה: על מה צריך האדם להתפלל? האם יש עניין להתפלל גם על דברים פשוטים ויומיומיים? הלוא עינינו הרואות כי הקב"ה מספק לבני אדם דברים רבים גם ללא תפילה?
תשובה: שני אנשים שהו בארמון המלך. האחד – הוזמן אישית על ידי המלך. ציוה המלך להושיבו במקום הראוי לו, להגיש לו מנה זו ומנה אחרת, משקאות כאלו ואחרים, דאג לו אף למיזוג אויר נעים, למוסיקת רקע ערבה, דאג כי מאומה לא יחסר לו. לעומתו השני – נקלע באקראי אל מחסן המזון של המלך. מצא אוכל משובח והכניס לפיו, מצא משקאות טובים ושתה, נהנה גם ממיזוג האוויר שהגיע למחסן דרך המזגן המפוצל, וממוסיקת הרקע שנשמעה היטב מבעד לחלון…
מה ההבדל בין השניים?
אכן מבחינה חומרית שניהם שווים, שניהם נהנו באותה מידה. ובכל זאת ההבדל ברור: לראשון יש קשר של חיבה וקירבה עם המלך, ואילו לשני אין כל קשר וקירבה. הראשון קיבל את השפע מידיו של המלך, בדרך של נתינה וקבלה , ואילו השני זכה בשפע על ידי נטילה .
כזה הוא ההבדל, אומר הסבא מקלם זצ"ל, בין מי שמשיג את צרכיו על ידי תפילה, לבין מי שמשיג את צרכיו ללא תפילה. אף שהקב"ה יודע את צרכיו של האדם, קבע הבורא שאם יתפלל יקבל צרכיו בדרך של "נותן ומקבל" , ואם לאו יהא זה בדרך "נוטל מאליו" . וההבדל עצום, שכאשר השפע מגיע לאדם בדרך "נותן ומקבל", בכך הקשר שלו עם הבורא מתהדק להכיר ולדעת אותו, ולעומת זאת כאשר הוא בדרך "נוטל מאליו" ללא תפילה, אזי אין סיבה שתביאהו לתכליתו שהוא להכיר ולדעת את ה', שהוא בלבד המחיה את כולם, ואז יכול האדם לחיות כגוי וכבהמה שמזונותיהם מצויים להם בדרך הטבע והמקרה, ואין להם שום חיבור והכרה בבוראם, שזהו אסון שאין כמוהו לאיש היהודי – להיות מנותק מבוראו. (חכמה ומוסר חלק שני מאמר א)
יוצא אם כן, שככל שאדם רוצה לחזק יותר ויותר את הקשר שלו עם בורא עולם, עליו להרבות בתפילה גם על דברים פשוטים לכאורה, ובכך יזכה לחוש כי צרכיו ניתנים לו במאור פנים ישר מידיו של הבורא. התפילה יוצרת צינור אישי, קשר ישיר, בין האדם לבוראו. יתכן שגם אם לא יבקש – יקבל. אבל אז נכלל הוא בשפע הכללי המושפע לעולם בכללות. אין זו מתנה ישירה מהבורא, אין זה הקשר הישיר והאמיץ.
אינו דומה הישג שהשיג האדם מתוך תפילה, להישג שהשיג בלא תפילה. למשל: אדם יוצא לקנות איזה בגד או רהיט. הוא יכול "סתם", כדרך העולם, ללכת לחפש לקנות, ולחזור הביתה. יש הרבה חנויות בעולם, יש הרבה בגדים ורהיטים, ומתוך כל השפע הוא הצליח למצוא לעצמו מה שהוא צריך. בדיוק כמו ההוא שנכנס למחסן של המלך ולקח מה שהוא צריך. אבל אדם שמחפש את קרבתו של המלך – איננו נכנס למחסן ולוקח. הוא ניגש למלך ומבקש ממנו, הוא רוצה לקבל מידיו. יהודי הרוצה להתענג על קרבת ה' ואהבתו, לפני שהוא יוצא לקנייה הוא פונה אל ה' בתפילה שימציא לו את החפץ הדרוש לו. הוא יוצא לקנייה בתחושה של ציפייה וייחול למתנת ה', וכשאכן מוצא את החפץ הדרוש הוא חש שקיבל אותו מידיו של ה'. לא במקרה, לא סתם כך, לא כי ממילא יש בחנות וכולם קונים, אלא בהשגחה מיוחדת עבורו. הוא רואה את יד ה' אשר זימנה אותו אל החנות המתאימה, וזימנה לשם אף את החפץ הנצרך. הוא יודע שאף את הכסף נתן ה' בידו שיוכל לקנות, ואת הכח ללכת, וכו'. הוא רואה את השגת החפץ כמתנת שמים, חש שקיבל אותו במתנה מבורא עולם.
אדם שמחזק את אמונתו בבורא עולם, על ידי תפילה תמידית והתבוננות בחסדים המורעפים עליו לאין סוף, חי בתחושה מתוקה של "ישיבה על שולחן המלך". הוא חש כיצד מלך מלכי המלכים דואג לכל הצטרכותו בדאגה אישית, במיוחד בשבילו, ומזמן לו את כל צרכיו בטוב טעם ודעת. כאמור, הוא איננו לוקח ו נוטל את מבוקשו, אלא מקבל אותו מאת ה'.
תחושה זו, שה' דואג במיוחד בשבילי, איננה תחושה דמיונית חלילה, אלא זוהי האמת. וכמו שאמרו חז"ל (סנהדרין לז ע"א): מדוע בבריאת העולם ברא הקב"ה את האדם יחידי? מדוע לא ברא מלכתחילה בני אדם רבים? כדי ללמד אותנו שהקב"ה אכן מוכן לברוא עולם שלם, עולם ומלואו, עבור אדם אחד. ואכן כל אדם צריך ללכת בהרגשה ובידיעה: "בשבילי נברא העולם!", דהיינו שכל העולם הסובב אותי, כל המאורעות שקורים סביבי, כולם מכוונים מאת ה' בהשגחה מיוחדת עבורי. כל מה שקורה מסביבי, איננו קורה מפני שאני איזה יצור אחד קטן מתוך מיליארדים, אלא הכל מכוון מאת ה' במיוחד עבורי. תחושה זו מתחזקת יותר ויותר בלב האדם על ידי ריבוי התפילות שאדם מתפלל ומבקש כל הצטרכותו מה'.
רבי נחמן מברסלב זצ"ל דרבן את חסידיו לפנות בכל דבר, כקטון כגדול, לאבא שבשמים. אם נקרע הבגד, למשל, נתפלל לה' שיתן לנו בגד חדש. "ואמר, מי שאינו מתנהג כך, אף על פי שה' נותן לו בגדים ופרנסה והצטרכות חיותו – אבל כל חיותו כמו בהמה, שגם כן ה' נותן לה לחמה, כן הוא חיותו שנותן לו ה'. כי מאחר שאינו ממשיך כל חיותו על ידי תפילה מה', על כן כל חיותו – כמו חיות בהמה ממש. כי האדם צריך להמשיך כל חיותו והצטרכותו מה' יתברך על ידי תפילה ותחנונים דווקא". (שיחות הר"ן. הובא במעיין השבוע ה קעה)
אל תבטחו בנדיבים…
הצדיק רבי זושא מאניפולי זצ"ל היה עוסק בתורה שעות ארוכות, ומתפלל באריכות ובדביקות. לאחר התפילה הנרגשת והממושכת, היה חולץ את התפילין, מקפל את הטלית, יושב בכסאו ואומר: "ריבונו של עולם, זושא מודה לך על התיאבון. ריבונו של עולם, זושא מבקש אוכל…"
משרתו הכיר את סדר יומו. כשהיה אומר כן, היה נכנס, ובידיו מזונות וכוס משקה חם. היה הצדיק טועם מעט, מודה לבוראו על המזון, ושב לסדרי לימודיו.
יום אחד החליט המשרת: האם הרבי עושה אותי לצחוק, האם אינו יודע מי מביא לו את האוכל? איזה משחק הוא זה, התעלמות מהמציאות! אשים לכך קץ: אכין את האוכל, אבל לא אגיש עד שיקרא בשמי ויבקש ממני ישירות!
אותו ערב הגיע לאניפולי סוחר עשיר. לן באכסניה המקומית. מחר, החליט, יסור לבקש את ברכת הצדיק רבי זושא, הרי מספרים נפלאות על ברכותיו. לאחר מכן ימשיך לדרכו.
למחרת ירדו גשמי זלעפות. נטל את תיק הטלית והתפילין, ויצא לבית הכנסת בחסות המטרייה. בימים גשומים הפכו רחובות אניפולי לתעלות מים מרופשים, והתושבים עברו ממדרכה למדרכה על גבי קורות עץ המתוחות לרוחב הרחוב. הציב הסוחר את רגלו על הקורה, והנה מן העבר השני מגיח יהודי שפוף, נמוך וצמוק, רטוב כל כולו ממטרות העוז. גבה לב הסוחר: מה לו ליהודי זה, החוסם את דרכי? האם אינו רואה שאני מבקש לעבור? מדוע אינו מפנה את הדרך?! הרקיד הסוחר את הקורה והיהודי נפל לתוך הבוץ, ופינה את הדרך…
הגיע הסוחר לבית הכנסת, התפלל ושב לאכסניה. בארוחת הבוקר סח לבעל האכסניה בשביעות רצון על ההיתקלות ביהודי המוזר, החופז בגשם ללא מטריה, וחוסם את דרכם של סוחרים…
תמה בעל האכסניה לסיפור, וחקר כיצד נראה אותו יהודי. משקיבל תיאור מדויק, קרא: "אוי ואבוי, את הרבי ר' זושא הפלת לבוץ!" ודאי מיהר לטבול במקווה לפני התפילה, ומחשבותיו שוטטו בעולמות העליונים – אוי ואבוי, מה עשית?!"
"אבוי", קרא הסוחר, נרעש ונפחד, "ואני חשבתי לבוא אליו ולבקש את ברכתו – עתה המטתי עלי קללה ולא ברכה. הבה לי עצה, מה עושים?!"
"ברור שחייב אתה לבקש את סליחתו", אמר בעל האכסניה. "ואולם עליך לעשות זאת בצורה מכובדת ורצינית, לא כלאחר יד. עצתי לך שתיגש אליו לאחר תפילת שחרית. בשעה זו נוהג הרבי לטעום מיני מזונות. אכין לך מגש עמוס כל טוב, תגיש לפניו, ואז תבקש בתחנונים סליחה ומחילה. ודאי יקבל את מנחתך וייעתר לבקשתך, יסלח לך ויברכך!"
כעבור שעה סיים הרבי את תפילתו, ישב על כסאו ואמר: "ריבונו של עולם, זושא מודה לך על התיאבון, ריבונו של עולם, זושא מבקש אוכל!" והמשרת עמד בפרוזדור, המגש בידו – אבל אינו זז. בשום אופן. עד שהרבי לא יפנה אליו ישירות! ולפתע נכנס יהודי זר דרך הפתח, ובידו מגש עמוס כל טוב. חלף על פני המשרת, והניחו לפני הרבי…
ה' שלח לרבי זושא ארוחת בוקר… (מעיין השבוע ה קעח)
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מחבר
סדר היום בהלכה ובאגדה
כסלו התשע"ג
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5