——–
אדם צריך לנסות לצייר לעצמו מצב שכביכול באמת הוא עומד להסתלק מן העולם, ואז לנסות להרגיש מה מפריע לו, למה הוא מפחד ללכת מכאן?
כשיוברר לו בדיוק מה הן אותן נקודות, יעמוד ויתבונן היטב בנקודת האמת שלימדנו המס"י: "וזולת זה, מה שיחשבוהו בני האדם לטוב, אינו אלא הבל ושוא נתעה", ויחזור וישנן יסוד זה עשרות, מאות ואף אלפי פעמים, עד שייהפך לקניין בו.
הפסוק אומר: "לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו" (בראשית ב, יח). והנה מפשטות לשון הכתובים משמע שה"עזר כנגדו" הוא בבחינת "טוב", ואדם נקשר לכך בעולם הזה.
אבל זו אינה האמת. "לבדו" הכוונה היא ללא קשר בין הנשמות, אך אין הכוונה "לבדו" ללא קשר בין הגופים. אדם שהקשר שלו עם ה'עזר כנגדו', וכן עם שאר ענייני העוה"ז, הוא בבחינת גוף – קשה לו להפרד מהעולם הזה, קשה לו להפרד מהבנים שלו וקשה לו להפרד משאר דברים.
אולם אדם שמבין שכל ההתקשרות גם כאן בעולם הזה היא התקשרות לרוחניות הפנימית של כל דבר, לנשמת החיים שנמצאת בו – ממילא באופן טבעי הוא מעדיף לעזוב את העולם, ולהתקשר לעולם של נשמות בלי לבושים, לעולם של נשמות בלי גופים, כך שלא יהיה לו מונע ומפריע.
העצבות נולדת באדם מאותה הרגשה – שלפעמים נמצאת בהכרה, ובד"כ נמצאת בעומק בתת ההכרה שלו – שהוא רוצה קשר לעולם הזה, הוא לא מוכן לוותר עליו! כל זמן שאדם מחובר לענייני העולם הזה, לענייני החומר – כשרוצים לנתק אותם ממנו, הדבר מוליד בו עצבות.
עבודת האדם היא, אפוא, להתבונן התבוננות אמיתית, שקטה, להבין ששמחה אמיתית אינה יכולה לנבוע מחיבור לעולם הזה. כולם יודעים את מאמר הגר"א ז"ל באיגרתו, שהעולם הזה דומה למים מלוחים. יודעים, אבל השאלה כמה זוכרים זאת, וכמה חיים עם זה!
אם לאדם ישנה אמונה אמיתית בדברי חז"ל, הוא ודאי אינו מעוניין לשתות את אותם 'מים מלוחים', כי הוא יודע שעי"ז יהיה צמא יותר! אם כן, הסיבה שהוא פורש מענייני העולם הזה, אינה מחמת הקרבה למען הרוחניות, אלא מחמת הידיעה האמיתית שהוא מחובר ל"הבל ושוא נתעה"! לא פרישות מכח הכרח, מכח יאוש, מכח שיש משקל מאזניים שבצד אחד מציעים לו נצח, ובצד השני מציעים לו את ענייני העולם הזה, והוא מעדיף את הטוב הגדול על פני ה'טוב' הקטן.
כשאדם מתבונן בצורה של טוב גדול לעומת טוב קטן, הרגשתו היא שיש כאן ויתור מסויים מצדו, ואם זהו ויתור, הרי אף שישנה הרגשת שמחה על קניין הטוב הגדול, אך עדיין קיימת גם תחושת עצבות מסויימת הנובעת מהרגשת הויתור על ענייני העולם הזה ופרישות מהם.
אבל כשיאמין באמת לדברי חז"ל שהעוה"ז דומה למים מלוחים, ממילא יבין שהויתור שלו על ענייני העולם הזה אינו ויתור מחמת שהוא מוותר על טובה והנאה. הויתור הוא מחמת שהוא מכיר שזוהי בחינת "שם כספו על קרן הצבי" – הוא לוקח את כספו, את הכיסופים שלו, ובמקום להניח אותם על "דודי" שדומה לצבי, הוא מניחם על קרנו של צבי שבורח ממנו ולא נשאר לו מהם מאומה!
ההתבוננות בזה צריכה להיות איטית, בהדרגה, ומכח שמחה. אדם חייב לשם כך להשתמש במשלים.
ניתן דוגמאות וכל אחד ירחיב את הדברים לפום שכלא דיליה.
לפני תקופה כידוע נפל אולם שמחות. הבה נצייר לעצמנו, ששבועיים לפני קריסת האולם היה מגיע אלינו אדם ומציע לנו לקנות ממנו את האולם. שואלים אותו בכמה הוא רוצה למכור אותו? והוא עונה: 20 שקל. שואלים אותו: וכי בר דעת אתה? כיצד יתכן שהנך מסכים למכור אולם ב-20 שקל? והוא מסביר: "אני יודע את האמת. גילו לי מן השמים שעוד שבועיים האולם יקרוס"…
האם במצב כזה מישהו היה מוכן להשקיע באולם אפילו 20 שקל? אף אחד! למה? כי ברור לו שבעוד שבועיים גם 20 שקל הוא לא יהיה שווה!
אבל אם אותו אדם היה מציע לו לקנות ממנו את האולם ב-20 שקל, ולא היה מגלה לו שיפול בעוד שבועיים – באופן טבעי הוא היה מעוניין להשקיע. למה? כי הוא חושב שהאולם שמחות שוה הרבה מעבר לסכום פעוט זה של 20 שקל.
וכאן יסוד הטעות! גם אם לא היו מבקשים ממנו שהוא ישלם, אלא היו משלמים לו 20,000 שקל על האולם – גם אז לא היה צריך להסכים לקחתו! שכן כמה טרדות, כמה דאגות, כרוכות בניהול וטיפול בנכס מעין זה!
אלא שאדם מיד מסתכל על הרווח הממוני, במקום להסתכל על הנקודה האמיתית: אני משלם על האולם את הנפש שלי, אצטרך להשקיע בו כוחות נפש עצומים: את המח, את הלב ואת הזמן! וכנגד זה משלמים לי בדבר שאינו שווה כלום – בכסף!
זהו המבט הצרוף שאיתו אדם צריך לחיות!
כשאדם מעמיד לעצמו תכלית אחת בחיים, שהוא מבקש את הקב"ה בכל לבו, וכל דבר ודבר בחיים הוא מודד אותו עד כמה הוא יתן לו קרבת ה' וכמה לא – פתאום משתנים פני הדברים לחלוטין: מה שבמבט הפשוט שבעיני כל אדם נראה כעסק טוב ומצליח – בעיני המבקש ה' אלו יסורים שלא יעלו על לב.
המבט צריך להיות ישר, צריך להרגיל את המחשבה, ולאט לאט לטהר את הלב, שהמודד של כל דבר שעומד לפני אדם בחיים הוא האם דבר זה מקרב אותי לקב"ה או חס ושלום להיפך. גם את הכסף יש להכליל בנקודה הזו. כסף הוא אחד הכלים שיכול לקרב את האדם לבוראו, וח"ו גם להיפך. אבל הוא לא נקודה עצמית, הוא חלק מהכלים של העולם הזה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב המחבר שליט"א
בלבבי משכן אבנה – א
ספר זה בא להראות וללמד דעת כיצד יזכה האדם לדברי המס"י (פ"א) שכתב כי השלמות האמתי הוא רק הדבקות בו ית"ש
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5