——–
א. והוא יושב פתח האוהל כחום היום (יח.א)
פירש רש"י – הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה שלא להטריחו באורחים, ולפי שראהו מצטער שלא היו אורחים באים, הביא המלאכים עליו בדמות אנשים.
יש לתמוה, הרי באלו המלאכים אשר הגיעו למען קיומו מצוות הכנסת אורחים, יתכן כי כלל לא קיים אברהם מצוות הכנסת אורחים, כיוון שהם מצד עצמם אינם צריכים בהכנסת אורחים זו, והוי כעין המניח צדקה לפני עני שאינו הגון שאין נחשב לו למצווה?
ב. עוד יל"ע, דלאחר שנודע לאברהם כי מלאכים היו (ובודאי לשיטת הרמב"ן דמתחילה ידע דמלאכים היו), מדוע נחה דעתו והפסיק להצטער על כי אינו זוכה ביום זה לקיים מצוות הכנסת אורחים, הרי לא קיים בהם מצוות הכנסת אורחים?
ג. ויאמר אל נא תעבור מעל עבדך (יח.ג)
איתא בגמ' שבת (קכז.) מכאן שגדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה.
יש לידע, מדוע באמת הכנסת אורחים גדולה יותר מהקבלת פני שכינה?
ד. עוד צ"ע, דהרי היו אותם אורחים ערבים עובדי עבודה זרה (לפי ראיית אברהם). א"כ מי אמר שהכנסתם יותר גדולה מהקבלת פני שכינה?
ה. ואקחה פת לחם וסעדו לבכם (יח.ה)
יש לדקדק, מדוע אמר "ואקחה" פת לחם ולא אמר "ואתנה" פת לחם, הרי אינו לוקח פת לחם אלא נותן להם פת לחם?
ו. ואקחה פת לחם וכו' ואל הבקר רץ אברהם (יח.ה-ז)
איתא בבבא מציעא (פז.) כתיב: "ואקחה פת לחם" וכתיב: "ואל הברק רץ אברהם". א"ר אלעזר: מכאן שצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה. רשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושים. מנלן? מעפרון, מעיקרא כתיב ארץ וכו'.
וצ"ב, הרי יסודו של ר"א ב"אומרים מעט ועושים הרבה", אינו תלוי כלל ב"צדיקים" או "רשעים", אלא באדם נדיב או קמצן, ואפשר כי עפרון אשר אמר הרבה ואפילו מעט לא עשה, היה מכח היותו "קמצן"?
ז. ואקחה פת לחם וכו'. וימהר האהלה אל שרה ויאמר מהרי שלש סאים קמח סולת לושי ועשי עוגות. ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר רך וטוב וכו'. ויקח חמאה וחלב (יח.ה-ח)
פירש רש"י – "בן בקר רך וטוב"- ג' פרים היו, כדי להאכילן ג' לשונות בחרדל.
לכאורה, הרי מצוות הכנסת אורחים איננה מחייבת עשייה עד כדי כך. א"כ יש להבין, מדוע טרח כ"כ ועוד ביום השלישי למילתו בשביל אותם אורחים?
ח. ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט (יח.יט)
יש לדקדק, מדוע נקט קרא "לעשות צדקה" ואחר כך "משפט". מדוע לא נקט הפוך – לעשות משפט ואחר כך צדקה, הרי קודם עושים את המשפט ורק אחר כך עושים צידוק הדין וחסד עם הנשפט?
ט. ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאוד (יח.כ) ויקראו אל לוט ויאמרו לו איה האנשים אשר באו אליך הלילה הוציאם אלינו ונדעה אותם (יט.ה)
פירש רש"י – ונדעה אותם במשכב זכור.
מבואר, כי אנשי סדום הגיעו לשפלות גדולה עד מאוד בהשחתת המידות.
ויש לידע, כיצד הגיעו עד כדי כך?
י. הנה נא הואלתי לדבר אל ה' ואנכי עפר ואפר (יח.כז)
פירש רש"י – וכבר הייתי ראוי להיות עפר על ידי המלאכים, ואפר על ידי נמרוד, לולי רחמיך אשר עמדו לי.
ויש לבאר את דברי אברהם אבינו, דמצינו ששילב בדבריו כמה כוונות: ענווה, הכרת הטוב והודאה לה'. דהדבר צ"ב!
יא. ויטע אשל בבאר שבע (כא.לג)
פירש רש"י – ויטע אשל ראשי תיבות – אכילה שתייה לינה (כתובות ח.).
ויש לידע, מדוע סיפרה לנו התורה עניין זה דווקא כעת, הרי תמיד היה אברהם מכניס אורחים?
יב. ויהי אחר הדברים האלה והאלקים ניסה את אברהם (כב.א)
מבואר, כי נסיון העקידה נקרא על שם אברהם ולא ע"ש יצחק.
ויש להבין מדוע?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד }
יבואר ע"פ יסודו של הגרא"א דסלר זצ"ל בספרו מכתב מאליהו (ח"א בקונטרס החסד) בעניין הנותן והנוטל. וז"ל – כאשר ברא אלקים את האדם, עשהו לנותן ונוטל. כח הנתינה הוא כח עליון ממדות יוצר הכל ברוך הוא, שהוא מרחם ומטיב ונותן, מבלי קבל דבר בתמורה, (הן לא יחסר לו כלום, ככתוב: ואם צדקת מה תתן לו (איוב לה.ז) רק שאנו מביעים לו את תודתנו, אשר זה שורש עבודתנו לו) וככה עשה את האדם, ככתוב: "בצלם אלקים עשה את האדם", כי יוכל לרחם ולהטיב וליתן.
אבל כח הנטילה, הוא אשר יתאוה האדם למשוך אליו את כל הבא בתחומו, כח זה הוא אשר יקראוהו בני האדם "אהבת עצמו", והוא שורש כל הרעות, וכו'.
שני הכחות האלה – הנתינה והנטילה – הם שרשי כל המדות וכל המעשים. ויש לך לדעת, שאין דרך ממוצע בזה, כי נפש האדם לעולם תשאף לאחד משני הצדדים ובתשוקת הלב הפנימית אין פשרות.
זה הכלל: אין ממוצע בהתענינות. נמצא שבכל מעשה, בכל דבור, ובכל מחשבה – אם לא בנוגע לפנימיות נפשו מבלי שייכות למציאות מחוצה לו – הנהו אם מתחסד ונותן, או חוטף ונוטל. עכ"ל.
ועיי"ש בכל חלקי הקונטרס שהאריך לבאר כיצד כל המידות הטובות טמונות במידת הנתינה, ולהיפך כל המידות הרעות טמונות במידת הנטילה.
והביא שם כיצד ע"י שירגיל האדם את עצמו במידת הנתינה בהבינו כי אף אחד אינו חייב לו מאומה, יגיע הוא ממילא – לאמונה בה', ענווה, הכרת הטוב, אהבת הבריות, שלום בית, אהבת ה', שמחה, בטחון בה', התגברות המידות ועוד…
אך ע"י מידת הנטילה אפשר ח"ו להגיע – להפך המידות הנ"ל – לכפירה בה', לכפיות טובה, לגזל ותאוות וכו'.
א"כ מבואר – כי הנתינה והנטילה הינן שורשי כל המידות וכל המעשים, לטובה ולרעה.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }
הקושיות א'. ב'. ג'. ד' וז' מתורצות – על אף כי לא קיים אברהם שום מצווה במלאכים אלו, השקיע וטרח למענם טרחה יתירה למעלה מגדר מצוות הכנסת אורחים, כי אף שאינו מקיים בזה עוד מצווה רגילה כהכנסת אורחים.
מ"מ, קיים במלאכים את מידת "הנתינה" אשר הינה שורש כל המידות הטובות. לכן אף טרח טרחה מרובה כ"כ אף שאין זה בבחינת מצוות הכנסת אורחים, כי היה שווה לאברהם לטרוח כ"כ למען זכייתו בחיזוק מידת הנתינה, אשר הינה שורש כל המידות הטובות.
לכן, "גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה"- מפני שהיא שורש "כל" המידות הטובות, ואף היא אשר תביא המקיימה לידי מידת הנתינה, אשר תגרום ממילא שיזכה באמונה בה', ובהקבלת פני שכינה.
לפ"ז גם הקושיא החמישית מתורצת – דקדק קרא באומרו: "ואקחה" ולא "ואתנה" פת לחם. כי בשביל אברהם "איש החסד" נתינתו פת לחם, הינה בבחינת "לקיחה", כי כך הוא מדרך הנותן – להרגיש תמיד כי אין חייבים לו מאומה. ולהפך, הוא אשר צריך תמיד לתת ולהעניק.
לפ"ז גם הקושיא השישית מתורצת – כלל הוא! כי "הצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה. ורשעים אומרים הרבה ואפ' מעט אינם עושים", כי הטבועים במידת הנתינה זוכים הם לכל המידות הטובות, ובודאי ש"צדיקים" הם.
אך מאידך, אותם אלה אשר "אומרים הרבה ואפ' מעט אינם עושים"- הטבועים במידת הנטילה אשר הינה שורש כל המידות הרעות, בודאי "רשעים" הם, בעלי כל המידות הרעות כמידת הנוטלים.
לפ"ז גם הקושיא השמינית מתורצת – דקדק קרא באומרו: "לעשות צדקה ומשפט" ולא נקט "משפט וצדקה". ללמדנו, כי מתוך "עשיית הצדקה"- מידת הנתינה, יזכה האדם לכל המידות הטובות, וביניהן אף ל"משפט"- קיום דברי התורה בדקדוק, ובאמונה בה' יתברך.
לפ"ז גם הקושיא התשיעית מתורצת – אנשי סדום אשר היו טבועים במידת הנטילה, וכפי שהוכיחו במעשיהם: באי הכנסתם אורחים, באי נתינת צדקה לעניים וכו' [כדאיתא במדרש], הגיעו הם לכל המידות הרעות – כיסוד מידת הנוטלים, עד לשפלות גדולה כ"כ, ועד לגזירת דינם למיתה.
[ותדע, שהרי ים המלח, נמצא באזור סדום, והוא הים היחידי אשר איננו מעביר מים למקומות אחרים, אלא הוא רק מקבל מים ממקורות מים ומימיו מתאיידים עקב החום הכבד השורר בעמק ים המלח-אזור סדום. אין זה אלא סמל לחטאם של אנשי סדום אשר היו אוהבי נטילה ושונאים הנתינה והחסד].
לפ"ז גם הקושיא העשירית מתורצת – צירף קרא את המושגים: ענווה, הכרת הטוב והודאה לה' במימרא אחת. היות ובאמת יסודם הוא אחד, כי הרי מידות אלו נובעות מכח מידת הנתינה המביאה את האדם לידי הכרת הטוב וממילא גם לענווה ולהודאה לה', בהרגישו כי צריך לתת לאחרים ואף אחד איננו חייב לו מאומה.
לפ"ז גם הקושיא הי"א מתורצת – לאחר שביארה התורה את תוצאות מידת הנטילה בהשחתת אנשי סדום כל מידותיהם, אין מקום ראוי יותר מללמדנו את יסוד גדלותו של אברהם – מידת הנתינה.
לכן ביארה התורה דווקא כעת את מעלתו של אברהם אשר היה "נוטע אשל"- אכילה שתייה לינה – מידת הנתינה, אשר מכוחה הגיע לכל המידות הטובות.
ולפ"ז גם הקושיא הי"ב מתורצת – נסיון העקידה נקרא ע"ש אברהם דווקא, כי בהיותו "איש החסד" והנתינה [וכמידתו – מידת החסד], ממילא בשבילו המתת בנו הינה הפך מידת הנתינה אשר מביאה את האדם לידי מידת "הרחמנות"- הפך האכזריות. בשונה ביצחק אשר יסודו הוא "גבורה"- וממילא, מסוגל הוא למסור נפשו לשם ה' כטבע מידתו. לזה חשוב כ"כ נסיון העקידה של אברהם להושיע את ישראל לדורותיהם.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5