——–
א. לא אדוני שמעני השדה אשר נתתי לך והמערה אשר בו לך נתתיה לעיני בני עמי נתתיה לך קבור מתך. וישתחו אברהם לפני עם הארץ. וידבר אל עפרון באזני עם הארץ לאמר אך אם אתה לו שמעני נתתי כסף השדה קח ממני ואקברה את מתי שמה וכו' (כג.יא-יג)
יש להבין, כיצד הבין אברהם מעפרון כי עליו לשלם בעד האחוזת קבר, הרי עפרון אמר לו שנותנה לו בחינם?
ב. ארץ ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה היא (כג.טו)
איתא בבבא מציעא (פז.) כתיב: "ואקחה פת לחם" וכתיב: "ואל הבקר רץ אברהם". א"ר אלעזר: מכאן שצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה. רשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושים. מנלן? מעפרון, מעיקרא כתיב: "ארץ ארבע מאות שקל כסף". ולבסוף כתיב: "וישמע אברהם אל עפרון וישקול אברהם לעפרון את הכסף וכו'".
וצ"ב, הרי יסודו של ר"א ב"אומרים מעט ועושים הרבה", איננו תלוי כלל ב"צדיקים" או "רשעים" אלא באדם נדיב או קמצן, ואפשר כי עפרון אשר אמר הרבה ואפילו מעט לא עשה, היה מכח היותו "קמצן"?
ג. ואברהם זקן בא בימים (כד.א)
איתא בילקוט שמעוני [חיי שרה ק"ה] – אברהם תבע זקנה, אמר לפניו: רבש"ע אדם ובנו נכנסים למקום אחד אין העולם יודעים למי מכבד. א"ל הקב"ה: חייך, דבר טוב תבעת וממך הוא מתחיל, מתחילת הספר עד כאן אין זיקנה. וכיוון שעומד א"א ניתן לו זקנה וכו'.
יש להבין, מה הצורך בידיעת האנשים למי מכבדים, מהו שורש בקשתו של אברהם?
ד. והיה הנערה אשר אמר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה אותה הוכחת לעבדך ליצחק וכו' (כד.יד)
יש לתמוה בדרך בחירת אליעזר את הנערה הראויה, הרי אף אם תהיה גומלת חסדים גדולה, מי אמר שצדיקה ובעלת מידות היא אף בבחינות אחרות?
ה. עוד יל"ע, מדוע בחינת אליעזר הנערה כללה אם אף תאמר "גם גמליך אשקה", בנוסף להשקאתו הוא?
ו. וירץ העבד לקראתה ויאמר הגמאיני מעט מים מכדך. וכו' ותכל להשקותו ותאמר גם לגמליך אשאב עד אם כלו לשתות וכו' ותשאב לכל גמליו (כד.יז-כ)
פירש רש"י – "אם כלו"- ת"א די ספקון שזו היא גמר שתייתן כששתו די ספקון.
יש לתמוה, מדוע שאבה עד "גמר שתייתן", הרי אינה מצווה כלל להשקותם עד כדי כך?
ז. והאיש משתאה לה וכו'. ויהי כאשר כלו הגמלים לשתות ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים על ידיה עשרה זהב משקלם. ויאמר בת מי את וכו'. ותאמר וכו' (כד.כא-כד)
יש להבין, כיצד נתן לרבקה את הנזמים בטרם ידע מי היא ומאיזו משפחה היא?
ח. ויאמר בת מי את הגידי נא לי היש בית אביך מקום לנו ללין (כד.כג)
לכאורה, משאלת אליעזר "היש בית אביך מקום לנו ללין" משמע, כי היה בטוח שהנערה ממשפחת אברהם, וכפי שהוכיח בנתינתו לה התכשיטים. והדבר צ"ב!
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של הגרא"א דסלר זצ"ל בספרו מכתב מאליהו (ח"א בקונטרס החסד) בעניין הנותן והנוטל. וז"ל – כאשר ברא אלקים את האדם, עשהו לנותן ונוטל. כח הנתינה הוא כח עליון ממדות יוצר הכל ברוך הוא, שהוא מרחם ומטיב ונותן, מבלי קבל דבר בתמורה, (הן לא יחסר לו כלום, ככתוב: ואם צדקת מה תתן לו (איוב לה.ז) רק שאנו מביעים לו את תודתנו, אשר זה שורש עבודתנו לו) וככה עשה את האדם, ככתוב: "בצלם אלקים עשה את האדם", כי יוכל לרחם ולהטיב וליתן.
אבל כח הנטילה, הוא אשר יתאוה האדם למשוך אליו את כל הבא בתחומו, כח זה הוא אשר יקראוהו בני האדם "אהבת עצמו", והוא שורש כל הרעות, וכו'.
שני הכחות האלה – הנתינה והנטילה – הם שרשי כל המדות וכל המעשים. ויש לך לדעת, שאין דרך ממוצע בזה, כי נפש האדם לעולם תשאף לאחד משני הצדדים ובתשוקת הלב הפנימית אין פשרות.
זה הכלל: אין ממוצע בהתענינות. נמצא שבכל מעשה, בכל דבור, ובכל מחשבה – אם לא בנוגע לפנימיות נפשו מבלי שייכות למציאות מחוצה לו – הנהו אם מתחסד ונותן, או חוטף ונוטל. עכ"ל.
ועיי"ש בכל חלקי הקונטרס שהאריך לבאר כיצד כל המידות הטובות טמונות במידת הנתינה, ולהיפך כל המידות הרעות טמונות במידת הנטילה.
והביא שם כיצד ע"י שירגיל האדם את עצמו במידת הנתינה, בהבינו כי אף אחד אינו חייב לו מאומה, יגיע הוא ממילא – לאמונה בה', ענווה, הכרת הטוב, אהבת הבריות, שלום בית, אהבת ה', שמחה, בטחון בה', התגברות המידות ועוד…
אך מאידך, ע"י מידת הנטילה אפשר ח"ו להגיע – להפך המידות הנ"ל – לכפירה בה', לכפיות טובה, לגזל ותאוות וכו'.
א"כ מבואר – כי הנתינה והנטילה – הינם שרשי כל המידות וכל המעשים לטוב ולרע.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}
הקושיא הראשונה מתורצת – לאברהם איש החסד והנתינה, היה פשוט כי מוכרח הוא לשלם בעד חלקת המערה, כמידת הנותנים אשר שונאים הנטילה, כיסוד "שונא מתנות יחיה". לכן על אף שאמר עפרון כי נותן לו המערה בחינם, מבחינת אברהם "הנותן"- אין דבר כזה "לקבל" מתנה בחינם.
לפ"ז גם הקושיא השנייה מתורצת – כלל הוא! כי "הצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה. ורשעים אומרים הרבה ואפ' מעט אינם עושים", כי הטבועים במידת הנתינה זוכים הם לכל המידות הטובות, ובודאי ש"צדיקים" הם.
אך מאידך, אותם אלה אשר "אומרים הרבה ואפ' מעט אינם עושים"- הטבועים במידת הנטילה אשר הינה שורש כל המידות הרעות, בודאי "רשעים" הם, בעלי כל המידות הרעות כמידת הנוטלים.
לפ"ז גם הקושיא השלישית מתורצת – מסביר הגרא"א דסלר במכתב מאליהו (ח"ג עמ' 187): כי חלקו של אברהם אבינו עליו השלום היה במידת החסד, מצד החסד נבע רצונו לכבד את הבריות בדרך האמת. לא בדרך חנופה שהיא לשם "נטילה" בדמות הפקת תועלת מהאדם שהוא מכובד – אלא להנאות את המכובד.
משום כך ראה אברהם כפגם את חוסר האפשרות להבדיל במי שיש להקדים בכבודו, משהבחין אברהם בחסרון הכלי הזה לצורך עבודתו – סבור היה שדרוש לו כלי חדש לשם כך: "זקנה". והקב"ה בראותו את שאיפתו האמיתית והכנה של עבדו הנאמן, עזר לו ברוב טובו וחידש את הזקנה.
לפ"ז גם הקושיות ד'. ה' וו' מתורצות – בחירת אליעזר את הנערה הראויה היתה דווקא ע"י בחינת "והיה הנערה אשר אמר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה אותה הוכחת לעבדך ליצחק"- בראותה אם גומלת חסדים היא אם לאו, כי ידע אליעזר כי הנתינה הינה שורש כל המידות הטובות, וממילא אם בעלת חסד היא, בוודאי יש בה את כל המידות הטובות, והינה הראויה ביותר ליצחק.
רבקה הצדקת הוכיחה מתוך מעשיה, כי אין היא מקיימת החסד רק מתוך חיוב המצווה גרידא, אלא מתוך תכונת נפש עמוקה של מידת הנתינה. וכפי שטרחה כ"כ אף להשקות הגמלים עד "גמר שתייתן".
לזה, בחינת אליעזר את הנערה היה אף אם תאמר "גם גמליך אשקה" הנוסף להשקאתו הוא. הכל בכדי להיווכח "במידת הנתינה" של הנערה, לדעת ממילא אם יש בה את כל המידות הטובות.
ולפ"ז גם הקושיות ז' וח' מתורצות – לאחר השקאת רבקה הגמלים, היה בטוח אליעזר כי הנערה הינה ממשפחת אברהם, וכפי שהוכיח בנתינתו לה התכשיטים מיד, ומשאלתו אותה "היש בית אביך מקום לנו ללין". מפני שהיה אליעזר בטוח, כי כזאת מידת הנתינה, בתכונת נפש עמוקה כ"כ, בודאי איננה יכולה להתקיים אלא רק באישה המיועדת ליצחק, ובמשפחתו של אברהם אשר היתה בהם את מידת הנתינה – אשר הינה שורש כל המידות הטובות.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5