——–
"תפסת מועט תפסת, תפסת מרובה לא תפסת", ידוע שאחד מפיתויי היצר היא לתפוס מרובה, וגם לתת לאדם בתחילה הצלחה בתפיסת המרובה, כדי שאחר כך הנפילה תהא עם עוצמת חבטה שיש בה כדי לשבור – מאיגרא רמא לבירא עמיקתא.
ובפרט כשהמדובר בחלק ה"עשה טוב", בוודאי חייב להעשות הדבר בהדרגה, דאילו ב"סור מרע", במה שאסור בוודאי צריך לפרוש מיד ואפילו בקיצוניות כמבואר ברמב"ם (הלכות דעות פ"ב ה"ב), ובחלק הקדושה במותר צריך שיהא כמו כן בהדרגה, ועל אף שאינו אלא ב"שב ואל תעשה", אולם על אחת כמה וכמה בחלק ה"עשה טוב" שהוא ב"קום ועשה", שיקום האדם בפועל ויתמיד בתורה שעות רבות וברצף, יאריך בתפילה וכיוצא בוודאי שבזה חייב לעבוד בהדרגה, ואם לא יתמוטט ויקרוס.
השבת סגולתה להיות לברכה בכל ענייני האדם כי היא "מקור הברכה".
והנה בשבת נצטווינו לשומרו ולכבדו בב' בחינות, בחומריות וברוחניות.
בחומריות – יש לכבד את השבת במלבושים נאים, באכילה ושתיה מעודנת ומכובדת, מנוחת הגוף בשינה.
וברוחניות – הלא המה קיום הלכות שבת המחויבות בשבת, תפילות השבת, קידוש, עסק התורה בשבת, שירה ושמחה בשבת.
המכבד את השבת באכילה ושתיה וביתר כבוד כיאות ליום שבת, נאמר בחז"ל שזוכה לעושר ולנחלה בלי מצרים ועוד השפעות גשמיות לרוב.
נתבונן,
הרי כבוד השבת בגשמיות הוא בעצם – יחסית – אמצעי למטרה האמיתית של מצות השבת, שהרי לא יתכן שתכלית מטרת השבת הוא בשביל לאכול ולשתות, אלא האכילה והשתיה ויתר עונגי הגוף בשבת המה אמצעי למטרת השבת, שהיא להתקשר לאמונת ה' שבורא העולם ומשגיח עליו, לקדש את השבת ולהתקדש בשבת, עד כדי שיהא ראוי למה שאמרו חז"ל "נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית".
ללא ספק שתכלית מצות השבת נועדה לרומם את האיש היהודי למדרגות נפלאות, והוא בכך שיקדיש את השבת להתעלות בתורה ותפילה, ובעבודת ה' מתוך כיסופין ועריגה לא-ל חי בשירה וזמרה, וכל המצוה באכילה ושתיה ומלבושים נאים המה כדי שההשפעה הרוחנית של קדושת יום השבת תהא בעוצמה גדולה הבאה מתוך שמחה, ושמחת הגוף פותחת את שמחת הלב כידוע מהספרים הקדושים.
והדברים בקל וחומר.
אם המכבד את השבת בחלק של ה"אמצעי" שהוא האכילה והלבוש והמנוחה והשביתה ממלאכה, מתברך בהרבה ברכות, וכמובא בגמרא באחד שזכה לעושר מופלג – שולחן זהב משאוי שישה עשר בני אדם בשביל שהיה מכבד את השבת, ועוד שם בגמרא הבטחות נפלאות של עושר וברכה למכבד את השבת בחלק האמצעי שלה, על אחת כמה וכמה שהמכבד את השבת בחלק ה"מטרה" שלה, שהוא התעלות בתורה ותפילה שמחה ודביקות בה', שממנה יתברך בשפע של התעלות בגדר ברכה שהמועט שבו יתברך ויהיה לרוב.
ואם בשבת טמון סגולה להתברך בגשמיות, על אחת כמה וכמה שבשבת טמון אוצר בלום לברך את המכבדה בחלק ה"מטרה" שבה, בשפע של סיעתא דשמיא.
אי לכך מה יש יותר טוב מלתפוס את השבת בגדר "תפסת מועט תפסת", ולאמץ את היום הזה בתורה וקדושה, כדי שממנו יתברכו לך כל השיתא יומין בהצלחה וגבורה.
וכמו שהביא החיד"א בספרו "נחל קדומים" פרשת "נצבים", שבשבת זורח ניצוץ אור השכינה בנשמת האדם לנקותו מטומאה הפנימית שנשרשה בקרבו. ועיין שם בדבריו הנפלאים שכתב שהאדם בחטאו גורם טומאה בחיצוניותו ובפנימיותו, ועל ידי הבכי והחרטה מסיר הטומאה מחיצוניותו בלבד, אולם כדי להסיר הרשימו מפנימיות נשמתו אי אפשר אלא באמצעות יום השבת ודוקא על ידי אכילה ושמחה והתעלות של תורה ותפילה, ובכך מזריח ניצוץ השכינה בתוך נשמתו לסלק הרושם גם מפנימיות נשמתו ולנקותה לגמרי, וכתב שם שהיא דרך קלה ומועילה.
ובספר "ערבי נחל" (פרשת שמיני) כתב: שמירת שבת הוא כלל כל התורה, ועל ידי שמירת שבת כהלכתו יוכל ליכנס בכל חמישים שערי קדושה בפעם אחת, ויועיל לו לשומר שבת כהלכתו כאילו היה צדיק במעשיו ללא חטא כלל – ארבע מאות יום רצופים, שהוא דבר כמעט מהנמנע שיהא אדם צדיק במעשיו ארבע מאות יום רצופים, ועיין שם בדבריו.
ובספר "תורת אבות" (מאמר קדושת השבת אות כד) "תחילה למקראי קודש" – באם אדם רוצה להתקרב לקדושה ולעבודת ה', ואינו יודע במה להתחיל, עליו להתחיל בענייני שבת קודש.
ובבן איש חי (פרשת שמות שנה שניה) מביא בשם המקובלים, ששעה אחת לימוד בשבת כמו אלף שעות של ימות החול.
וידוע מהזוהר הקודש מעלת המחדש חידושים ביום השבת שהוא נחת לאבותיו שכבר נפטרו והינם בגן עדן העליון.
וב"יסוד ושורש העבודה" מובא שגם אדם שאינו יכול לחדש חידושים, ילמד בשבת דברים חדשים ויועיל לו למאוד, ועוד כתב שם, שגם הנהגה שמקבל אדם עליו ביום שבת נחשב כחידוש, ויש כח לאותה קבלה שמקבל האדם ביום שבת שתתקיים בידו, כי השבת שולח ברכותיו לכל אשר יעשה בו.
אם כן הרי לנו נתיב נוסף להחלץ ממיצר היצר, והוא לאמץ את יום השבת ולקחתו ליום של התעלות בתורה ויראת שמים, ומובטח הוא זה שיתברך ממנו לכל ימות השבוע להיות גיבור וחזק הכובש את יצרו, ועוד שכל קיום העולם תלוי בשבת, כידוע מאור החיים הקדוש (בראשית א', ג') שהעולם מתקיים בכל שבוע מחדש מחמת יום השבת הקודם ששמרו בני ישראל, וכך הולך ונשנה לקיים העולם לשבוע אחד בלבד, ועד שישמרו ישראל שבת הבאה אין ערבות לקיום העולם לשבוע נוסף.
ואם כל קיום העולם בגשמיות תלוי בשבת, הרי שכל תכלית העולם שנברא לשמור בו תורה ומצוות תלוי בשבת קודש.
וכל אחד ואחד לפי דרגתו כן יזכה לקבל ממתנת סגולת השבת, כמה שיתעצם האדם יותר בכל ג' בחינות שמירת השבת שהמה: מעשה דיבור ומחשבה, כן יזכה בהתאם לברכת השבת.
במעשה: יתעצם בלימוד הלכות שבת ויחמיר כאשר יוכל לחוש למחמירים, ולפחות ידקדק אחר פסיקה של פוסק כמנהג אבותיו בדקדוק – בין לקולא בין לחומרא.
בדיבור: לא יהא דיבורו בדברים בטלים פוליטיקא, עסקים, וכדומה, וימעט ככל האפשר בדיבורי חול.
במחשבה: יראה כל מלאכתו כאילו היא עשויה, ויסיר הדאגה העצב והכעס לגמרי, ואפילו ממחשבת חול יסיח דעתו.
זהו בחלק הסור מרע, ובחלק ה"עשה טוב", יראה להתמיד ביותר ביום השבת בתורה, יתפלל תפילותיו בכוונה, ישיר ויזמר שירי קודש ויתלהב לבו בשירי השבת לערוג ולכסוף לה'.
עושה אלה ללא ספק יחוש כח וגבורה עוז ואומץ להתגבר על יצרו, ומבושר הוא להתברך בברכת השבת שתלווהו לכל השבוע להיות שמח, איש חיל ומצליח במלחמתו עם יצרו.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5