——–
בנתיב האחרון זה שבספרנו נעסוק בפרט שחשוב מאד לנהוג בו כדי שיחזיק האדם במעוזו, ולא יפול ברוחו בהיותו עומד בנסיונות הזמן ומתגבר כארי בכל כוחו לכבוש יצריו, ועם כל זה אינו רואה סימן ברכה בעמלו, עדיין האטימות מסבבתו, עדיין לא נפתח לבו בתורה ויראה כראוי, עדיין מסרך ברגליו ומדדה באיטיות בעבודת ה', ורואה שכביכול אין ה' מאיר לו פנים, וכאילו ואין רצון בעבודתו, אינו מרגיש שמשעשע הוא את הבורא בגבורת נצחונו, אינו חש את הבטחת חז"ל (פסחים קי"ג) רווק הדר בכרך ואינו חוטא הקב"ה משתבח בו בכל יום", אדרבא חש הוא בריחוק מעבודת ה', וכמו כן אינו חש את הבטחת חז"ל (דרך ארץ זוטא א') כל הרואה דבר ערוה ואינו זן את עיניו ממנו זוכה ורואה פני שכינה, והנה לא די שאינו זוכה לראות משהו בבחינת "פני שכינה", עוד מרגיש שהשכינה רחקה מעליו, עבודת ה' אטומה במוחו, מוחין דקטנות משתלטים עליו, וכל ההבטחות שקרא ושנה שהובטחו לנוטר בריתו, רואה הוא שהמה ממנו והלאה ולא נתקיים בו אפילו אחת מהם, עדיין יש לו ספיקות ובלבולים באמונה, המידות הרעות עדיין בתוקפן אצלו, כך שאינו חש שום ברכה בעמלו זה של כבישת יצרו שעולה לו בקושי רב, ובמלחמה כראוי נגד יצרו, ועם כל זה אין מקבל שום שידור מן השמים לאות שמרוצים ממנו ומעמלו, וחש הוא כאילו ומתנכרים ומתכחשים בשמים לעבודתו, ואין חפץ לה' בה.
ותופעה כזו ממוטטת אותו, ומחלישה דעתו לפעמים מהמשך העימות עם יצרו, ובלבו יאמר: אם נפשו לא מוצאת חן בעיני אדוניה – מה הועילה בכל קניניה?!
תופעה נוספת תיתכן במהלך עבודת העובד, והוא היסורים שמתיסר אותו עובד ולוחם. ורואה שמזלו ירוד, אם זה בפרנסה, בריאות, זיווג וכיוצא, וחלשה דעתו למאד מכך, שהרי קורא ושונה הוא הבטחות נפלאות שנאמרו לנוטרי ברית, והנה עולמו חשך עליו – קוה לשלום ואין טוב, ויסוריו וצרותיו סבבוהו ללא מנוח.
לבעיה זו חייב אדם להיצמד לנתיב החשוב ביותר נתיב "התמימות".
הקב"ה נשתבח באבות הקדושים באומרו למשה רבנו: "ושמי ה' לא נודעתי להם", ואמרו במדרש (מד"ר וארא ו' אות ד) אמר לו הקב"ה למשה חבל על דאבדין ולא משתכחין, הרבה פעמים נגליתי לאברהם יצחק ויעקב וכו' ולא הרהרו אחרי, אמרתי לאברהם "קום התהלך בארץ לאורכה ולרוחבה" וגו', וכשביקש לקבור את שרה אשתו לא מצא עד שיקנה בדמים מרובים ולא הרהר אחרי, אמרתי ליעקב "הארץ אשר אתה שוכב עליך לך אתננה", וכשביקש לנטות אהלו לא מצא עד שקנה במאה קשיטה, הרי שהבטחתי להם ולא קיימתי ולא הרהרו אחרי.
ועוד הרבה מוצאים אנו במדרשים מתמימות האבות, שהנה לאברהם הובטח "כי ביצחק יקרא לך זרע", ולמחר נצטווה "קום העלהו לי לעולה", לבחון אמונתו ותמימותו של אברהם, ולא הרהר אחר ה'.
יעקב אבינו נתנסה בנסיונות קשים מאד בחייו – מאה ושלושים שנה מעט ורעים, ואיתא במדרש רבה על הפסוק "למה הרעותם לי להגיד לאיש היש לכם אח", מעולם לא אמר יעקב אבינו דבר לבטלה, כלומר מעולם לא התבטא בביטוי שאינו כראוי על הנהגת ה' עמו, עיי"ש. ולא עוד אלא שנתסלקה ממנו שכינה כל אותן כ"ב שנה שהיה בצער יוסף, הרי בערכו של יעקב נחשב הוא חשכות רוחנית בנוסף ליסוריו הרבים.
עלינו לזכור אנו דור "עקבתא דמשיחא", המשילו חז"ל את דורנו לעקבים. העקב אין לו תפקיד של מחשבה, לחשוב לחדש וכל הקשור לשכל אינו שייך בעקב, ולא רק דברים השייכים לשכל אינם שייכים לעקב אלא גם החושים הטבעיים כמו ראיה, שמיעה, ריח, דיבור, וכיוצא אינם בעקב, העקב הינו החלק הגס ביותר שבקומת האדם, שכמעט אפילו במישוש אינו נרגש וכמו בצביטה שיצבוט האדם את עקבו.
לומר לך, את עבודת המחשבה והשכל בעומק החכמה והרגש של התפעלות הלב, אהבה וכיסופין נטלו בדורות קודמים שהיו בחינת הראש העינים והגוף וכו' של קומת מהלך תיקון הבריאה, עליהם היה מוטל בעיקר עבודת חלק השכל והמחשבה הלב והרגש, והיו להם גם לשם כך כלים מתאימים לכך.
עבודתנו בדור עקבות משיחא, הוא המסירות נפש, ואף שאין בעבודתנו שום רגש וחיות, עם כל זה המוטל עלינו בדווקא גוון עבודה שכזו.
גון עבודה שכזו יש לו חשיבות לעצמו, שלא היה בעבודות הדורות הקדומים, שהרי בעבודות קדמונינו שהיה מתפקידם לאמץ את שכלם ורגשותיהם ברמה גבוהה, וכך הרי עבדו את ה' בדורות הקודמים, הרי שעבודה מגוון שכזה מהווה סיפוק עצום לעובד, לראות ברכה בעמלו, והרי מתענג הוא כבר בעולם הזה ורואה עולמו בחייו, בעונג הגדול שמתענג הוא על ה', ואכן זה היה תפקידם כמה שיותר להגדיל את הכרתם בה', ולהתעמק על עומק חכמתו, ובהכרח הוא שבלתי נמנע שיתענגו מכך.
אולם דור עקבות משיחא, מעלה גדולה נודעת להם, להיות נאמנים בעבודתם גם אם לא יראו פרי בעמלם, וידמה להם כי לריק המה יגעים, ולבהלה המה עמלים. מבלי לחוש במאור פני ה', וההסתר והחושך גובר על פניהם של בני האדם, וההסתר והחושך כפול ועבה, שזו בעצם קללת דורנו, כמבואר במדרש אין לך שעה קשה לישראל כיום שנאמר להם "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא". ההסתרה היא הדבר הקשה ביותר.
והוא ענין גלות הדעת שנתחזקה בימינו, שהרי עיקר הגלות אינה גלות הפיזית, שהרי כשיודע האדם מטרת יסוריו וכגון רופא שמרפאו בסמים קשים לגוף מקבלם באהבה לעומת הדוקרו או המכאיב לו ללא מטרה שלא יוכל לסבול יסוריו אף לא לרגע, והסיבה, כי אצל יסורי הרופא אכן הגוף מתיסר ביותר אולם הדעת אינה מתיסרת ומבינה היא שהדבר לתועלת, לעומת זה המכה בחברו ואף מכה קטנה לא יוכל לסובלה ויתקצף ויזעם ביותר, אחר שדעתו אינה מבינה התועלת בכך, ולא עוד אלא רואה במכה זו עוינות והתעללות.
והרי עיקר הבטחתנו לעתיד הוא שתיגאל דעתנו, וכנאמר ומלאה הארץ דעה את ה' ובזה תהא תכלית השמחה כמבואר ברמב"ם (סוף הלכות מלכים) שלכך נתאוו הנביאים והחכמים לימות המשיח שיזכו לדעת את ה', ובזה ראו את תכלית אושרם ושמחתם ואף שהשמחה והשפע הגשמי יהא גדול מאד לעתיד, זהו אינו אלא אמצעי למטרה, שהוא השמחה האמיתית שב"לדעת את ה"'.
אם כן, עתה שאנו בתכלית הגלות, התבטאות חושך זה בתכליתו מתבטא בהעדר הדעת, שכן אם עיקר הגאולה הוא גאולת הדעת הרי שכתלית החושך והגלות הוא העדר הדעת. ודורנו מסומן בחז"ל כדור החשוך שבדורות – דור העקבים, הרי שהעדר הדעת זה יהיה עיקר הקושי שבו.
והוא גוון עבודתנו היום, עבודה בהעדר הדעת, לראות סתירות, לראות הנהגות תמוהות ביותר, ושלא יובן לנו כלום מהנהגתו יתברך, ובנוסף לכך החושים שברגשי הקדושה יהיו קהים ועמומים, שכן גם זה מהשלכת העדר הדעת, ותפקידנו יהא במצב זה דוקא למשוך לשאת ולסבול להיות נאמנים לה', במסירות נפש ממש, ללא שום הרגשת עונג וקרבה לה'.
וכמובן שמצב זה הוא בכללות הדור, אולם ללוחם עם יצרו, אכן יפגוש בתקופה כזו ומפעם לפעם יזדמן לו ימים חשוכים כאלה, כי זה עיקר תיקון הדור, אולם בוודאי ש"בין לבין", יאירו לו מן השמים הארת פנים ויראה בחוש הכיצד רצוי הוא לה', והתחזקותו בימי הירידה תהא מהימים של העליה והמאור פנים, שיזכור בימים החשוכים את הימים היפים, ויתגעגע אליהם עדי יבואו, ובהם יחליף כח להתחדש בתקוה חדשה.
עלינו לזכור, אכן עבודתנו דלה ועניה לעומת עבודות דורות הקודמים כל עבודתנו ומצוותינו הינם כנר בפני האבוקה של דורות עברו, אולם בעקבות זה שאנו בדור חשוך וירוד ומלאים בנסיונות ויסורים, כל התגברות וכבישת יצר תאוה או מדה רעה, זהו כמדליק נר בלילה, לעומת דורות קודמים שאכן דמו מעשיהם לאבוקה אולם – הדולקת ביום, ואין יורד בעדיפותו נר הדולק בלילה, מאבוקה הדולקת ביום!
אי לכך. אתה לוחם יקר, בראותך שמפעם לפעם נתקף אתה בימי ירידה וחושך אל תקוץ בימים שכאלה, כי אדרבא, כאן אתה מפגין נאמנות לה' בתמימות ובמסירות נפש, שאף שאין אתה חש ומרגיש עונג בעבודתך, עם כל זה הינך כשור לעול וכחמור למשא לעבודת קונך, ובזה הוא תיקונך.
זהו גוון עבודה שבחר ה' לדורנו דור עקבות משיחא, שלא ידעו מגוון זה ולא במקצתו כאשר ידענו אותו אנו, זהו גורלנו בצדק ובמשפט הנגזר עלינו דוקא, מה שלא היו צריכים דורות שעברו להתמודד בגוון שכזה. ובזה עיני כל הדורות צופיות אלינו שנגמור גם גוון עבודה שכזה המפרך את הגוף ואת הנפש, ובזה נשלים את כל גווני העבודה הנדרשים כהכנה לקראת תיקון עולם במלכות שדי שיהיה במהרה בימינו אמן.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5