——–
"וינח בגדו בידה וינס ויצא החוצה".
הגמרא בנדרים (לב ע"ב) מגלה לנו יסוד חשוב במלחמת היצר: בעידנא דיצר הרע לית דמדכר ליה ליצר הטוב בהדיה.
כלומר בזמן שהיצר הרע משתלט על האדם ומבעירו לעבירה, אין ליצר הטוב כבר מה לעשות שם, אין כמעט בכוחו לעשות מאומה לחלץ את הטרף מטרפו.
ואם כן מה העצה?
פשוט ביותר, שלא לבוא לעימות עם היצר הרע, ולא עוד, אלא אף לברוח ממנו, לפחד מלהתקרב אליו כפחד מאש או מרוצח, ובכאן עיקר התביעה על האדם. כי במה תהא הצדקה לאדם שגירה בעצמו את היצר, אם זה בכך שהלך במקומות ובזמנים המועדים לפורענות שהמכשול בהם מצוי, ואם זה בכך שמקשט הוא את עצמו ומסלסל בשערו, מתיפה ומתבשם, ואם זה בכך שמתקרב הוא לחברים רעים, או לליצנים שאין יראת ה' על פניהם, ואין להם חשבון נפש עם עצמם בחילול קדושתם, הלא בכך הוא הגורם בנזקי הנפש של עצמו, ובמילא יזקף לחובתו האישית בלבד כשלונו בחטא, ואף שבשעת החטא הוא כאנוס כמבואר לעיל, לפי שהוא כבר טרף בשיני טורפו ומי יחלצנו משם, אולם אשמתו גדלה בכך שהביא עצמו למצב זה, להתגרות עם הדוב.
ומכלל לאו אתה שומע הן. מאחר ועיקר התביעה היא מדוע הביא האדם עצמו לידי הנסיון, מכאן תלמד שעיקר ההצלחה בנצחון היצר הוא בכך שבורח האדם מהנסיון, ומשתדל בכל כוחו שלא לבוא לעימות עם היצר, ובזה עשה את המוטל עליו, והוא מה שמחייב שבשביל כך יזכה לסייעתא דשמיא כמשפט "הבא ליטהר".
ואת זה חייב האדם לתבוע מעצמו, שלא לבוא לידי נסיון, ואין לי להאריך במילים בזה אחר שאין יותר טוב מלהביא מדבריו החוצבים של הגר"ח שמואלביץ זצ"ל המובאים בספר "שיחות מוסר" (שנה תשל"א מאמר ו)
אמרו חז"ל (מדרש תהילים קי"ד), "הים ראה וינס" מה ראה? ארונו של יוסף יורד לים, אמר הקב"ה: ינוס מפני הַנָּס [ינוס הים מפני יוסף שנס מן העבירה], שנאמר "וינס ויצא החוצה, אף הים יהיה נס מפניו".
והנה על עצם המנעותו מן החטא קיבל יוסף שכר, כמו שאמרו (ב"ר צ"ג) "פיו שלא נשק בעבירה – "ועל פיך ישק כל עמי", גופו שלא נגע בעבירה – "וילבש אותו בגדי שש", צוארו שלא הרכין לעבירה – "וישם רביד הזהב על צוארו", ידיו שלא משמשו בעבירה – "ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתנה על יד יוסף", רגליו שלא פסעו בעבירה – "וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו", מחשבה שלא חשבה בעבירה – תבוא וְתִקָּרֵא חֲכָמָה, "ויקראו לפניו אברך", אב בחכמה ורך בשנים".
כל אבר מאבריו קיבל את שכרו על שלא קרב אל העבירה, ומהו השכר המיוחד על "וינס ויצא החוצה", ולא עוד אלא שנראה בעליל כי השכר עבור "וינס ויצא החוצה", גדול לאין שיעור מכל הדברים שנמנו למעלה, ואפילו שכר "על פיך ישק כל עמי", מהו לעומת השכר של "הים ראה וינס", דהיינו נס קריעת ים סוף והצלת כל ישראל.
ומתוך השכר הגדול, יש להבין שמעשה "וינס" אף הוא גדול וקשה בהרבה משאר המעשים של כל אברי גופו שנמנעו מן העבירה, שכן "לפום צערא אגרא", ואם כן מהו זה המיוחד שב"וינס ויצא החוצה".
אלא שכאן מונח יסוד גדול בעבודת האדם. "ויעזוב בגדו אצלה וינס ויצא החוצה" והקשה הרמב"ן וכי לא היה כוחו גדול משלה, ולמה הוצרך לעזוב בגדו אצלה, ע"ש.
ונראה שזהו היסוד הגדול בעבודת האדם , שעיקר עבודתו הוא לברוח ממקום הסכנה, ולהתרחק מן הנסיון ככל היותר, ולא שיעמוד במקום הנסיון להלחם עם היצר פנים אל פנים, ודבר זה קשה הוא על האדם יותר מכל, ואף אם יניח היצר לאדם לעתים, שלא לחטוא לפי שעה, אין הוא מניח לו להתרחק ממנו לגמרי, כדי שיהיה לכל הפחות קרוב לחטא וקרוב לסכנה.
ועל כן נס יוסף החוצה והשאיר הבגד אצלה, כי רצה להתרחק ככל המוקדם מן הנסיון, ואילו היה נאבק עמה אף לרגע קט הרי הוא מעמיד עצמו עוד רגע במקום הסכנה ולו אף לזמן קצר ביותר, וזאת רצה יוסף הצדיק למנוע מכל וכל, ואף על פי שעל ידי שהשאיר בגדו אצלה נתן בידה עילה להתועלל עליו, אף על פי כן מסר נפשו וכבודו כדי לברוח ולהמלט הרחק ממקום הסכנה, כאשר ינוס האדם מפני אש מתלקחת.
וכן אמרו רבותינו ז"ל (ב"ב נ"ז ב'), "ועוצם עיניו מראות ברע" זה שאין מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה, היכי דמי, אי דאיכא דרכא אחרינא רשע הוא, ופירש רשב"ם, "רשע הוא, ואף על פי שעוצם עיניו, שלא היה לו לקרב אלא להרחיק מן העבירה, דקיי"ל הרחק מן הכעור", ונראה שאין הכוונה שהוא דבר מכוער בעיני הבריות שאין יודעים שהוא עוצם עיניו, אלא מכוער הוא עצם הדבר שאינו מתרחק מן החטא ככל יכלתו, וכן מבואר מדברי מהרש"א שם שכ' שעאפ"י שעוצם עיניו, אם הולך לשם הרי זה מתכוון לעבירה יעו"ש.
והלכה פסוקה היא שעל האדם לברוח מן הנסיון, ולא להביא עצמו לידי נסיון על מנת לכפות את יצרו, כמבואר בגמרא (סנהדרין ק"ז) "לעולם אל יביא אדם עצמו לידי נסיון. שהרי דוד מלך ישראל הביא עצמו לידי נסיון ונכשל", וכן אנו מתפללים בברכות השחר "ואל תביאנו לא לידי נסיון וכו"', כי כשהאדם מביא עצמו לידי נסיון, הרי הוא מתקרב ליצר, ולא זו דרך ד'.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5