——–
שמירת הקדושה תלויה הרבה במידת הענוה.
היום לצערנו הרב רבו המתלוצצים והמלעיגים על אותם המדקדקים בשמירת עיניהם. נתקיים בנו "יראי ה' ימאסו", ו"סר מרע משתולל", ואף שהדבר הוא הלכה גמורה וכמו שיתבאר בנתיב "ההלכה".
וכדי שלא ליסוג אחור מפני מלעיגים אלו העצה היא אך ורק מידת הענוה, "יתן למכהו לחי ישבע בחרפה", להסכים להעלב עבור כבוד ה'. כי באמת נסיון זה איננו קל, להיות מאוס בעיני בני אדם, להראות קיצוני שלא מן החברה (הרעה), ושלא מן הישוב (הקלוקל), אמנם מצד האמת אין לנו לעשות להם שום חשבון אחר שהם הטועים ומכעיסים את ה' בחללם את קדושתם ומטמאים בכל מיני טומאות שתיעב ה', אולם עם כל זה לא תמיד בחור צעיר יש לו את העוז ואומץ רוח שלא להתרגש ולהירתע מלעג המלעיגים, סוף סוף חי הוא בין חברה ומשפחה, יש לו חובת התיחסות כלפיהם, ולא קל להיות אדיש מיחסם כלפיו, ורק במידת הענוה – להשפיל עצמו לכבוד ה' ולהסכים להתבזות עבור מצוות ה' יזכה לעמוד תקיף בעמדתו.
וכמו כן כמה ענוה נדרש לשמירת העינים, כשהולך לו אדם לסידור ענין במשרד מסוים ויש שם פקידה ונצרך הוא לדבר עמה בהורדת עינים, הרי מי שאינו חזק מרגיש הרגשה לא נעימה, שהנה הוא איזה "פרומר", קיצוני ופנאטי לא מן הישוב, או שמראה בעצמו בכך שאינו מסתכל שהוא אחד שאינו משתלט על יצריו, ויצריו בוערים בקרבו ונצרך הוא להוריד עיניו כדי לעצור את תאוותיו, ולכך נדרש להיות מתחזק במידת הענוה להסכים שיחשבו עליו כל הנ"ל ובלבד להיות נאמן לציווי ה'.
על כן זכור יזכור זה הלוחם בעד קדושתו את המדרש שאמרו חז"ל שעתידה בת קול לפוצץ בהרים ולהכריז: מי שנתבזה או שסטרו לו, או הכוהו על כך שהיה עיקש לשמור על כבוד שמים – יבוא ויטול שכרו, הרי שאז ישמח ויגיל זה שהוכה ונתבזה על כבוד ה', כי אז ידע מעלת זכותו בבזיון עבור ה'.
ובאמת מכלל הענוה האמיתית הוא שלא להרגיש בזיון כלל, כי הענו באמת שכבודו אינו שוה בעיניו לעומת קיום מצוות ה', אינו מרגיש כלל בבזיון, אלא אדרבא שמח בו שמחה גדולה, וגאה לבו בקרבו על עקשנותו לשמוע דבר ה', והוא הנקרא "עזות דקדושה", כלומר שומר על משמרתו בעזות ללא שום הרגשת בושה, שזו דרגה נפלאה יותר ממי שאומנם עומד על משמרתו בתקיפותו אולם לבו חלל בקרבו ונשפך דמו מבושה ומלעג, ולעומתו זה הנבון אינו חש בשום בושה אדרבא גאה הוא במעשהו, וגאוה זו נובעת מדרגת ענוה יותר גדולה מזה שמתבייש, כי זה שמתבייש זהו מפני שכבודו של עצמו גם חשוב לו, אלא שיותר חשוב לו כבוד המקום לכך אינו נכנע. אולם זה העז והגאה בקנאותו לה', השפיל כבודו לגמרי ומחקו לכבודו של המקום, ואין כבודו שלו עולה בשם כלל, ורק כבוד ה' יתברך לנגד עיניו, זהו ענוה אמיתית, וענוה שכזו מקילה על יציבות עמדתו של הלוחם שלא יפול לעולם, כי הראשון שלא הגיע למדרגה זו מסוכן הוא עד כמה יחזיק מעמד ולא ימוט.ולכן הוזהרנו בשו"ע סימן ראשון: "ולא יבוש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת ה"', כי הוא תנאי בסיסי לקיום המצוות, ובפרט מצוות כאלו שבעוונותינו מאוס הנוהג בהם, וההתיחסות אליו היא קשוחה ודוחה כידוע, ולזה צריך אומץ לב גדול שלא ליבוש בכלל, דהיינו כאמור שלא די שיעמוד בבושה בעמדתו, אלא שלא יחוש בבושה כלל מהם.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5