——–
העצבות – מכל סיבה שהיא פסולה היא לחלוטין, ואין ממנה אלא נזק בלבד.
רבי אהרן מקרלין היה אומר: אין מצווה מפורשת בתורה להיות בשמחה וכמו כן אין עבירה מפורשת בתורה להיות בעצבות, אולם מה שהשמחה יכולה לחולל בנפש האדם – להעלותו ולרוממו – שום מצווה אחרת אינה יכולה לחולל, ומה שהעצבות יכולה לחולל בנפש האדם – למוטטו ולהרחיקו – שום עבירה אחרת אינה יכולה.
על האדם להיות שמח תמיד, שהרי נתבונן, אין על מה להיות עצוב ומדוכא, כי גם אם האדם חטא עליו לשמוח שהוא חי ויש לו אפשרות לתיקון, מה יתן ומה יוסיף לו העצבות והדיכאון.
וגם אם מהלך התיקון הולך אצלו בשלבים, רצוף מעידות וכישלונות, עליו לשמוח, לפי שאחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים.
העצבות גורמת לאדם לחטוא, וכמו שכן רואים בחוש דכשהאדם בצער ובעצב מאיזה עניין בפרנסתו, או מאיזה עניין שנשבר ברוחו, הרי שאז מיד ההדיוט שקופץ בראש להגיש "עזרה" לאדם הוא יצרו הרע, שמנצל את משברו של זה בפורקן של טיול ובילוי, חטא העיניים, חטא לשון הרע על מנת לדבר ולהוציא המועקה מלבו, כי האדם במהותו אינו סובל עצב וצער, ותמיד מחפש לשמוח, ולכך כאמור מנצל היצר את מצבי המשבר של האדם להרגיעו כביכול בשמחה של סיטרא אחרא ובכך לשחררו ממצוקתו, ואז צריך זהירות גדולה שלא להתפתות לו.
וכמו שמסביר הגר"ח שמואלביץ זצ"ל את סיבת חטא העגל של בני ישראל במדבר לאחר קבלת התורה, והוא מתוך משברם שנשברו בראותם שמשה רבם איננו, ומיטתו נשואה באוויר, והחשיך השטן את העולם, ונבהלו, היכן משה רבם, ומי יובילם עתה במדבר השמם הזה? ועל משבר זה קפץ השטן, ובנקל כבש לבם לפתור להם את מצוקתם בעוון העגל.
ולכן צריך האדם להשתדל להיות תמיד שמח, ולא לתת לעצבות להשתלט עליו.
ונביא כמה עצות שיש לעשותם כדי להבריח העצבות.
א. שירה וזמרה
טוב מאוד לשמוע שירי קודש נעימים וערבים, וכמובן שהינם על טהרת הקודש בלבד. בדרך השירה נפתח לב האדם ויוצא מסגירה ומצמצום, ובהתעוררות שלו מלמטה כמו כן ממשיך עליו שמחה מלמעלה.
ובספר שומר אמונים מאמר "צהלי ורוני" פרק י"א מובא:
והנה לבוא למידת השמחה יש בזה כמה עצות ותחבולות, ואחד מגדולי העצות הנשגבות הבחון והמנוסה בלי ספק, לשיר ולרנן באיזה ניגון של שמחה זמן מה, וכל מה שהאדם עושה למטה ככה גורם למעלה. ועל ידי זמר של שמחה וכוונתו לשמים, אז נתקשר על ידי זה בעולם השמחה, ונשפע ממילא שמחה בלבו.
ועוד שם:
ומי שהוא בעצב ח"ו, ורוצה להתעורר בשמחה, אז יתחזק וישיר זמן מה איזה ניגון של שמחה, עד שיתהפך לבבו בעל כורחו לשמחה, ויראה פלאות בזה. וגם אם אינו מרגיש תכף, יתחזק בזה עד שסוף כל סוף יתהפך לבבו לשמחה.
ועוד שם:
בכל מיני צער ח"ו וכל מיני קטנות ועצבות, יכול האדם להתגבר בלבבו ולבוא לידי שמחה אמיתית, וכמו שרואין בגשמיות כשאדם נופל ח"ו למחלת המרה השחורה – דיכאון, ה' ישמרנו, אז מצווים הרופאים שילך למקום צהלה ושחוק ושמחה, ואז בהתגברות השמחה בלב במשך הזמן נתרפאו העצבים והעורקים, וזה בדוק ומנוסה, ואם כך הוא בגשמות, כל שכן וכל שכן ברוחניות שאפשר בעל כורחו להשיג השמחה על ידי יגיעה והתחזקות.
הרי אופן אחד להשיג השמחה בדרך שירה וזמרה שישיר בעצמו או ישמע שירי קודש המשמחים את הלב, ובכך יסיר העיצבון מלבו שאין כמוהו סיבה וגורם לבוא לידי חטא.
ב. חברה
כשחש האדם בעצבות, יצא מבדידותו להיות בין חברים יראי ה'. הבדידות ובפרט בזמן עיצבון היא מסוכנת, לכן מיד יברח האדם ממקום המרבה עיצבונו וילך למקום שמחה, ויסיח דעתו מעיצבונו בכך שישוחח עם חבריו בדברי תורה המשמחים את הלב, או במילים של יראת שמים, ועוד ישתתף בשיעור עם חברים מקשיבים אצל רב ירא ה', עד יעבור זעם עיצבונו ממנו.
ובפרט לא יוותר על שירה וזמרה עם החברים וכגון בשבתות ובמועדים ששרים כל בני החבורה יחד שירי דביקות בה', שאין לך זמן טוב מזמן זה לשמוח, ולהידבק בה' בדרך אותם שירים המקרבים לה', כי כידוע בשירה יש כוח עצום להלהיב את הנפש להתקרב לה' במאוד, וככה נהגו בכל קהילות הקודש ובפרט ה"חסידים", כי הוא דרך נפלא מאוד לכסוף ולערוג לה', עד כדי דמעות רותחות של געגועים והתרגשות שמשאירים המה רושם עז לזמן רב בלב האדם.
ג. פעילות
עיקר העצבות נובעת מחוסר סיפוק, ואז האדם מרגיש ריקני ויש אז מקום לעצבות למלאות את אותו חלל ריק.
ולכן עצה גדולה שיהא האדם פועל פעולות המביאות סיפוק, וכגון לעסוק בחסד עם הבריות, לשמח בני אדם, להאיר להם פנים, ללמוד עם חלש ממנו ולסייעו, כי החסד עם הבריות מביא הרבה סיפוק ושמחה, ובפרט מי שביכולתו ליתן צדקה ולהציל איש עני ואביון, בוודאי שיש בזה כדי להוציאו לגמרי מעיצבונו, והוא בדוק ומנוסה.
וכל פעילות מביאה שמחה, ולמשל לארגן שיעור לקירוב רחוקים ולחיזוק, ואפילו לאמירת תהלים וכיוצא, כל אחד לפי עניינו, הדבר נותן שמחה, וכן כל פעילות בזיכוי הרבים מביאה לסיפוק ולשמחה.
ד. תורה
זו אין צריך לומר שהתורה משמחת, ולכן כששורה עצבות על האדם ירוץ לחדרי תורה, שזהו מעשה חיצוני יחסית מאשר לשמח את הנפש שהוא פנימי, ולעולם האדם שולט יותר בחיצוניותו מאשר על פנימיותו, ולכן יעסוק בתורה באופן חיצוני ולבסוף תחדור השמחה בלבו.
ה. מצוה
"פיקודי ה' ישרים משמחי לב", בדוק ומנוסה שכל מצווה שאוחז בה האדם בשלמות ובדקדוק בדרך קבע ובהתמדה מביאה היא לו שמחה עצומה, וזה מעצם התמדתו בה, ובכך מתמלא הוא סיפוק עצום וחי הוא בהרגשת חיוב שאכן הוא עושה משהו, מה שאין כן כשאדם עושה מצוות לפרקים ושלא בשלמות אין בה כדי לשמחו.
וזה בכל מצווה שתהיה, למשל אם מקבל אדם על עצמו לענות "אמן יהא שמיה רבה", בקול ובכוונה, ועושה זאת בשלמות ובדקדוק ובקביעות, יתמלא בשמחה ובסיפוק גדול, וזה חוץ מעצם סגולת עניית "יהא שמיה רבא" שיש בה סגולה עצומה לבטל גזירות קשות כידוע, כך שיש בה בוודאי כוח עצום לסלק את רוח הטומאה מהאדם ללא ספק.
וכל שכן הזהיר בעניית אמן בכלל, לענותם בשמירה קפדנית, וכמו שאמרו חז"ל על הפסוק: "פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים" – אל תקרי "אמונים" אלא "אומנים" – שמי שמשמרם מתי יבואו לידו ויענם בקפידא כל שערי שמים נפתחים לפניו.
ואני הכרתי אחד שסבל מעצבות ודיכאון, וסיפר לי שיצא מדיכאונו מדבר זה, שקיבל עליו לענות אמן בקפידא, וזה יצר אצלו סיפוק ושמחה ויצא מדיכאונו, וסיפר שהרגיש בכך שהוא בעל רכוש גדול ועשיר גדול, והיה מונה בכל יום כמה "אומנים" ענה באותו היום, והיה מתענג ומתמוגג משמחה על עושרו הגדול במניין כל כך גדול של "אומנים", עד שיצא מדיכאונו.
ו. דרך ארץ
"טוב תורה עם דרך ארץ שיגיעת שיניהם משכחת עוון".
לא לכל אדם ולא בכל עת אפשרי לפתור את מצוקתו בתורה, לפעמים נופל האדם לעצבות ולהתמרמרות וקשה עליו מאוד הלימוד, ובפרט אם הוא אדם שלא כל כך טעם טעמה של תורה אז בוודאי קשה לו לפרוק משברו ומצוקתו בתורה.
לכן נתנו לנו חז"ל עצה לעסוק בדרך ארץ. והסיבה כי השעמום מגביר את העצבות, ושוב נוצר חלל ריק באדם, וכאמור ההדיוט הקופץ בראש, הוא השטן, להציע את המזומנים שלו בפיתוי הצלה מידית בהבלי ושטותי עולם הזה – שחוק וקלות ראש המרגילים לאיסור.
ובזה עצת חז"ל – "להתעסק", לא להיות בשעמום. השעמום מביא לידי חטא, לכן כשנתקף האדם בשעמום, או כשיודע זמנים שהשעמום רגיל לתקוף אותו, יהא חכם קודם שיתקפהו השעמום, ויכין לעצמו תעסוקה בזמן כזה כדי שישכח מלחטוא, שיגיעת שיניהם משכחת עוון.
וכמו כן כשקשה לו ללמוד, וכגון ב"בין הזמנים" וכיוצא, טוב שיצא עם חברים יראי שמים למקומות הקדושים לתפילה ולנופש לשם שמים ובזה יסיח דעתו מהחטא, כי זה העיקר להיות ערני למלחמת היצר ולא להסיח דעת מהמלחמה מכל הכיוונים, ולהשתמש בהתאם בכל העצות של חז"ל להינצל מהיצר.
ז. עשה לך רב וקנה לך חבר
עוד עצה לפרוק את מטען עתות המשבר באופן החיובי, הוא שיהא לך רב אוהב ורחמן, יודע ומכיר לנפשך, מבין את הלך רוחך ובקי ברפואות הנפש היאך לכוון, לעודד ולשמח.
ואז רווח גדול הרווחת, שיש לך היכן לפרוק את משברי הנפש ולא יוכל היצר לנצל את משבריך לרעתך.
ועשה לך רב כזה שתוכל להיות פתוח עמו, ולספר לו את מעידותיך ועליותיך, כשלונותיך והצלחותיך, אזי תשמח להצליח כדי לספר לרבך מהצלחותיך, ובכשלונותיך לא תישבר כי יהיה לך למי להשיח דאגתך – דאגה בלב איש ישיחנה.
ורב זה לא חייב להיות גדול הדור, אלא איש תלמיד חכם וירא שמים, ובקי בחכמת הנפש.
וכמו כן אמרו חז"ל: "קנה לך חבר", ואפשר שיהא גם חבר שקצת גדול ממך בשנים ובחכמה כמו בשנתיים או שלוש שהוא כבר רציני, שיש לך אפשרות להיות פתוח עמו להתחזק ביראת שמים, ורק ליזהר שלא לדבר דברים שיש בהם חוסר צניעות שיכולים להביא את חברך להרהור עבירה, ואף שכונתך לשם שמים. אלא שיהא חבר זה – חבר לצרה – היודע לשמחך ולעודדך, ולהאיר פניו אליך ולהפיח בך רוח חיים מחדש.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5