——–
א. ויאמר ה' אל משה אמור אל הכוהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו (כא.א)
פירש רש"י – "אמור ואמרת"- להזהיר גדולים על הקטנים.
ויש להבין, מה הכוונה "להזהיר גדולים על הקטנים". דאם הכוונה ממש, מדוע דווקא כעת מזהיר את הגדולים?
ב. לא יטמא בעל בעמיו להחלו (כא.ד)
איתא בתרגום אונקלוס – לא יסתאב רבא בעמיה לאחלותיה.
ומצינו, כי "בעל בעמיו" היינו, הכהן הגדול. וכפי שתרגם להלן (פס' י'): "והכהן הגדול מאחיו"- "וכהנא דאתרבא מאחוהי".
ויל"ע, מדוע ציוותה התורה דווקא את הכהן הגדול ש"לא יטמא", הלא לעניין עצם איסור הטומאה, אין הבדל בין כהן גדול לכהן הדיוט?
ג. קדושים יהיו לאלקיהם ולא יחללו שם אלקיהם (כא.ו)
יש להבין, לאחר שכבר אמר הכתוב "קדושים יהיו" והיינו, קדושים יותר מכל ישראל. כיצד אמר אחר כך: "ולא יחללו שם אלקיהם" אשר הינה המדרגה הגרועה ביותר?
ד. וקידשתו כי את לחם אלקיך הוא מקריב (כא.ח)
מבואר, כי דווקא מפני ש"מקריב את לחם אלוקיך" לכן "וקידשתו".
ולכאורה יש להבין, מה שייכות ישנה בין האי להאי?
ה. וקידשתו כי את לחם אלקיך הוא מקריב קדוש יהיה לך כי קדוש אני ה' מקדשכם (כא.ח)
יש לדקדק, מדוע ייתר וכפל קרא תיבות "וקדשתו", "קדוש יהיה לך", "כי קדוש", "מקדשכם"?
ו. נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה אני ה' (כב.ח)
משמעות קרא הכא, דציווי איסור אכילת נבלה וטרפה קאי אכהן לבל יטמא.
ויש להבין, מדוע צריך עוד לאו מיוחד לכהן להזהירו לבל יאכל נבלה וטריפה. הרי כבר נצטווה על כך בלאו הכללי האוסר על כל אחד מישראל לאכול נבלה וטרפה?
ז. ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל (כב.לב)
יש לדקדק, במה נשתנה ציווי זה של קידוש השם שנאמר בלשון "ונקדשתי"- לשון נפעל, מכל הציוויים שבתורה, אשר בהשוואה אליהם היה צריך הכתוב לומר כאן "ותקדשוני"?
ח. וספרתם לכם ממחרת השבת (כג.טו)
איתא בקהלת רבה (יא.ה) – י"ב אלף זוגות תלמידים היו לרבי עקיבא, וכולם מתו בין פסח לעצרת. עד שלקח שבעה תלמידים חדשים ואמר להם: הראשונים לא מתו אלא מפני שהיתה עינם צרה בתורה זה לזה, אתם לא תהיו כן, מיד מלאו כל הארץ תורה.
ויש לידע, מהי הקפידא הכ"כ גדולה על תלמידי ר"ע, שנתחייבו במיתה החמורה רק מפני אותו פגם קטן "בעינם צרה בתורה זה לזה"- וכי בגלל עוון קטן זה צריכים הם להתחייב מיתה?
ט. על המנורה הטהורה יערוך את הנרות (כד.ד)
יש לדקדק, מדוע הוסיף קרא תיבת "הטהורה", הרי פשוט שהמנורה טהורה היא?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של המשגיח הג"ר שלמה וולבה זצ"ל בספרו עלי שור (ח"א שער ראשון פי"א) במאמרו בחוץ. וז"ל – הרמב"ם מבאר שישנו חלק מיוחד של חלול השם, "שיעשה אדם ידוע במעלה ובטוב מעשה פעולה אחת נראה בעיני ההמון שהוא עברה ואין ראוי לנכבד לעשות דמיון הפועל ההוא אע"פ שהפועל מותר, הנה הוא חלל את השם, והוא אמרם היכי דמי חלול השם? כגון אנא דשקילנא בשרא מבי טבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר, ר"י אמר: כגון אנא דמסגינא ד' אמות בלא תורה ובלא תפילין (יומא פו.א. רמב"ם בספר המצוות ל"ת סג).
ובפ"ה יסוה"ת י"א: ויש דברים אחרים שהן בכלל חלול השם, והוא שיעשה אותם אדם גדול בתורה ומפורסם בחסידות דברים שהבריות מרננים אחריו בשבילם, ואעפ"י שאינם עברות הרי זה חילל את השם כגון… שירבה בשחוק או באכילה ושתיה אצל עמי הארץ וביניהן. או שדבורו עם הבריות אינו בנחת ואינו מקבל בסבר פנים יפות אלא בעל קטטה וכעס וכיוצא בדברים האלו, הכל לפי גדלו של חכם צריך שידקדק על עצמו ויעשה לפנים משורת הדין, וכן אם ידקדק החכם על עצמו והיה דבורו בנחת עם הבריות ודעתו מעורבת למקילין לו, ונושא ונותן באמונה. ולא ירבה בארוחות עמי הארץ וישיבתן, ולא ייראה תמיד אלא עוסק בתורה, עטוף בציצית מוכתר בתפילין ועושה בכל מעשיו לפנים משורת הדין. והוא שלא יתרחק הרבה ולא ישתומם, עד שימצאו הכל מקלסין אותו ואוהבים אותו ומתאוים למעשיו הרי זה קידש את השם ועליו הכתוב אומר: "ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר".
ילד אשר חזותו מוכיח עליו כי בתלמוד תורה הוא לומד – כבר מסתכלים עליו בעין של בקורת, ומה גם צעיר בן ישיבה, שממש על כל צעד שהוא הולך חייב הוא לשקול, אם קדוש השם הוא גורם אם ח"ו חילול השם, במיוחד בתקופתנו הסוערת, אשר כל האנושות, ובפרט עם ישראל, נתונים במבוכה רוחנית של הריסת ערכים וחיפוש דרך, זוהי כל עבודתו של בן תורה, לחולל קדוש השם בכל אשר יפנה!. עכ"ל.
א"כ מבואר – כי בן תורה מחוייב תמיד לנהוג לפנים משורת הדין, מטעם רוממותו ודרגתו הנעלית משאר עמי הארץ. חייב הוא להיות בבחינת "לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר" למען לא יחלל שם ה' ח"ו.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}
הקושיא הראשונה מתורצת – כוונת הרש"י ללמדנו, כי צריך להזהיר את "הגדולים"- אלו בני התורה והת"ח העוסקים בתורה הקדושה, שיזהרו "על הקטנים"- אף על הדברים הקטנים, לבל יגרמו לחילול ה' בעיני העם. ואף צריכים הם לנהוג לפנים משורת הדין, כדי ש"לנפש לא יטמא בעמיו"- שלא יתחלל שם ה' בין עמי הארץ.
לפ"ז גם הקושיא השנייה מתורצת – בא הפסוק לרמז לנו, כי ככל שהאדם יותר גדול ויותר ת"ח, כן צריך הוא שמירה ודקדוק יתר בכל מעשיו – לפנים משורת הדין, לבל יחלל שם שמים.
לפ"ז גם הקושיא השלישית מתורצת – עניין קיצוניות הדברים, ש"מקדושים יהיו" ירד קרא לידי המדרגה הגרועה ביותר של "ולא יחללו", מלמדנו, כי דווקא מי שהינו "קדוש" יותר, ומייצג הוא את התורה הקדושה – כבני התורה והת"ח, צריך הוא ליזהר יותר ולנהוג במידותיו לפנים משורת הדין, לבל יחלל שם ה' המקודש. כי דווקא "הקדוש" יכול להגיע "ללא תחללו" (משום שעיני הבריות תמיד בוחנות את מייצגי התורה).
לפ"ז גם הקושיות ד' וה' מתורצות – רצה הפסוק ללמדנו, כי דווקא מפני ש"את לחם אלקיך הוא מקריב". "וקדוש" הוא, צריך הוא להיזהר ש"וקידשתו"- לנהוג בקדושה יתירה, בהנהגה טהורה לפנים משורת הדין ובדקדוק בכל הנהגותיו, מפני שהינו בן תורה.
לזה הוסיף הפסוק וכפל תיבות "וקדשתו", "קדוש יהיה לך", "כי קדוש", "מקדשכם" וכו'. כדי ללמדנו, עד כמה בן תורה חייב לנהוג לפנים משורת הדין – בקדושה יתירה, לבל יחלל שם שמים.
לפ"ז גם הקושיא השישית מתורצת – נצטווה הכהן בציווי נוסף, לבל יאכל נבלות וטרפות. כדי ללמדנו עד כמה הקרובים אל ה' ומייצגי התורה כבני התורה והת"ח, חייבים זהירות יתירה בכל מעשיהם ומידותיהם אף לפנים משורת הדין. לבל יגרמו לחילול שם ה'.
לפ"ז גם הקושיא השביעית מתורצת – נקט קרא לשון "ונקדשתי"- בלשון נפעל ולא "ותקדשוני"- מפני שפעמים ע"פ דיני התורה, איננו חייבים מצד ההלכה לנהוג במידות נעלות ואף על פי שאינן עבירות. אך בכל זאת, הת"ח והבן תורה יכול לגרום על ידן חילול השם (וכדוגמאות שהובאו לעיל).
לכן נקט קרא לשון "ונקדשתי"- בלשון נפעל, והיינו, שמעצמך תקדש אותי – מכח היותך בן תורה, ועליך לנהוג במידותיך לפנים משורת הדין, כדי לא לחלל שם שמים. ועל אף שאינך מצווה בבחינת "ותקדשוני"- מצד ציווי התורה, עליך להיות מעצמך בבחינת "ונקדשתי", לבל תחלל שם שמים ח"ו.
לפ"ז גם הקושיא השמינית מתורצת – תלמידי ר"ע נתחייבו מיתה, רק בגלל פגם כ"כ קטן "מפני שהיתה עינם צרה בתורה זה לזה". כי רצה הקב"ה ללמדנו לדורות, כי בני התורה והת"ח מייצגי התורה, מוכרחים לנהוג לפנים משורת הדין, וליזהר מכל פגם קטן במידותיהם, לבל יגרמו חילול שם שמים, מפני שעיני הבריות תמיד עליהם.
ולפ"ז גם הקושיא התשיעית מתורצת – רצה הפסוק לרמז לנו, כי אותו בן תורה -"המנורה", אשר מחזיק את שמן התורה (התורה אשר נמשלה לשמן), חייב הוא להיות "טהורה"- עם מידות נעלות, מונהג לפנים משורת הדין לבל יגרום לחילול שם ה' ח"ו.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5