——–
ניתן דוגמא נוספת.
אדם מוזמן לחתונה ביום פלוני בשעה פלונית. מיד הוא חושב לעצמו: "נו, אי אפשר לא ללכת, הצד השני יפגע, זהו חיוב של 'בין אדם לחבירו', חייבים לנסוע!"
יכול להיות שהמילים הללו נכונות, אבל צורת החשיבה איננה נכונה כלל וכלל! ונבאר מהי צורת החשיבה הנכונה עפ"י תורה.
דבר ראשון על האדם לבדוק לעצמו מה בא כאן על חשבון מה? להעמיד את שני הצדדים – ימין מול שמאל: האפשרות הראשונה היא לנסוע, לגמול חסד עם החתן ועם משפחתו. האפשרות השניה היא לשבת וללמוד תורה. כיון שרצונו להתקרב לקב"ה, עליו לעמוד ולבדוק מה יותר מקרבו לקונו, האם מה שילמד עכשיו או מה שיגמול חסד בנסיעתו לחתונה.
ודאי שעמוד התורה גבוה מעמוד החסד, אבל אין זאת אומרת שתמיד צריך לשבת וללמוד ולא ללכת לחתונות, שהרי כלל נקוט בידינו, שכל מצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים מבטלין עבורה תלמוד-תורה. אבל המשקל שאתו אדם צריך לגשת לבירור הענין הוא: היכן אני אהיה יותר קרוב לקב"ה: כשאלך לחתונה, או כשאשב ואלמד תורה?
קרבת ה' אין הכוונה דוקא בהרגשים. ודאי שיותר קל להתבודד בבית מדרש וללמוד, ולהרגיש הרגשות עילאיות, מאשר להסתובב ברחובות ולשמח חתנים, אבל קרבת ה' נמדדת בנקודת האמת: מהו רצון הבורא בענין? לנסות תמיד להתקרב לאמת של הקב"ה. ואפילו שהצד השני לפעמים יותר קשה, פחות נח, עם פחות הרגשים – עושים אותו, כי הוא אמת ומתחברים לאמיתותו של עולם, לבורא עולם.
בשעה שאברהם אבינו קיבל אורחים, הקב"ה היה אצלו, והוא עזב אותו משום ש"גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה". הבה נתבונן: מה היתה המחשבה שעמדה בפני אברהם אבינו האם ללכת או לא ללכת? – ודאי מחשבה אחת ויחידה: היכן אהיה קרוב יותר ל אמת של הקב"ה! לא מצד ההרגשים, כי ודאי שבקבלת פני שכינה ההרגשים לכאורה יותר גבוהים מההרגשים שבהכנסת אורחים. אבל אברהם אבינו שחיפש את האמת, קרבת ה' אמיתית, בירר לעצמו האם הקב"ה מעדיף שיישאר כאן או שילך לקיים מצות הכנסת אורחים.
נתנו כמה וכמה דוגמאות, אך צורת החשיבה צריכה להיות אחת: מבוקר ועד לילה, מלילה עד בוקר, בכל עת ובכל שעה, ההחלטה והגישה לכל דבר צריכה להיות עפ"י השיקול האם הדבר מקרב אותי לקב"ה, או חס ושלום להיפך.
השכר המובטח הוא "איש לפי מהללו" – לפי מה שהוא מהלל ומשבח, מהו הדבר אליו הוא משתוקק. כשאדם ירגיש בנפשו שהעולם הזה לא מקרב אותו לבוראו, הוא לא יפרוש ממנו מכח נקודת עצבות, אלא יפרוש ממנו בשמחה. מדוע? כי הוא מבין, מכיר ומרגיש, שהעולם הזה מרחיק אותו מהקב"ה ולא מקרב אותו.
דברי ה'חובת הלבבות', שצורת חייו של החסיד היא, שבכל יום ויום משתוקק לפרידת הגוף מן הנשמה, ל"והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה", לחזור באמת לקב"ה – דברים אלו אינם מדרגה עילאית למי שמחפש אמת, זו מדרגה שצריכה להיות לכל יהודי שחי בצורה פשוטה של חיפוש קרבת אלקים.
כשאדם יודע שהגוף מעלים על הנשמה ומעלים על קרבת ה' ואמיתת המצאו יתברך, הוא מעדיף את פרידת הנשמה מן הגוף, מאשר להישאר בתוך הגוף.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב המחבר שליט"א
בלבבי משכן אבנה – א
ספר זה בא להראות וללמד דעת כיצד יזכה האדם לדברי המס"י (פ"א) שכתב כי השלמות האמתי הוא רק הדבקות בו ית"ש
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5