הלכות רכילות כלל ט – טו – ספר חפץ חיים

וְעַתָּה נָבוֹא לְבָאֵר מַה שֶּׁנִּכְשָׁלִין בָּזֶה הַרְבֵּה אֲנָשִׁים, וַאֲצַיֵּר צִיּוּר אֶחָד, וּמִמֶנּוּ יָקִישׁ הַמַשְׂכִּיל לְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.

לְפִי מַה שֶּׁמָצוּי, שֶׁאֶחָד מֵבִיא סְחוֹרָה לָעִיר לִמְכֹּר, וּבָאִים אֶצְלוֹ קוֹנִים הַרְבֵּה, וְרָגִיל מְאֹד, שֶׁמִי שֶׁאֵין לוֹ מָעוֹת בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה, הוּא בּוֹרֵר סְחוֹרָה וּמְבַקֵשׁ מֵהַמוֹכֵר, שֶׁלֹּא יִמְכֹּר אֶת הַסְחוֹרָה לְאַחֵר, כִּי הוּא יֵלֵךְ וְיָבִיא לוֹ מָעוֹת, וּבְתוֹךְ כָּךְ בָּאִים אֶצְלוֹ קוֹנִים אֲחֵרִים וּמַפְצִירִים בּוֹ הַרְבֵּה, שֶׁיִּמְכֹּר לָהֶם אוֹתָה הַסְחוֹרָה שֶׁבָּרַר הָרִאשׁוֹן, וְנִתְרַצָה לָהֶם. וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁבָּא הָרִאשׁוֹן וּמְבַקֵשׁ מֵאִתּוֹ, שֶׁיִּתֵּן לוֹ אֶת הַסְחוֹרָה שֶׁבָּרַר מִתְּחִלָּה, הוּא מֵשִׁיבוֹ: פְּלוֹנִי בָּא, וְלֹא הָיִיתִי רוֹצֶה לָתֵת לוֹ, וְהִשְׁלִיךְ אֶת הַמָעוֹת וְלָקַח אֶת הַסְחוֹרָה, וּבְעַל כָּרְחִי נִתְרַצֵיתִי לוֹ, שֶׁלֹּא הָיִיתִי רוֹצֶה לְהִתְקוֹטֵט עִמוֹ. כְּגוֹן זֶה, עָבַר עַל לָאו גָּמוּר דְּ"לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶיךָ", הֲגַם ((מא)) שֶׁעַוְלָה גְּדוֹלָה עָשָׂה אוֹתוֹ, שֶׁהִפְצִיר לָתֵת לוֹ אֶת הַסְחוֹרָה שֶׁבָּרַר הָרִאשׁוֹן, מִכָּל מָקוֹם, כֵּיוָן ((מב)) שֶׁמָכַר לוֹ וְקִבֵּל הַמָעוֹת מֵאִתּוֹ, בְּוַדַּאי מְכִירָה גְּמוּרָה הִיא, וְלֹא תֵּצֵא שׁוּם תּוֹעֶלֶת, מִזֶּה שֶׁיְּגַלֶּה לוֹ שֵׁם הַמַפְצִיר, רַק שֶׁיּכְנִיס לוֹ שִׂנְאָה בְּלִבּוֹ עָלָיו, וְזוֹ הִיא רְכִילוּת גְּמוּרָה, וְכַנַּ"ל בִּכְלָל א' סָעִיף ג', וְזֶה הַדִּין דּוֹמֶה בְּכָל פְּרָטָיו לְסָעִיף י"ד הַנַּ"ל.

וּמִכָּל שֶׁכֵּן לְפִי מַה שֶּׁמָצוּי כַּמָה פְּעָמִים, שֶׁלֹּא הִפְצִיר בּוֹ הַשֵּׁנִי הַזֶּה כָּל כָּךְ וְלֹא הוֹדִיעוֹ שֶׁפָּסַק עַל הַסְחוֹרָה הַזּוֹ עִם אַחֵר, וְרַק לְטוֹבַת עַצְמוֹ מָכַר לוֹ אֶת הַסְחוֹרָה הַזּוֹ ((מג)) בְּאֵיזֶה טַעַם שֶׁהָיָה לוֹ, וּכְדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לַקוֹנֶה הָרִאשׁוֹן תַּרְעוֹמוֹת עָלָיו, שֶׁיֹּאמַר עָלָיו, שֶׁהוּא מְשַׁנְּה בִּדְבָרָיו, הוּא מֵסִיר הָעַוְלָה מֵעַצְמוֹ וְנוֹתְנָה עַל חֲבֵרוֹ, בְּוַדַּאי הוּא עָוֹן גָּדוֹל עַד מְאֹד, כִּי הוּא בִּכְלַל מוֹצִיא שֵׁם רָע, וְשַׁיָּךְ בּוֹ כָּל הַלָּאוִין וְהָעֲשִׂין הַמְבֹאָרִין לְעֵיל בַּפְּתִיחָה.

וְצָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד בְּעִנְיָן כָּזֶה, שֶׁלֹּא לְגַלּוֹת לוֹ שֵׁם הַלּוֹקֵחַ הַשֵּׁנִי שֶׁלָּקַח הַסְחוֹרָה, אֲפִלּוּ אִם יִרְצֶה הַמוֹכֵר הַזֶּה לְהַמְשִׁיךְ הָעַוְלָה עַל עַצְמוֹ, וְלוֹמַר: אֲנִי הוּא שֶׁשָּׁגַגְתִּי בָּעִנְיָן הַזֶּה, כִּי הוּא לֹא יָדַע מִזֶּה, שֶׁאַתָּה פָּסַקְתָּ עִמִי מִתְּחִלָּה. כִּי רָגִיל הוּא מְאֹד, שֶׁאֲפִלּוּ בְּאֹפֶן זֶה יַכְנִיס שִׂנְאָה בְּלִבּוֹ עַל הַלוֹקֵחַ הַשֵּׁנִי, שֶׁיַּחְשֹׁב עָלָיו שֶׁהוּא יָרַד לְחַיָּיו. רַק יָשִׁיב לוֹ הַמוֹכֵר סְתָם: אֲנִי מְכַרְתִּיהָ בִּשְׁגָגָה לְאַחֵר.

וְדַע דְּכָל מַה שֶּׁכָּתַבְנוּ בְּסֵפֶר זֶה מֵעִנְיַן גֹּדֶל הַזְּהִירוּת מֵעֲוֹן לָשׁוֹן הָרָע, הַיְנוּ לְמִי שֶׁהוּא עֲדַיִן בִּכְלַל "עֲמִיתֶךָ". אֲבָל בְּאוֹתָן הָאֲנָשִׁים, הַכּוֹפְרִים בְּתוֹרַת ה', אֲפִלּוּ רַק בְּאוֹת אַחַת, וְהַמַלְעִיגִים מִדִּבְרֵי חֲזַ"ל, מִצְוָה לְפַרְסֵם דַּעְתָּם הַכּוֹזֶבֶת לְעֵינֵי הַכֹּל וּלְגַנּוֹתָם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִלְמְדוּ מִמַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים.

(מא) שעולה גדולה. עיין בח"מ בסימן רל"ז בדין עני המהפך בחררה.

(מב) שמכר לו וקיבל וכו'. תפשתי דבר המצוי, והוא הדין אם היה באופן שנקנה לו אפילו בלא קבלת המעות עתה.

ויותר נראה פשוט שאפילו אם המוכר הזה עייל ונפיק אזוזא, ולוקח השני הזה הלך להביא מעות, גם כן לא יגלה זה לראשון. כיון דאם יביא זה השני מעות בתוך הזמן שהגביל, יקנה את הסחורה למפרע במשיכה שמשך אותה מתחלה לתוך ביתו כמו שמבואר בח"מ, אם כן ממילא לעת עתה לא תצא שום תועלת מהגילוי ההוא שהוא מגלה לו את שם השני רק רכילות בעלמא.

(מג) מאיזה טעם. פעמים מצד שהקונה השני הוא ממיודעיו ומכיריו, ופעמים מצד שהקונה השני הוא רוצה לקנות אצלו עוד הרבה סחורות אחרות בצירוף סחורה זו, או שנותן לו המקח יותר מהראשון, ושאר סיבות אשר עי"ז הוא מתרצה בעצמו למכור אותה קודם שיבוא הראשון.

לזכות נשמת רבנו ישראל מאיר הכהן בן דובורושה זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל ולזכות כל ישראל החיים ומתים..

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מו"ל ששמו שמור במערכת תורת אמת

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5