הלכות רכילות כלל ח – ג – ספר חפץ חיים

וְכֵן יֵשׁ לִזָּהֵר, כְּשֶׁמְבַקֵשׁ מֵאֵת חֲבֵרוֹ, שֶׁיֵּיטִיב עִמוֹ בְּאֵיזֶה דָּבָר, וְהוּא מְשִׁיבוֹ, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְמַלְּאוֹת בַּקָשָׁתוֹ בָּזֶה, ((ג)) שֶׁלֹּא יִשְׁאָלֵנוּ: לָמָה עָשִׂיתָ טוֹבָה זוֹ לִפְלוֹנִי, ((ד)) שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ סִפֵּר לִי אֶת הַדָּבָר, כִּי מָצוּי הוּא עַל יְדֵי דָּבָר כָּזֶה גַּם כֵּן לְהַעֲלוֹת תַּרְעוֹמוֹת בְּלֵב חֲבֵרוֹ עַל אוֹתוֹ פְּלוֹנִי, עַל שֶׁגִּלָּה אֶת הַדָּבָר לַאֲנָשִׁים וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁמִיט עַצְמוֹ מֵהֶם.

(ג) שלא ישאלנו. גם זה נובע ממה דאיתא למעלה בח"א כלל ט' בס"ג, ומזה יש ללמוד דה"ה וכו' וא"כ ממילא זה שמגלה לו דבר זה בכלל איסור הוא.

(ד) שהוא בעצמו סיפר לי. ופעמים אפילו היכא דלא יסיים בדבריו שהוא בעצמו סיפר לי, ג"כ אסור, כגון אם המלוה יבין מעצמו דלא נודע הדבר כי אם על ידי הלוה.

לזכות נשמת רבנו ישראל מאיר הכהן בן דובורושה זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל ולזכות כל ישראל החיים ומתים..

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מו"ל ששמו שמור במערכת תורת אמת

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5