הלכות פרה אדומה – פרק שנים עשר – היד החזקה לרמב"ם

א אָדָם שֶׁנִּטְמָא בְּמֵת וְהִזָּה עָלָיו כֵּיוָן שֶׁנָּגַע כָּל שֶׁהוּא מִמֵּי הַנִּדָּה בְּכָל מָקוֹם מֵעוֹר בְּשָׂרוֹ שֶׁל טָמֵא עָלְתָה לוֹ הַזָּיָה. אֲפִלּוּ נָפְלָה הַהַזָּאָה עַל רֹאשׁ אֶצְבָּעוֹ אוֹ עַל רֹאשׁ שְׂפָתוֹ. אֲבָל אִם נָגְעָה בִּלְשׁוֹנוֹ אֵינָהּ כְּלוּם. אַף עַל פִּי שֶׁהַלָּשׁוֹן כְּאֵיבָרִים שֶׁבְּגָלוּי לְעִנְיַן טֻמְאָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. אֵינָן כְּאֵיבָרִים שֶׁבְּגָלוּי לְעִנְיַן הַזָּאָה וּטְבִילָה. וְכֵן כְּלִי שֶׁנִּטְמָא בְּמֵת וְהִזָּה עָלָיו כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְגוּפוֹ שֶׁל כְּלִי כָּל שֶׁהוּא מִמֵּי הַנִּדָּה עָלְתָה לוֹ הַזָּאָה:

כסף משנה אדם שנטמא במת וכו' כיון שנגע כל שהוא ממי הנדה וכו'. בפרק דם חטאת (דף צ"ג) מסיק רבא דפליגי ר"א ורבנן בהזאה אי צריכה שיעור אי לא ורבנן סברי אינה צריכה שיעור. ומ"ש בכ"מ מעור בשרו של טמא עלתה לו הזאה וכו' אבל אם נגעה בלשונו אינה כלום אע"פ שהלשון כאיברים שבגלוי וכו'. פ"ק דקידושין עלה כ"ה וכחכמים: וכן כלי שנטמא במת וכו'. זה בכלל מה שאמרו הזאה אין לה שיעור ומתניתין היא בסוף פרה מזין על האדם ועל הכלים אפילו הם מאה:

ב שְׁנֵי כֵּלִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהַזּוֹת עַל שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת וְהִזָּה עַל אֶחָד מֵהֶן. וְנָטְפוּ הַמַּיִם מֵעַל הָרִאשׁוֹן עַל הַשֵּׁנִי הֲרֵי הַשֵּׁנִי בְּטֻמְאָתוֹ עַד שֶׁיִּפְּלוּ עָלָיו הַמַּיִם מֵהַזָּיַת הַמַּזֶּה לֹא מִן הַתַּמְצִית. הִזָּה עַל שְׁנֵי כֵּלִים וְנִסְתַּפֵּק לוֹ אִם הִזָּה עַל שְׁנֵיהֶן כְּאַחַד אוֹ מֵחֲבֵרוֹ נִמְצָה עָלָיו הַזָּיָתוֹ פְּסוּלָה:

כסף משנה שני כלים וכו'. מתבאר ממה שיבא בסמוך: והזה על שני כלים ונסתפק לו וכו'. בפרק י"ב דפרה:

ג מַחַט שֶׁנְּתוּנָה עַל הַחֶרֶשׂ וְהִזָּה עָלֶיהָ סָפֵק עַל הַמַּחַט הִזָּה סָפֵק מִן הַחֶרֶשׂ נִמְצָה עָלֶיהָ הַזָּיָתוֹ פְּסוּלָה:

ד כֵּלִים הַמְפֻצָּלִין שֶׁמְּחֻבָּרִין זֶה לָזֶה בְּמַסְמְרִים. כְּגוֹן מִסְפֹּרֶת שֶׁל פְּרָקִים וְאִזְמֵל שֶׁל רְהִיטְנִי וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. בִּשְׁעַת מְלָאכָה חִבּוּר לְטֻמְאָה וּלְהַזָּיָה. שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה אֵינוֹ חִבּוּר לֹא לָזֶה וְלֹא לָזֶה. כֵּיצַד הֵן חִבּוּר לְטֻמְאָה וּלְהַזָּיָה. שֶׁאִם נִטְמָא אֶחָד מֵהֶן בִּשְׁעַת מְלָאכָה נִטְמָא הַשֵּׁנִי. וְאִם הִזָּה עַל אֶחָד מֵהֶן בִּשְׁעַת מְלָאכָה עָלְתָה הַזָּיָה לִשְׁנֵיהֶן וּכְאִלּוּ הֵן גּוּף אֶחָד. וְכֵיצַד אֵינוֹ חִבּוּר לֹא לְטֻמְאָה וְלֹא לְהַזָּיָה. שֶׁאִם נִטְמָא אֶחָד מֵהֶן שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה לֹא נִטְמָא חֲבֵרוֹ. וְאִם נִטְמְאוּ שְׁנֵיהֶן וְהִזָּה עַל אֶחָד מֵהֶן שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה לֹא טִהֵר חֲבֵרוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מְחֻבָּרִין. וְזֶהוּ דִּין תּוֹרָה. אֲבָל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים גָּזְרוּ שֶׁיִּהְיוּ חִבּוּר לְטֻמְאָה אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה גְּזֵרָה מִשּׁוּם שְׁעַת מְלָאכָה. וּלְעוֹלָם אִם נָגְעָה בְּאֶחָד מֵהֶן טֻמְאָה נִטְמָא חֲבֵרוֹ. וְכֵן גָּזְרוּ עֲלֵיהֶן שֶׁלֹּא יִהְיוּ חִבּוּר לְהַזָּיָה אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת מְלָאכָה גְּזֵרָה מִשּׁוּם שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה. וּלְעוֹלָם אִם הִזָּה עַל אֶחָד מֵהֶן לֹא טִהֵר חֲבֵרוֹ עַד שֶׁיַּזֶּה גַּם עָלָיו. הִנֵּה לָמַדְתָּ שֶׁכָּל מָקוֹם שָׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ חִבּוּר לְטֻמְאָה וְאֵינוֹ חִבּוּר לְהַזָּיָה אֵין זֶה אֶלָּא גְּזֵרָה מִדִּבְרֵיהֶם עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

כסף משנה כלים המפוצלים. בריש פרק במה טומנין (שבת דף מ"ח ע"ב) וריש פרק במה אשה (שם דף נ"ח ע"ב):

ה שְׁנֵי כֵּלִים שֶׁחִבְּרָן עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ כְּגוּף אֶחָד. כְּגוֹן שֶׁתָּפַר שְׁנֵי בְּגָדִים אוֹ שְׁתֵּי יְרִיעוֹת הֲרֵי אֵלּוּ חִבּוּר לְטֻמְאָה וּלְהַזָּאָה מִפְּנֵי שֶׁהֵן כִּכְלִי אֶחָד:

כסף משנה שני כלים שחברן. מתבאר ממה שיבוא בסמוך:

ו שְׁלַל הַכּוֹבְסִין וְהַבֶּגֶד שֶׁהוּא תָּפוּר בְּכִלְאַיִם וְהֵן עוֹמְדִין לְהַתִּירָן אֵינוֹ חִבּוּר לְהַזָּיָה וַהֲרֵי הֵן חִבּוּר לְטֻמְאָה. וְכֵן הַסְּלָעִים שֶׁבַּקַּנְתָּל. וְהַמִּטָּה שֶׁל טַרְבָּל. וְקֶרֶן שֶׁל כְּלִיבָה. וְקַרְנַיִם שֶׁל יוֹצְאֵי דְּרָכִים. וְשַׁלְשֶׁלֶת הַמַּפְתְּחוֹת. חִבּוּר לְטֻמְאָה וְלֹא לְהַזָּאָה. אֶלָּא צָרִיךְ שֶׁיִּגְּעוּ הַמַּיִם מִן הַמַּזֶּה בְּכָל סַל וְסַל. וּבְכָל מַפְתֵּחַ וּמַפְתֵּחַ. וּבְכָל קֶרֶן וְקֶרֶן. וּבְכָל קוֹרָה וְקוֹרָה מִמִּטָּה זוֹ הַמְפֻצֶּלֶת:

כסף משנה שלל הכובסין והבגד שהוא תפור בכלאים וכו' עד המפוצלת. בסוף פרה:

ז הַמְחַבֵּר שָׁלֹשׁ כְּסָתוֹת שֶׁל צֶמֶר וְשֵׁשׁ שֶׁל פִּשְׁתָּן. אוֹ שְׁלֹשָׁה סְדִינִים אוֹ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מִטְפָּחוֹת. הֲרֵי אֵלּוּ חִבּוּר לְטֻמְאָה וּלְהַזָּאָה. יֶתֶר מִכָּאן חִבּוּר לְטֻמְאָה וְלֹא לְהַזָּאָה. חָלוּק אֶחָד וְטַלִּית אַחַת וּקְלוּבְקָרִין אֶחָד הֲרֵי הֵן חִבּוּר לְטֻמְאָה וּלְהַזָּיָה אֲפִלּוּ הָיוּ אֲרֻכִּין בְּיוֹתֵר אוֹ רְחָבִין בְּיוֹתֵר כָּל שֶׁהֵן. וְאֵי זֶהוּ קְלוּבְקָרִין זֶה שְׁנֵי בְּגָדִים שֶׁמַּנִּיחִין צֶמֶר גֶפֶן בֵּינֵיהֶן וְתוֹפְרִין אוֹתָן כְּאַחַת וְעוֹשִׂין מֵהֶן חָלוּק לִימוֹת הַגְּשָׁמִים:

כסף משנה המחבר ג' כסתות וכו' עד כל שהן. פכ"ט דכלים ויש כאן חסרון מט"ס וכך היא הנוסחא הנכונה או י"ב מטפחות הרי אלו חיבור לטומאה ולהזאה יתר מכאן חיבור לטומאה ולא להזאה:

ח כִּסּוּי הַמֵּחַם שֶׁמְּחֻבָּר בְּשַׁלְשֶׁלֶת. הִזָּה עַל הַמֵּחַם טִהֵר הַכּל. הִזָּה עַל הַכִּסּוּי לֹא טִהֵר הַמֵּחַם עַד שֶׁיַּזֶּה עָלָיו:

כסף משנה כיסוי המיחם וכו'. בסוף פרה שם וכבית הלל:

ט הַזּוֹג וְהָעִנְבָּל חִבּוּר לְטֻמְאָה וּלְהַזָּאָה וְאִם הִזָּה עַל אֶחָד מֵהֶן טִהֲרוּ שְׁנֵיהֶן:

כסף משנה הזוג והענבל חיבור וכו'. שם:

י * הַטֶּוִוי שֶׁטּוֹוִים בּוֹ הַפִּשְׁתִּים אוֹ שׁוֹזְרִין בּוֹ הַחֲבָלִים שְׁלֹשָׁה גּוּפִין יֵשׁ בּוֹ. הָעֵץ שֶׁמְּלַפְּפִין עָלָיו הַטָּווּיִ וְהוּא הַנִּקְרָא כּוּשׁ. וְהַנְּחשֶׁת אוֹ הַבַּרְזֶל שֶׁבְּרֹאשׁ הָעֵץ וְהוּא הַנִּקְרָא צִנּוֹרָא שֶׁבָּהּ פּוֹתְלִין וְטוֹוִין. וְהָרֵחַיִם שֶׁבְּאֶמְצַע הַכּוּשׁ וְהִיא הַנִּקְרֵאת פִּיקָא. הַכּוּשׁ שֶׁפּוֹתְלִין בּוֹ הַחֲבָלִים שֶׁנִּטְמָא לֹא יַזֶּה עַל הַפִּיקָא שֶׁלּוֹ וְלֹא עַל הַכּוּשׁ אֶלָּא עַל הַצִּנּוֹרָא. וְאִם הִזָּה עַל אֶחָד מִשְּׁלָשְׁתָּן טִהֵר הַכּל. וְשֶׁל פִּשְׁתָּן מַזֶּה עַל אֶחָד מִשְּׁלָשְׁתָּן לְכַתְּחִלָּה שֶׁשְּׁלָשְׁתָּן חִבּוּר:

ההראב"ד הטווי שטווין בו פשתן. א"א בכל מה שמאריך הוציא עצמו מלשון המשנה ולא פירש מה הוא כוש של רובן ונ"ל שהוא חבלי הספינות והוא מלשון ארבא א"נ חבלי הקשתים והוא מלשון רובה קשת וכל אלה חבלים גסים:

כסף משנה הכוש שפותלים בו החבלים וכו'. בסוף פרה כוש של רובן לא יזה לא על הכוש ולא על הפיקא ואם הזה מוזה של פשתן חיבור ופירוש רובן גמי שפותלים ממנו החבלים וטעם החילוק בין כוש של רובן לשל פשתן מפני ששל פשתן חלקיו מחוברים יותר: וכתב הראב"ד א"א בכל מה שמאריך וכו'. אין זו השגה שרבינו בחיבור הזה אינו בא לפרש לשון המשנה ומ"מ מתוך דבריו נלמד שרובן הוא דבר שפותלים ממנו החבלים:

יא עוֹר שֶׁל עֲרִיסָה שֶׁהוּא מְחֻבָּר לְפִיקוֹת. חִבּוּר לְטֻמְאָה וּלְהַזָּאָה. הַמַּלְבֵּן שֶׁל מִטּוֹת אֵינוֹ חִבּוּר לֹא לְטֻמְאָה וְלֹא לְהַזָּאָה:

כסף משנה עור של עריסה וכו'. שם ופירושו עור שמשימים על עריסה של קטן ודרכו להיות מחובר בטבעות הקבועים בעריסה ועשויין כעין פיקות: המלבן של מטות וכו'. גם זה שם ופירושו שמניחים תחת כרעי המטה מלבנות של עץ שלא ירקבו מלחלוחית הקרקע והם חקוקים והכרע נכנס בהם:

יב כָּל יְדוֹת הַכֵּלִים הַקְּדוּחוֹת כְּגוֹן נִצַּב הַסַּכִּין וְכַיּוֹצֵא בּוֹ שֶׁהַנִּצָּב נָקוּב וְהַבַּרְזֶל נִכְנָס בּוֹ חִבּוּר לְטֻמְאָה וּלְהַזָּאָה. אֲבָל הַיָּדוֹת הַחֲרוּקוֹת כְּגוֹן עֵץ הַחֲנִית שֶׁהָעֵץ נִכְנָס בַּבַּרְזֶל אֵינוֹ חִבּוּר לְהַזָּאָה:

כסף משנה כל ידות הכלים הקדוחות וכו'. שם וכת"ק:

מתוך היד החזקה לרמב"ם – משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון – ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט"א