הלכות לשון הרע כלל י – ט – ספר חפץ חיים

וְאִם הַמְסַפֵּר ((כו)) מֻחְזָק לָרַבִּים, כִּי לֹא יִשָּׂא פְּנֵי אִישׁ, וְאֶת כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר, שֶׁלֹּא בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ, אוֹתוֹ יְדַבֵּר בְּפָנָיו, ((כז)) וְלֹא יָגוּר מִפְּנֵי אִישׁ, וְהֻחְזַק גַּם כֵּן בְּתוֹךְ עַמוֹ, אֲשֶׁר לֹא יְדַבֵּר רַק אֱמֶת, מֻתָּר לְסַפֵּר לַאֲנָשִׁים דְּבַר עַוְלָה, ((כח)) שֶׁעוֹשֶׂה אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וְיוֹדֵעַ בּוֹ, שֶׁלֹּא יְקַבֵּל תּוֹכַחְתּוֹ, אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בְּאַפֵּי תְּלָתָא, כִּי לְאִישׁ כָּזֶה הַשּׁוֹמְעִים לֹא יַחְשְׁדוּהוּ לְחוֹנֵף אוֹ לְשַׁקְרָן, רַק שֶׁהוּא מִתְכַּוֵּן לְקַנֵּא לָאֱמֶת וְלַעֲזֹר לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ וּלְגַנּוֹת הַמַעֲשִׂים הָרָעִים בִּפְנֵי כֹּל. אַךְ בָּזֶה, וְכֵן בְּמַה שֶּׁכָּתַבְנוּ בְּסָעִיף ח', צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד, שֶׁלֹּא יַחְסְרוּ בָּזֶה כָּל הַפְּרָטִים הַנַּ"ל בִּתְחִלַּת הַסִימָן, כִּי לֹא חָסַרְנוּ מֵהֶם, רַק הַפְּרָט דְּאַפֵּי תְּלָתָא.

(כו) מוחזק לרבים וכו'. כן כתב ר' יונה בשערי תשובה במאמר רכ"ח.

(כז) ולא יגור מפני איש. דבזה יסור החשד דחונף. ומ"ש אשר לא ידבר רק אמת, דאל"ה עדיין יאמרו שהדבר הזה הוא שקר והראיה שלא גילה על עונו בפניו ראשונה.

(כח) שעושה אדם להבירו. וה"ה בבין אדם למקום אם מוחזק לעבור וכההיא דסעיף י'.

ומ"ש ויודע בו שלא יקבל תוכחתו, כן מוכח מדברי ר"י שבשיטה מקובצת שמשוה דין זה עם הדין דאפי תלתא בכל סברותיו דהיינו שאיש כזה בודאי מתכוין הוא שישמע עצה שהבריות מגנות אותו ועי"ז ישוב מדרכיו הרעים ולמעלה בדין דאפי תלתא כתב הר"י אצל סברא זו כגון שיודע בו שאינו מקבל תוכחתו, ופשוט הוא דכיון שהוא מתכוין לטובתו יותר טובה היא לו שיוכיח אותו מתחלה אולי ישמע לדבריו ולא יצטרך לפרסם גנותו אם כן הוא הדין בזה. ואף דלכאורה בש"ת הנ"ל לא משמע כן להמעיין שם, זהו רק מדין אבק לשה"ר, אבל בודאי מדין מצות הוכחה מחוייב על פי דין להוכיחו אולי ישמע אליו קודם שיפרסם גנותו, והכל כמו שכתבתי לעיל בסק"ז כי שם ביארתי הכל על נכון בעזה"י עי"ש.

לזכות נשמת רבנו ישראל מאיר הכהן בן דובורושה זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל ולזכות כל ישראל החיים ומתים..

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מו"ל ששמו שמור במערכת תורת אמת

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5