הלכות לשון הרע כלל ז – יג – ספר חפץ חיים

וְלִפְעָמִים ((לב)) נִתָּן רְשׁוּת לְבֵית דִּין מִפְּנֵי צֹרֶךְ שָׁעָה, כְּגוֹן, שֶׁאֶחָד בָּא לִצְעֹק לִפְנֵיהֶם עַל דְּבַר גְּנֵבָה שֶׁנִּגְנַב מִמֶנּוּ, וְהוּא מְשַׁעֵר בְּוַדַּאי בִּדְבָרִים הַנִּכָּרִים מַמָשׁ, שֶׁפְּלוֹנִי גָּנַב מִמֶנּוּ הַחֵפֶץ, וְגַם הַבֵּית דִּין רוֹאִין אֶת הַדְּבָרִים הַנִּכָּרִים, אוֹ שֶׁעֵדִים הֵעִידוּ לִפְנֵיהֶם עַל הַדְּבָרִים הַנִּכָּרִים, נִתָּן לָהֶם רְשׁוּת לְהַכּוֹתוֹ, כְּדֵי שֶׁיּוֹדֶה. אֲבָל לְיָחִיד, אוֹ אֲפִלּוּ לְבֵית דִּין, רַק שֶׁלֹּא נִתְבָּרֵר לָהֶם הַדְּבָרִים הַנִּכָּרִים, כִּי אִם עַל יְדֵי הַתּוֹבֵעַ, לֹא נִתָּן רְשׁוּת הַזֶּה.

(לב) ניתן רשות וכו'. הוא ממעשה דמר זוטרא הנ"ל וכפי מה שביארתי לעיל בס"ק ל"א. ומ"ש בפנים והוא משער בודאי בדברים הניכרים ממש, אף דשם במעשה דמר זוטרא אמרינן בגמרא דחזיא לבר בי רב דמשי ידיה ונגיב בגלימא דחבריה וזה לא הוי כי אם דבר הניכר קצת צ"ל פשוט דלא דמי כלל לעניננו דהתם הלא כתב הרא"ש דידוע היה שאחד מבני הבית גנבו וא"כ כיון דעל שאר בני הבית של מר זוטרא לא היה שום דבר הניכר כלל ובחזקת כשרים הם לגמרי ועל זה יש דבר הניכר קצת א"כ בודאי יש לתלות בזה ולא באחר וחשוב כדבר הניכר ממש משא"כ בעניננו דאנו רוצין להחזיק על אחד מבני העיר ולומר שהוא גנב את זה החפץ מטעם דבר הניכר קצת אין לומר כן דבוודאי כשנדקדק בכל אנשי העיר ימצאו הרבה כמוהו שאין נזהרין כ"כ בממון חבריהם בענינים כאלו לנגב ידיהם בגלימא דחבריה וכיוצא בזה ולכן צריך דבר הניכר שיורה על עצם הגניבה וכנ"ל בס"ק כ"ו בשם המהרש"ל והמהרש"א עי"ש.

לזכות נשמת רבנו ישראל מאיר הכהן בן דובורושה זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל ולזכות כל ישראל החיים ומתים..

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מו"ל ששמו שמור במערכת תורת אמת

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5