——–
גוי – חוטי ציצית שתלה אותם הגוי בטלית וקשרם, הטלית פסולה, שנאמר: "דבר אל בני ישראל… ועשו להם ציצית", בני ישראל ולא גויים. (סימן יד ס"א. ב רנב)
אשה – כשרה לקשור את חוטי הציצית לכתחילה. (סימן יד ס"א. ה"ב א שה)
כן דעת רוב ככל הראשונים כמבואר בבית יוסף, וכתב שכן הוא מנהג העולם, והלכה כדבריהם הואיל והם הרוב, וטעם נכון יש להם. וכן הוכיח הרא"ש ממעשה בגמרא (בבא בתרא עד ע"א): יום אחד היה רבי יוחנן מפליג בספינה בים, וראה ארגז שקבועים בו אבנים טובות ומרגליות, והקיפו את הארגז מיני דגים הנקראים כרשא. אחד מהספינה שידע לצלול היטב, ירד להביא את הארגז. נחרדו הדגים ורצו לחתוך את ירכו של הצולל. השליך הצולל חבית של חומץ והבריח את הדגים בריח החומץ, והמשיך לצלול לכיוון הארגז. פתאום יצאה בת קול מן השמים ואמרה להם: מה לכם עם הארגז של אשתו של רבי חנינא בן דוסא, שעתידה לתת בתוכו את חוטי התכלת של מצות ציצית שתכין לצורך הטליתות של הצדיקים לעתיד לבוא. ע"כ. הרי שאשה כשרה לעשיית ציציות.
בני אשכנז מחמירים לכתחילה שאשה לא תקשור את חוטי הציצית. (הרמ"א שם)
קטן – כשר לעשות ציצית, אם הגדול עומד על ידו, ואומר לו שיעשה "לשם מצות ציצית". כי מאחר והקטן אינו בן דעת, לא חשובה כוונתו שאומר שעושה לשם מצוה, אבל כשהגדול עומד עליו, אז הוא עושה על דעת הגדול ומועיל. (ב רנו)
יש מבני אשכנז המחמירים לכתחילה שקטן לא יעשה ציצית. ואם עשה בקטנותו ועתה גדל, יוצא בה ידי חובתו (באור הלכה שם. ה"ב א שז). וכמו כן, אפשר שהגדול יכרוך את החוליה הראשונה ויקשור שתי קשירות, ולאחר מכן ימשיך הקטן לכרוך ולקשור, אף שאין הגדול עומד על גביו. (ה"ב א דש)
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מחבר
סדר היום בהלכה ובאגדה
כסלו התשע"ג
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5