——–
א. נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים (לא.ב)
מצינו, כי הקב"ה אמר למשה "נקום נקמת בני ישראל", אך משה שינה באומרו: (פס' ג') "לתת נקמת ה'".
וצ"ע, מדוע שינה משה בלשונו ואמר לתת "נקמת ה'" ולא אמר "נקמת בני ישראל"?
ב. אלף למטה אלף למטה לכל מטות ישראל תשלחו לצבא (לא.ד)
איתא במדרש רבה (כג.ב) – ג' אלפים מכל שבט ושבט – י"ב אלף למלחמה, י"ב אלף משמרין את כליהם, וי"ב אלף לתפילה.
מעיר הגר"י לוינשטיין באור יחזקאל: דמבואר, כי היה צורך בציבור של מתפללים השווה למניין היוצאים למלחמה, ולכאורה מלחמת מדין מלחמת מצווה היתה – כי יצאו על פי דבר ה' כדי לנקום נקמתו במדינים. ודאי א"כ היה ניצחונם מובטח מראש, ומדוע נזקקו אפוא לתפילה?
ג. עוד יש לתמוה, דמשמע שמכל שבט יצאו לתפילה. "יציאה"- משמעותה כיציאת הלוחמים אל מחוץ למחנה, ונראה שיצאו עם הלוחמים כדי לעמוד בתפילה בתוך שדה המערכה. וצ"ב, מדוע לא היה מספיק שיתפללו בתוך המחנה?
ד. עוד יש להבין, מדוע הוצרכו ליחד לכך אלף איש מכל שבט ושבט באופן המקביל לאלף אשר יצאו מכל שבט למלחמה, דמה העניין בזה?
ה. עוד יל"ע, מדוע לא היתה מספיקה תפילתם של משה רבנו ומשרתיו ביחד עם עוד כמה ת"ח כדי להציל את ישראל. מדוע היו צריכים י"ב אלף מתפללים להושיע את ישראל הנלחמים מלחמת מצווה?
ו. ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד עצום מאוד וכו' (לב.א)
איתא במדרש רבה (כב.ט) "לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו", "לב חכם לימינו"- זה משה. "לב כסיל לשמאלו"- אלו בני גד ובני ראובן שעשו את העיקר טפל ואת הטפל עיקר וכו'.
ויש לידע, מה היתה טעותם של בני גד ובני ראובן, הרי כל רצונם במקנה רב היה למען יוכלו לעבוד את ה' ללא טרדות הפרנסה?
ז. ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד עצום מאוד (לב.א)
גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו (לב.טז-יז)
בנו לכם ערים לטפכם וגדרות לצנאכם (לב.כד)
יש לדקדק, מדוע שינה משה לשונו מלשון בני גד ובני ראובן, דמה רצה ללמדנו בתיקונו?
ח. וישב טפנו בערי המבצר וכו'. בנו לכם ערים לטפכם (לב.יז-כד)
יש להבין, מדוע משה לא קרא לאותם ערים "ערי המבצר" כבני גד ובני ראובן. מדוע קראם "ערים" בלבד?
ט. וישב טפנו בערי המבצר וכו'. טפנו נשינו מקננו וכל בהמתנו יהיו שם בערי הגלעד (לב.יז-כו)
יש להבין, מדוע לאחר שיחת השבטים עם משה, שינו הם בלשונם, בקוראם לערי המבצר "ערי הגלעד"?
י. ויאמר אליהם משה אם תעשון את הדבר הזה אם תחלצו לפני ה' למלחמה ועבר לכם כל חלוץ את הירדן לפני ה' וכו'. ונכבשה הארץ לפני ה' וכו'. והיתה הארץ הזאת לכם לאחוזה לפני ה' וכו' (לב.כ-כב)
יש לדקדק, מדוע כפל משה באומרו כמה פעמים "לפני ה'" "לפני ה'", הרי ודאי יודעים הם כי כל מעשיהם עושים הם לפני ה'?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד }
יבואר ע"פ יסודו של הגר"י לוינשטיין זצ"ל בספרו אור יחזקאל – מכתבים (אגרת רצג). וז"ל – אין לשער מה גדולה קירבת האדם אל הרע ואל השקר, מכח זה גם מחשבת "כוחי ועוצם ידי"- שמכוחה תולה האדם הצלחתו במעשיו, ואינו מיחסה לקב"ה – מושרשת עמוק בלב בני האדם. אדם שלא יעמול במיוחד כדי לעקור הרהורי כפירה אלו מקרבו לא יוכל למלט נפשו מהשקפה רעה זו.
ובזה ג"כ בני גד ובני ראובן טעו בחושבם כי לא רק ה' פועל את הצלחתם, אלא גם כוחי ועוצם ידי כפי המובא בארוכה בפירוש האברבנאל.
כ"כ יש להוסיף את דברי הגרא"א דסלר זצ"ל בספרו מכתב מאליהו (ח"ב עמ' 258) בעניין בני גד ובני ראובן. וז"ל – וכל מי שסובר שצרכיו הגשמיים צריכים סדור ויופי, ומחשיבם כשל עצמם ולא רק בשייכות לרוחניות, הרי עושה אותם עיקר, ונדבק בטומאתם, ומעכבת טומאה זו בפני כל ברכה ח"ו. וכמו שאמרו חז"ל במדרש הנ"ל – חייכם אין בו ברכה וכו'. עכ"ל [עיי"ש שהאריך בענין].
א"כ מבואר – עד כמה חייב האדם לזכור כי הכל מאת ה'. וכי רק ה' הוא הפועל, ללא שום שייכות של גשמיות טמאה.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }
הקושיא הראשונה מתורצת – דקדק משה באומרו: "נקום נקמת ה'" ולא "בני ישראל", כי רצה משה להדגיש לעם ישראל שהכל מאת ה' – כל הצלחתם תלויה אך ורק ברצון ה', כי רק אם ילחמו לנקום רק לכבוד ה' – יצליחו, כי הרי הכל מאת ה'.
לפ"ז גם הקושיות ב', ג', ד' וה' מתורצות – אומר הגר"י לוינשטיין [אור יחזקאל – אמונה (עמ' קפ)], כי היו צריכים י"ב אלף אנשים שיתפללו, ולא היתה מספיקה תפילתם של משה ואהרון – על אף שהיתה זו מלחמת מצווה. היות וחשש משה שמא יחשוב הלוחם כי הצלחתו במלחמה איננה רק מאת ה', בחושבו כי גם "אני הפועל" בדבר.
לכן ציוה משה בכדי שלא ייחסו הלוחמים את הניצחון גם לכוחם ופעולתם. לעשות כנגד כל לוחם – מתפלל (ולומד) כנגדו, י"ב כנגד י"ב, אלף כנגד אלף.
לא זאת בלבד אלא שהוציאם ממש למקום המלחמה להתפלל בשדה הקרב, למען יראו הלוחמים בציבור המתפללים, ויבינו ויכירו לנגד עיניהם כי "רק ה'"- אך ורק הוא, הפועל להושיעם ולהצליחם.
ולפ"ז גם הקושיות ו', ז', ח', ט' וי' מתורצות – טעותם של בני גד ובני ראובן היתה בחושבם כי לא רק ה' הוא הפועל והמכלכל, אלא גם הממון פועל ועוזר בעולם – לא הבינו הם כי רק ה', הוא הפועל והמפעיל בעולם.
בני גד ובני ראובן סברו, כי ע"י עושר הממון יוכלו הם ללמוד בנחת וברווח, בסוברם, כי צריך גם את עזרת הממון מלבד עסק למוד תורה. אך טעו הם בכך, כי אף אם צריך ממון, אין לתת לממון משמעות כפועל מכריע, לכן נאמר עליהם "לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו".
טעותם של בני גד ובני ראובן היתה נכרת בלשונם, בקוראם ל"ערי הגלעד"- "ערי המבצר"- המשך לטעותם, דכביכול, ערי המבצר – הדבר הגשמי ג"כ פועל ומגן בעוה"ז ולא רק ה'.
אף טעו באומרם תחילה "נבנה גדרות לצאננו" ורק אח"כ "וערים לטפנו"- דמשמע, כי אהבת הממון בחושבם כי היא הפועלת, קדמה בעיניהם לחינוך הילדים – לתורה.
אך משה תיקנם בקוראו ל"ערי המבצר", "ערים" בלבד. ללמדם, כי המבצר איננו זה שמגן, כי הרי בכל עיר אפשר להיות מוגן – אלא רק ה' הוא המגן, לכן קרא לאותם ערים -"ערים" בלבד.
אף תיקנם בהקדימו "ערים לטפנו" ורק אח"כ "גדרות צאן". דהיינו, שלממון אין משמעות כלל ורק ה' הוא הפועל, לכן תחילה צריך לדאוג לרוחניות הבנים ורק אח"כ כדבר צדדי לדאוג לממון אשר אין לו משמעות כלל, שהרי הכל מאת ה'.
לפ"ז מובן מדוע כפל משה כמה וכמה פעמים תיבות "לפני ה'"- למען יזכרו כי הכל מאת ה', ולממון אין כלל משמעות ללא רצון ה'.
גם בני גד ובני ראובן חזרו בהם בקוראם ל"ערי המבצר" [כפי שקראום בתחילה] "ערי הגלעד"- דהיינו, כי אין באמת משמעות למבצר הגשמי להגן, אלא הכל מאת ה' – רק הוא המציל והמגן. [האברבנאל].
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5