——–
א. יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם וכו' (יח.ד)
פירש רש"י – "יקח נא"- ע"י שליח, והקב"ה שלם לבניו ע"י שליח. שנאמר: "וירם משה את ידו ויך את הסלע".
איתא בבבא מציעא (פו.) אמר רב יהודה אמר רב: כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת בעצמו, עשה הקב"ה לבניו בעצמו. וכל מה שעשה אברהם ע"י שליח, עשה הקב"ה לבניו ע"י שליח וכו'.
ויש לשאול, הרי אברהם אבינו גמל חסד עם הבריות כל ימי חייו, ובודאי שאין להעלות על הדעת כי מעולם לא נתן בעצמו מים וכדו' לאורחיו.
מדוע א"כ, נהג הקב"ה כלפיו מידה כנגד מידה, והעניק שפע לזרעו, רק מכח אותו מעשה באירוח המלאכים?
ב. עוד יש לידע, מדוע בחרה התורה להאיר את מידת הכנסת האורחים של אברהם אבינו, דווקא כעת – באירוח המלאכים, הרי דרכו של אברהם היתה מורגלת בהכנסת אורחים תמיד, בעשייתו "אשל" לכל עובר ושב?
ג. ותשב מנגד ותשא את קולה ותבק וישמע אלקים את קול הנער ויקרא מלאך וכו' (כא.טז-יז)
מצינו, כי גם הגר בכתה וגם ישמעאל בכה, אלא שה' נענה ל"קול הנער" דווקא.
ויש להבין, מדוע לא נענה אף לבכיותיה של הגר, הרי גם היא בכתה. ומדוע נענה רק ל"קול הנער"?
ד. עוד יש להבין, מה שייכות ישנה בין שמיעת קול הנער ליום ראש השנה, שקוראים עניינו ביו"ט שני דראש השנה?
ה. ויחבוש את חמורו (כב.ג)
יש לבאר כוונת הפסוק!
ו. וישלח אברהם את ידו ויקח את האיל לשחט את בנו (כב.י)
איתא בפיוט עת שערי רצון (עוקד והנעקד) – "ויעקד יצחק כעקדו איל ויהי מאור יומם בעינם ליל, והמון דמעיו נוזלים בחיל, עין במר בוכה ולב שמח".
מבואר מדברי הפייט, כי בכה אברהם בשעת העקידה כנאמר: "עין במר בוכה".
וצריך להבין, מדוע בכה, הרי זהו רצון ה' – שיעקד יצחק על המזבח. כיצד בכה וכביכול לא קבל עליו את הדין?
ז. עוד יל"ע, דאמר הפייט "עין במר בוכה", דמשמע ש"העין" היא הבוכה ולא אברהם. והדבר צ"ב!
ח. עוד אמר הפייט בבית הבא: "צר לי לאם תבכה ותתייפח", משמע ששרה ג"כ היתה בוכה ומתייפחת על מות בנה למרות שנעקד על המזבח.
ויש לתמוה אף בשרה, כיצד לא היתה מקבלת עליה את דין ה' יתברך באהבה?
ט. וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחט את בנו (כב.י)
איתא במנחות (לו:) – "ידו" זו שמאל.
ומבואר שם לחד מ"ד, דכל מקום שנאמר בתורה "יד"- היינו יד שמאל, דבימין מפורש כן בהדיא וכדכתיב (להלן מח.יז) "ויראו כי ישית אביו יד ימינו". עיי"ש.
ויש להבין, מה טעם שלח אברהם ידו השמאלית דווקא לשחיטת בנו, ולא נהג כן ביד ימינו שהיא המיומנת בכל מקום?
י. וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו וילך אברהם ויקח את האיל ויעלהו לעולה תחת בנו (כב.יג)
איתא בגמ' ר"ה (טז.) – אמר ר' אבהו: למה תוקעין בשופר של אייל? אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של אייל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם, ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם את עצמכם.
משמע, כי כל עניין שופר דר"ה בא להזכיר את אילו של יצחק ועקידת יצחק שעקדו אברהם. ולכן חוזרים ומזכירים אנו העניין בכל תפילות היום, ועושים כל מיני עניינים להזכירו.
וצריך להבין, מהו העניין הכ"כ גדול בעקידתו של יצחק, ש"ביום הדין", דווקא הוא עומד לנו למליץ יושר כ"כ גדול?
יא. וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו וילך אברהם ויקח את האיל ויעלהו לעולה תחת בנו (כב.יג)
איתא בגמ' ר"ה (טז.) למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין, כדי לערבב השטן.
ויש להבין, מהו העניין הכ"כ גדול במצוות תקיעת השופר המזכירה את עקידת יצחק, להיות מסוגלת לערבב את השטן?
יב. וילך אברהם ויקח את האיל ויעלהו לעולה תחת בנו (כב.יג)
איתא באבות (פ"ו) דאילו של אברהם היה איל המיוחד מששת ימי בראשית.
ויל"ע, מדוע היה צריך איל מיוחד לעוקדו אז, מדוע לא היה מספיק איל רגיל?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד }
יבואר ע"פ יסודו של המסילת ישרים [בהקדמה] וז"ל – מאין יבוא הדבקות וההתלהטות בנפשותינו עמו יתברך ועם תורתו, אם לא נשעה אל גדלתו ואל רוממותו אשר יוליד בלבנו הדבקות הזה?! איך תטהר מחשבתנו אם לא נשתדל לנקותה מן המומין שמטיל בה הטבע הגופני?! והמדות כולם הצריכות כמו כן תקון והישרה, מי יישרם ומי יתקנם אם לא נשים לב עליהם ולא נדקדק בדבר דקדוק גדול?!. עכ"ל.
עוד יש להוסיף את דברי הרבינו יונה בשערי תשובה [ש"א לג] וז"ל – עוד תמצא בשבירת התאוה תועלת רבה ועצומה, כי יגלה בצדק לבו וטוב חפצו לתשובה, כי הוא מואס הטבע אשר גרם לו החטא, ובזה יתרצה אל השם יתברך וימצא חן בעיניו וכו'. עכ"ל.
א"כ מבואר – כי הטבע הגופני של האדם מוליד בלב האדם מומין ותאוות לילך אחר גשמיות העוה"ז, אך על האדם ליישר אורחותיו ולתקנן, למען יזכה לחיי העוה"ב.
"עייר פרא אדם יולד"- ועליו להתגבר על טבעו הגשמי, כי גופו הוא אשר המוליד בקרבו טבעים ותאוות גשמיים ורעים בכל עת. ממילא, מכח שבירת טבע הגשמי שלו, יזכה הוא למצוא חן בעיני ה', ולהיות רצוי לפניו.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }
הקושיות א' וב' מתורצות – על אף שהיה אברהם מורגל במצוות הכנסת אורחים תדיר, מ"מ דווקא כעת, במעשה אירוח המלאכים, התברך אברהם בברכת זרעו לדורי דורות. מפני שדווקא במעשה זה הוכיח אברהם מעשה הסותר לכל טבע הגופני של האדם – עת היותו ביום השלישי למילתו, עת פטור ממצות הכנסת אורחים, ואף הקב"ה הוציא חמה מנרתיקה, למען לא יגיע אליו שום אורח. מ"מ השתוקק אברהם לקיים מצוות הכנסת אורחים. לזה זכה לברכה מיוחדת לדורי דורות.
לפ"ז גם הקושיות ג' וד' מתורצות – עניין בכיית הגר ומה שנענתה בסוף תפילתו של ישמעאל באים ללמדנו, כי על אף בכיית הגר (והיא לא התפללה) ודמעות נשמעות אצל ה' יתברך מיד, בכל זאת תפילת ישמעאל נשמעה ולא בכיית הגר. כי טבעי ופשוט שהגר תבכה על מות בנה אף אם לא היתה רוצה לבכות. אלא מדרך הטבע-מעצמה, בכתה על בנה, וגופה החומרי חייבה לבכות.
לכן לא נענה ה' לבכייתה אלא לתפילת ישמעאל אשר הוסיף וביקש על עצמו להיוושע, ולא רק בכה כדרך טבע האדם.
לפ"ז אפשר להבין מדוע קוראים אנו פרשת הגר וישמעאל בראש השנה. היות ומבקשים אנו ביום הדין שינהג עימנו ה' יתברך לפנים משורת הדין ולא כדרך הטבע והדרך הרגילה. בשונה מהגר אשר בכייתה היתה טבעית, וה' נענה אל תפילת ישמעאל אשר עשה מעשה נוסף והתפלל, ולא נהג רק בדרך הטבע כ"בכיית הגר".
כך מבקשים אנו, שתפילותינו [ועקידתו של אברהם את יצחק] שהוא מעשה נוסף מדרך הטבע וסתירה לכל חוקי הטבע, יושיענו ה' וירחם עלינו ביום הדין הנורא.
לפ"ז גם הקושיא החמישית מתורצת – רצתה התורה לרמז לנו, כי ההליכה "אל המקום אשר אמר לו האלקים" מחייבת ש"ויחבוש את חמורו"- התגברות על "חמורו"- החומר, הטבע הגופני של האדם, אשר הוא המוליד את המומין לחטוא. וכיסוד מאמר חז"ל: "עייר פרא אדם יולד"- אלא שהאדם מוכרח להתגבר על טבעיו הגופניים, ולעלות בדרגתו מלהיות כחמור בהמי.
לפ"ז גם הקושיות ו'. ז' וח' מתורצות – אברהם אבינו, גם הוא נוצר מגוף ונשמה וקידש הוא נשמתו וגופו מעלה מעלה בדרגות הקדושה והאמונה בה' יתברך. אלא שסוף סוף גופו חייבו מדרך הטבע להוזיל דמעה על מיתת בנו שהוא בעצמו עוקדו.
לכן, על אף ש"ליבו היה שמח" כמאמר הפייט, ובתוך תוכו בטח בה' ועשה רצון ה' בשלימות, בשמחה ובבטחון. גופו חייבו מדרך הטבע שעינו תוזיל דמעה, וזהו שכתוב "עין בוכה"- הגוף, "העין"- היא שבכתה, אך בתוך תוכו "ולב שמח"- ליבו היה שלם ושמח בעשיית רצון ה'.
אף שרה היתה בוכה על ידיעת מות בנה, ואף שליבה היה שמח, אך גופה היה מחייבה מעצמו להוזיל דמעות וכו'. וזוהי מעלת עקידת יצחק שעשו מעשים לא טבעיים נגד חוקי הטבע והנפש.
לפ"ז גם הקושיא התשיעית מתורצת – אברהם עקד את יצחק ביד שמאל דווקא, ולא ביד ימין. שינה הוא מן הדרך הרגילה, ככל מעשהו הלא טבעי בעקידת בנו יצחק.
לפ"ז גם הקושיות י' וי"א מתורצות – עניין גדול ישנו בעקידת יצחק ובשופר אשר מזכירים אנו ביום הדין. כי מעלת העקידה הינה בכך שאברהם איש החסד בא לעשות מעשה לא טבעי, הפך מידת החסד, נגד חוקי הנפש והגוף של האדם – רצון לעקוד את בנו יחידו, אשר נולד לו לאחר שנים כה רבות, הכל באהבה ובשמחה למען רצון ה' יתברך.
לכן מבקשים אנו מאת ה' יתברך "שיכבשו רחמיך את כעסך" וינהג בהפך מידת הדין – במידת הרחמים, כפי שנהג אברהם אבינו בעקידת בנו יחידו, בהפיכת מידותיו וטבעיו למען קיום רצון ה'.
לכן, ביום ראש השנה יום הדין הנורא אשר כולו מונהג במידת הדין הנותנת ומענישה לאיש בחומרה כפי מעשיו, ללא רחמים. מבקשים אנו בתקיעת השופר ובהזכרת עקידת יצחק אשר עקדו אברהם, שיעשה עמנו ה' בהפך מידת הדין, ויחמול וירחם עלינו במידת הרחמים.
לכן אפשר להבין גם כן מדוע השטן מתערבב ושותק בשעת תקיעת השופר דווקא, כי יודע הוא שגם אם חטאו ישראל, מ"מ השופר מזכיר לה' ומבקש שיתנהג עימנו כאברהם אבינו אשר היפך שורשו – מידת החסד והרחמים, והתנהג בהפך טבעו במידת הדין לעקוד בנו לשם ה' יתברך.
ולפ"ז גם הקושיא הי"ב מתורצת – אף אילו של אברהם אשר עקדו תחת בנו, היה איל מיוחד מששת ימי בראשית, מידה כנגד מידה, אברהם רצה לעקוד את בנו – מעשה הסותר לטבע הגופני, כך האיל אשר נעקד תחת יצחק – היה איל מיוחד, המוכן בנס לא טבעי, להיעקד תחת יצחק.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5