——–
ראש השנה
א. בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קדש (ויקרא כג.כד)
איתא בגמ' ר"ה (טז.) – אמרו לפני בראש השנה מלכויות זכרונות ושופרות. מלכיות, כדי שתמליכוני עליכם. זכרונות, כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה, ובמה? בשופר.
אמר ר' אבהו: למה תוקעין בשופר של אייל? אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של אייל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם, ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם את עצמכם.
משמע, כי כל עניין ר"ה בא להזכיר את אילו של יצחק ועקידת יצחק שעקדו אברהם. ולכן חוזרים ומזכירים אנו העניין בכל תפילות היום, ועושים כל מיני עניינים להזכירו.
וצריך להבין, מהו העניין הכ"כ גדול בעקידתו של יצחק, ש"ביום הדין", דווקא הוא עומד לנו למליץ יושר כ"כ גדול?
ב. זכרון תרועה מקרא קדש (ויקרא כג.כד)
איתא בגמ' ר"ה (טז.) – למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין, כדי לערבב השטן.
ויש להבין, מהו העניין הכ"כ גדול במצות תקיעת השופר אשר מסוגלת לערבב את השטן?
ג. זכרון תרועה מקרא קדש (ויקרא כג.כד)
איתא בויקרא רבה (כט, ג) – רבי יהודה ברבי נחמן פתח (תהלים מז, ו): "עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר"- בשעה שהקדוש ברוך הוא יושב ועולה על כסא דין, בדין הוא עולה, מאי טעם, עלה אלקים בתרועה, ובשעה שישראל נוטלין את שופריהן ותוקעין לפני הקדוש ברוך הוא, עומד מכסא הדין ויושב בכסא רחמים, דכתיב: ה' בקול שופר, ומתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהם והופך עליהם מדת הדין לרחמים, אימתי בחדש השביעי.
ואיתא בספרים הקודשים – כי אם יהרהר אדם בתשובה בשעת תקיעת השופר, אפ' נגזר למיתה זוכה לאלתר להיכתב לחיים טובים ולשלום.
ויל"ע, מהו העניין הכ"כ גדול בתקיעת השופר שיכול לגרום לקרוע את גזר דינו הקשה של האדם?
ד. ויעקד יצחק כעקדו איל ויהי מאור יומם בעינם ליל, והמון דמעיו נוזלים בחיל, עין במר בוכה ולב שמח (פיוט עת שערי רצון)
משמע מהפייט, כי אברהם בשעת העקידה בכה כנאמר: "עין במר בוכה". וצריך להבין, מדוע בכה, הרי זהו רצון ה', שיעקד יצחק על המזבח. כיצד בכה וכביכול לא קבל עליו את הדין?
ה. ועוד יל"ע, דאמר הפייט "עין במר בוכה", דמשמע ש"העין" היא הבוכה ולא אברהם. והדבר צ"ב!
ו. צר לי לאם תבכה ותתייפח (פיוט עת שערי רצון)
לכאורה, מדברי הפייט בבית הבא: "צר לי לאם תבכה ותתייפח", משמע כי שרה ג"כ היתה בוכה ומתייפחת על מות בנה למרות שנעקד על המזבח.
ויש לתמוה אף בשרה, מדוע לא היתה מקבלת עליה את דין ה' יתברך באהבה?
ז. וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחט את בנו (בראשית כב.י)
איתא במנחות (לו:) – "ידו" זו שמאל. ומבואר שם לחד מ"ד דכל מקום שנאמר בתורה "יד"- היינו יד שמאל, דבימין מפורש כן בהדיא וכדכתיב (להלן מח.יז) "ויראו כי ישית אביו יד ימינו". עיי"ש.
ויש להבין, מה טעם שלח אברהם ידו השמאלית דווקא לשחיטת בנו, ולא נהג כן ביד ימינו שהיא המיומנת בכל מקום?
ח. ותשב מנגד ותשא את קולה ותבק וישמע אלקים את קול הנער ויקרא מלאך וכו' (בראשית כא.טז-יז)
מצינו, כי גם הגר בכתה וגם ישמעאל בכה, אלא שה' נענה ל"קול הנער" דווקא.
ויש להבין, מדוע לא נענה אף לבכיותיה של הגר, הרי גם היא בכתה. ומדוע נענה רק לקול הנער?
ט. ועוד יש להבין, מה קשר ישנו בין שמיעת קול הנער ליום ראש השנה?
י. עשרת ימי תשובה – אבינו מלכנו זכור כי עפר אנחנו (תפילת אבינו מלכנו)
ויש להבין, מה רצון חז"ל לבקש בתפילה זו, הרי יודע הקב"ה כי נוצרנו מעפר, ומאי רבותא בבקשה זו?
פרשת וילך
יא. כי ידעתי את יצרו (לא.כא)
יש לבאר פסוק זה!
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של המסילת ישרים [בהקדמה] וז"ל – מאין יבוא הדבקות וההתלהטות בנפשותינו עמו יתברך ועם תורתו, אם לא נשעה אל גדלתו ואל רוממותו אשר יוליד בלבנו הדבקות הזה?! איך תטהר מחשבתנו אם לא נשתדל לנקותה מן המומין שמטיל בה הטבע הגופני?! והמדות כולם הצריכות כמו כן תקון והישרה, מי יישרם ומי יתקנם אם לא נשים לב עליהם ולא נדקדק בדבר דקדוק גדול?!. עכ"ל.
עוד יש להוסיף את דברי הרבינו יונה בשערי תשובה [ש"א לג] וז"ל – עוד תמצא בשבירת התאוה תועלת רבה ועצומה, כי יגלה בצדק לבו וטוב חפצו לתשובה, כי הוא מואס הטבע אשר גרם לו החטא, ובזה יתרצה אל השם יתברך וימצא חן בעיניו וכו'. עכ"ל.
א"כ מבואר – כי הטבע הגופני של האדם מוליד בלב האדם מומין ותאוות לילך אחר גשמיות העוה"ז, אך על האדם ליישר אורחותיו ולתקנן, למען יזכה לחיי העוה"ב.
"עייר פרא אדם יולד"- ועליו להתגבר על טבעו הגשמי, אשר גופו הוא המוליד בקרבו טבעים ותאוות גשמיים ורעים. ומכח שבירת טבע הגשמי שלו, יזכה הוא למצוא חן בעיני ה', ולהיות רצוי לפניו.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}
הקושיות א', ב' וג' מתורצות – עניין גדול ישנו בעקידת יצחק ובשופר אשר מזכירים אנו ביום הדין. כי מעלת העקידה הינה בכך שאברהם איש החסד בא לעשות מעשה לא טבעי, הפך מידת החסד, נגד חוקי הנפש והגוף של האדם – רצון לעקוד את בנו יחידו, אשר נולד לו לאחר שנים כה רבות, הכל באהבה ובשמחה למען רצון ה' יתברך.
לכן מבקשים אנו מאת ה' יתברך "שיכבשו רחמיך את כעסך" וינהג בהפך מידת הדין – במידת הרחמים, כפי שנהג אברהם אבינו בעקידת בנו יחידו, בהפיכת מידותיו וטבעיו למען קיום רצון ה'.
ולכן ביום ראש השנה יום הדין הנורא אשר כולו מונהג במידת הדין, הנותנת ומענישה לאיש בחומרה כפי מעשיו, ללא רחמים. מבקשים אנו בתקיעת השופר ובהזכרת עקידת יצחק שעקדו אברהם, שיעשה עמנו ה' בהפך מידת הדין, ויחמול וירחם עלינו במידת הרחמים.
לכן אפשר להבין גם כן, מדוע השטן מתערבב ושותק בשעת תקיעת השופר דווקא, כי יודע הוא שגם אם חטאו ישראל, מ"מ השופר מזכיר לה' ומבקש שיתנהג עימנו כאברהם אבינו אשר היפך שורשו – מידת החסד והרחמים, והתנהג בהפך טבעו במידת הדין לעקוד בנו לשם ה' יתברך.
כעת מובן, מדוע כשמהרהרים בתשובה בשעת תקיעת השופר נהפכת מיד מידת הדין למידת הרחמים ומיד נחתמים ישראל לחיים טובים ולשלום, בהנהגה לא טבעית ולא מובנת. כי נוהג עמנו ה' יתברך לפנים משורת הדין ונוהג ה' עימנו בדרך לא רגילה כפי שנהג אברהם אבינו בעקידתו של יצחק.
לפ"ז גם הקושיות ד', ה' וו' מתורצות – אברהם אבינו גם הוא נוצר מגוף ונשמה וקידש הוא נשמתו וגופו מעלה מעלה בדרגות הקדושה והאמונה בה' יתברך. אלא שסוף סוף גופו חייבו מדרך הטבע להוזיל דמעה על מיתת בנו שהוא בעצמו עוקדו.
ולכן על אף ש"ליבו היה שמח" כמאמר הפייט, ובתוך תוכו בטח בה' ועשה רצון ה' בשלימות, בשמחה ובטחון. גופו חייבו מדרך הטבע שעינו תוזיל דמעה וזהו שכתוב "עין בוכה"- הגוף, "העין"- היא שבכתה, אבל בתוך תוכו "ולב שמח"- ליבו היה שלם ושמח בעשיית רצון ה'.
אף שרה היתה בוכה על ידיעת מות בנה, ואף שליבה היה שמח, אך גופה היה מחייבה לבד להוזיל דמעות וכו'. וזוהי מעלת עקידת יצחק – בעשיית אבותינו מעשים לא טבעיים נגד חוקי הטבע והנפש.
לפ"ז גם הקושיא השביעית מתורצת – אברהם עקד את יצחק ביד שמאל דווקא, ולא ביד ימין. שינה הוא מן הדרך הרגילה, ככל מעשהו הלא טבעי בעקידת בנו יצחק.
לפ"ז גם הקושיות ח' וט' מתורצות – עניין בכיית הגר ומה שנענתה בסוף תפילתו של ישמעאל באים ללמדנו, כי למרות בכיית הגר (והיא לא התפללה) ודמעות נשמעות אצל ה' יתברך מיד, בכל זאת תפילת ישמעאל נשמעה ולא בכיית הגר. כי טבעי ופשוט הוא, שתבכה הגר על מות בנה אף אם לא היתה רוצה לבכות. אלא לבד מדרך הטבע בכתה על בנה וגופה החומרי חייבה לבכות.
לכן, לא נענה ה' לבכייתה אלא לתפילת ישמעאל אשר הוסיף וביקש על עצמו להיוושע, ולא רק בכה כדרך טבע האדם.
לפ"ז אפשר להבין מדוע קוראים אנו פרשת הגר וישמעאל בראש השנה. היות ומבקשים אנו ביום הדין שינהג עימנו ה' יתברך לפנים משורת הדין ולא כדרך הטבע והדרך הרגילה. בשונה מהגר אשר בכייתה היתה טבעית, וה' נענה אל תפילת ישמעאל כי עשה הוא מעשה נוסף והתפלל, ולא נהג רק בדרך הטבע כ"בכיית הגר".
כך מבקשים אנו, שתפילותינו [ועקידתו של אברהם את יצחק] שהוא מעשה נוסף מדרך הטבע וסתירה לכל חוקי הטבע, יושיענו וירחם עלינו ביום הדין הנורא.
לפ"ז גם הקושיא העשירית מתורצת – מבקשים מאת ה' "אבינו מלכנו זכור כי עפר אנחנו"- להזכיר לה' יתברך שעשויים אנו מגוף חומרי המושך אותנו תמיד לחטוא, ולכן חטאנו, ומבקשים אנו מאיתו יתברך שירחם עלינו ויושיענו על חטאינו.
פרשת וילך
ולפ"ז גם הקושיא הי"א מתורצת – אומר הקב"ה: "כי ידעתי את יצרו" והיינו, כי היות והאדם סוף סוף הוא ג"כ גוף, לכן הגוף הגשמי מושך את האדם לחטוא ולבקש להתאוות לתאוות גשמיות. לזה אומר הקב"ה לעם ישראל, שיודע הוא את יצרם הרע – ולכן יחוס עליהם אם ישובו בתשובה לפניו.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5