——–
כלפי מה הדברים אמורים.
יעצנו בפרקים הקודמים, שאחת לשבוע יתבודד אדם עם קונו למשך מספר שעות, ויעסוק בהתבוננות. והנה ישנם המנסים לנהוג כך שבוע אחד, וכש'לא הולך' להם, מיד הם אומרים: זה לא בשבילי, אלו דברים גבוהים, לאנשים אחרים. אלו עצות טובות, אך הן מתאימות ליחידי סגולה בדור…"
שתי ההקדמות שהקדמנו כאן, נועדו כדי להבין מדוע משפט זה אינו נכון. כשאדם אומר "זה לא בשבילי", במלים פשוטות הוא אומר: "אני בכוחי רוצה לשבת כאן עכשיו כמה שעות, אבל אין לי כוח, אני לא יכול!"…
התשובה היא: לאף אחד כמעט אין כח לשבת כמה שעות, אבל האמת היא שלכולם יש כח! כשאדם נכנס לשעת ההתבוננות הזו, מיד כשהוא מתיישב יאמר: "רבש"ע, גם עבור הדקה הראשונה, אין לי צל צלו של דמיון שיש לי כח מעצמי. אלא אני מכיר ומרגיש בנימי הלב, שאתה הוא זה הנותן לי את הכח עבורה. ואם נתת לי רגע, וכי קצרה ידך לתת לי יותר מזה?!"
ההרגש שזמן מועט יש לי כח וכמה שעות לא, נובע מחסרון פנימי באמונה הפשוטה שהבורא נותן בכל רגע את הכח.
אם אדם מגיע בהרגשה שאין לו כח – אדרבה, זוהי התחלת נקודת המוצא על מנת שיהיה לו כח! הוא מדבר עם הרבש"ע במילים פשוטות ואומר לו: "רבש"ע, אנכי דל, חלש בנפש, בתשוקות וברצונות. אם אתה לא תתן לי – אין לי משל עצמי כלום!" כשאדם מגיע להכרה האמיתית, שכל מה שיש לו זו מתנת שמים – נפתח לפניו השער האמיתי להשפעה.
אם באמת אדם היה מרגיש שהוא לא יכול, הרי שהיה צריך להרגיש זאת כלפי כל דבר וכל פשט ממהלך חיו. לא רק שהוא לא יכול לצמוח אדם גדול, אלא שגם להגיע מכאן לביתו הוא לא יכול! אלא מאי? להגיע מכאן לביתו הוא מרגיש שהוא כן יכול. כאן הכפירה! אם את ההרגשה הזו – שמכאן לביתו הוא יכול להגיע – הוא יבטל, ויכיר בכך שהבורא ית' הוא זה המביא אותו – אין ספק שהבורא יביאו גם לכל שאר הנקודות המיוחלות שהוא משתוקק להן.
תחושה זו אינה נובעת מקטנות הכח, אלא מעצת היצר, שמטעה את האדם לחשוב שישנם דברים שהם בכוחו וישנם דברים שאינם בכוחו. האמת היא ששום דבר לא בכח של אף אדם. ככל שאדם בר מעלה יותר, הוא מכיר יותר את אפסיותו. לא ענוה של מצוה, אלא הכרה אמיתית בפנימיות הנפש, שבכל רגע שהוא מדבר, בכל רגע שהוא מניע את ידיו, הכל הוא מאיתו יתברך, וידו יתברך לא קצרה מלהושיע, אלא היא רחבה ומלאה.
זוהי סיבה ראשונה מדוע אדם אינו יכול לטעון שעבודה זו אינה בשבילו.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב המחבר שליט"א
בלבבי משכן אבנה – א
ספר זה בא להראות וללמד דעת כיצד יזכה האדם לדברי המס"י (פ"א) שכתב כי השלמות האמתי הוא רק הדבקות בו ית"ש
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5