——–
דיברנו בפרקים האחרונים על ענין האהבה התלויה בדבר, העמדנו את הנקודה הראשונה שמפריעה לאדם להשיגה – היסורים, וביארנו כיצד לסלק מפריע זה.
עתה נעמוד על נקודה נוספת שמונעת מהאדם להשיג את אהבת ה' התלויה בדבר. נקודה זו היא בעצם השורש לכל עבודת המידות, ונבאר ראשית את שורש הדברים.
כשנברא אדם הראשון, הוא נברא על מנת להיות בעל בחירה. הקב"ה ברא עבורו את היצר-הרע [שאצלו היה מולבש בצורת נחש], כדי להעמיד אותו ואת חוה אשתו בנסיון האכילה מעץ הדעת.
ידועים דברי ה"נפש-החיים", שישנו חילוק מהותי בין יצר הרע קודם חטאו של האדם הראשון, לכח היצר הרע שלאחר החטא. הגדרת הדברים היא, שהיצר הרע קודם החטא היה מחוץ לאדם, והיצר הרע שלאחר החטא הוא בתוך האדם, בנפש של כל יחיד ויחיד.
הבנת הדברים מפורשת בספרים. נשתדל להביאה כאן, ועל גביה נבנה את צורת העבודה.
לכל אדם ואדם יש את הנקודה העצמית שנקראת נקודת ה'אני' שלו. זהו שורש הפנימיות, נקודת הרצון של האדם. ה'אני' רוצה, לאחר מכן האדם חושב. כל דבר שהאדם לא רוצה אותו, בהכרח שהוא לא חושב עליו. לפעמים זהו רצון חזק וגלוי, ולפעמים נמצא הרצון רק בתת ההכרה של האדם, אבל דבר שאין לאדם שום רצון בו – לא יחשוב עליו כלל וכלל. אפילו אם יראה אותו, לא ישים לב למה שהוא רואה. רק אם ע"י הראיה תתגלה איזו נקודת רצון, יעוררו אצלו הדברים תשומת לב.
האדם רוצה, האדם חושב ומתבונן, והאדם הוא זה שגם אוהב, ירא, שונא, וכו'. כל הדברים הללו הם כוחות בנפש האדם.
השאלה היא: היכן ממוקם השורש של כוחות הנפש שבאדם. האם המהלך הוא שאדם מטבעו רוצה טוב, אלא שיש לו נקודה חיצונית שמפריעה לו ומשכנעת אותו לרע ח"ו, או שמא נפש האדם מצד עצמה, מטבע ברייתה, שואפת לרע, אלא שיש לאדם כח חיצוני שדוחף אותו לטוב.
נמחיש את הדברים עפ"י משל. לאדם יש בן. הבן מצד עצמו רוצה דברים מסוימים, ואביו מנסה, מתוך נקודה חיצונית, לשכנע אותו שירצה דברים אחרים. הילד רוצה לשחק, והאב משכנע אותו שכדאי לו ללמוד.
כשנתבונן, נגלה שמהלך הדברים כך הוא: הרצון העצמי שמתגלה אצל הבן, הוא לשחק, והרצון שמנסה האב להחדיר בו הוא ללמוד. אילו בבן עצמו לא היה כל רצון ללמוד, אביו לא היה יכול בשום אופן לשכנע אותו ללמוד, כי היתה זו בבחינת בריאת יש מאין, ושום אדם אינו יכול לברוא יש מאין. בהכרח, אפוא, שגם בבן קיים הרצון ללמוד, ויחד עם זאת גם הרצון לשחק, אלא שעיקר רצון הבן הוא לשחק, והרצון ללמד הוא איזה בת-קול חיצונית כביכול, שאומרת לו את האמת שצריך ללמוד, והכח של הרצון לשחק דוחק את הרהורי הלב שמעוררים אותו לשבת ללמוד.
מה עושה האב?
לוקח את אותם הרהורים הנמצאים בפנימיותו – שהם בעצם האמת, אלא שנדחקו אצלו ע"י התשוקה לשחק – ומנסה ללבות ולחשוף אותם. וכך, לאט לאט, הוא מעמיד את נקודת הרצון ללמוד באופן שווה עם הרצון לשחק. יתר על כן, הוא מגביר את הרצון ללמוד על התשוקה לשחק, וכך מגיע הבן בעצמו לרצון אמיתי לשבת וללמוד.
כלומר, לבן ישנם שני רצונות: רצון לשחק, ורצון ללמוד. ביחס למשחק הוא מרגיש את עצמו כ"רוצה" לשחק, ואילו הרצון ללמוד, הוא יודע שזו האמת, אך עליו להלחם בכדי להתחבר לאמת זו הנמצאת כיום מחוצה לו.
כך גם אצל כל אדם ואדם. השאלה היכן היא ההזדהות של האדם בעצם עם הדברים: האם עם נקודת החיוב לעשות טוב – תורה ומצוות, מידות טובות וכו' – או שעיקר ההזדהות הפנימית שלו היא עם כח ההבלים, אלא שיש בו כח שמעורר אותו כל הזמן להשתוקק לטוב, ומשם נקודת המלחמה.
ובמילים פשוטות: האם ה'אני' נמצא ברשות היצר הטוב, היצר הטוב הוא ה'אני' של האדם, והיצר הרע מנסה להוציא את האדם מהעולם של הטוב, או שמא האדם נמצא בעולם של רע, והיצר הטוב מנסה להוציא את האדם מעולם הרע ולהכניסו לעולם של הטוב.
זהו ההבדל היסודי בין מצבו של אדם הראשון לפני החטא, למצבו אחרי החטא. כשה"נפש החיים" אומר שלפני החטא היצר הרע היה מחוץ לאדם, ולאחר החטא הוא נמצא בתוך האדם, הבנת הדברים היא כך: לפני החטא האדם היה חי בעולם שכולו טוב, והיצר הרע ניסה להוציא אותו משם ולהעבירו לעולם של רע ח"ו. אבל לאחר החטא מצב האדם הוא: "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית ח, כא), כלומר המעמד של הנפש בעצם הוא, שהיא נמצאת בעולם שמעורב בו רע וטוב, ועבודת היצר הטוב היא להוציאו מעולם של הרע, ולהכניסו לעולם של טוב.
הבדל זה – בין לפני החטא לאחרי החטא – הוא יסודי ועמוק עד מאוד. להוציא אדם ממקום הרבה יותר קשה מלהעמידו במקומו שלא יצא. היכן שנמצא האדם שם מקום הקביעות שלו, וקיים קושי גדול בנסיון להוציאו משם. אם אדם נמצא בצל הרע, להוציא אותו משם זוהי עבודה מאד קשה. אם אדם נמצא בצל הטוב וצריך להוציאו לרע – גם זו עבודה קשה.
נמצא, שאם עיקר המעמד של האדם הוא בטוב, ועבודת היצר הרע להוציאו מהטוב, יש לו ליצר הרע עבודה קשה, ואילו ליצר הטוב יחסית העבודה קלה, כיון שהיכן שאדם נמצא יותר בנקל יישאר שם ויותר בקושי יצא משם, וזה היה מעמד אדם הראשון לפני החטא.
לאחר החטא, כשהוכנס האדם במהלך של "יצר לב האדם רע מנעוריו", עיקר המעמד שלו הוא בתערובת של רע וטוב, ובמצב זה עבודת היצר הרע קלה יותר, ועבודת היצר הטוב קשה יותר.
לאמיתו של דבר, שני מצבים אלו של אדם הראשון לפני החטא ואחרי החטא, טמונים בכל אחד ואחד מאיתנו! אין אלו דיבורים רק על מה שהיה, אלא גם על מה שקורה כיום אצלנו בכוחות הנפש!
"צדיקים לבם ברשותם" – הם שולטים על הכל, כלומר מעמידים את עצמם במהלך שהם נמצאים בעיקרם בעולם שכולו טוב, ויש נוף מסויים הנוטה לצד הרע וצריך להחזירו למוטב. משא"כ הרשעים, "לבם אינו ברשותם", הוא ברשותו של יצר הרע, ויש להם עבודה על כל פיסת רצון מרצונות הלב שלהם, להלחם להחזירו לעולם הטוב!
דברינו אלה מקבילים להבחנת נשמה וגוף. הנשמה – רצונה לעשות רצון קונה, משא"כ הגוף רוצה רצונות עצמיים, חומריים. אדה"ר קודם החטא נשמתו היתה בגילוי אצלו, משא"כ לאחר החטא, גילוי נשמתו הלך והוקטן, וגופו הוא הוא שקיבל גילוי.
עבודת האדם היא, אפוא, לצאת מן הגוף ולחזור לנשמתו, והיא היא גופא היציאה מעולם של רע לעולם של טוב, מחטא אדם הראשון, ללפני החטא.
"צדיקים לבם ברשותם", מפני שנשמתם מאירה ושולטת אצלם. משא"כ הרשעים "לבם אינו ברשותם" מפני שהגוף שולט בהם. וזו עבודת האדם כל ימי חייו, לצאת מן הגוף ולחזור לנשמתו, ובזה חוזר למצבו הראשון, כאדה"ר קודם החטא.
נמצא, שכל מהלך עבודת האדם הינה לחזור ללפני החטא. [לאחר מכן ישנה עבודה יותר עליונה, תיקון המ"ק השבירה, ואכמ"ל].
דברינו אלה יסודיים מאוד, כי צריך להבין את שורש הרע מהיכן הוא, ולאן פנינו מועדות בעבודה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב המחבר שליט"א
בלבבי משכן אבנה – א
ספר זה בא להראות וללמד דעת כיצד יזכה האדם לדברי המס"י (פ"א) שכתב כי השלמות האמתי הוא רק הדבקות בו ית"ש
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5