——–
א. ולקחת מראשית כל פרי האדמה (כו.ב)
איתא בבראשית רבה (א.ו) "בראשית ברא"- בזכות ביכורים שנקראו ראשית נברא העולם.
וצריך להבין, וכי בזכות מצות הביכורים נברא העולם?
ב. והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך וכו' (כו.ב)
איתא במסכת בכורים (פ"ג מ"ב-ג) כיצד מעלין את הבכורים וכו', וכל בעלי אמניות שבירושלים עומדים לפניהם ושואלים בשלומם, אחינו אנשי מקום פלוני באתם לשלום.
ויל"ע, דמשמע שהתירה התורה לאותם פועלים איסור גזל מבעה"ב למען ברכם את מעלי הביכורים. והדבר צריך ביאור!
ג. עוד יש להבין – מדוע חלוקים עולי רגלים ומביאי מעשר שני לירושלים, שאין עומדים בפניהם. ואילו מביאי הביכורים עומדים בפניהם ומברכים אותם? במה שונים אלו מאלו?
ד. ובאת אל הכהן וכו' ואמרת אליו הגדתי היום לה' אלקיך וכו' (כו.ג)
פירש רש"י – "ואמרת אליו"- שאינך כפוי טובה.
וצ"ב, הרי עניין כפיות הטובה הוא פרט קטן מתוך משמעות הגדת סדר הביכורים הגדולה, א"כ מהו שמדגיש הרש"י "ואמרת אליו – שאינך כפוי טובה"?
ה. ויצו משה וזקני ישראל את העם לאמר שמור את כל המצוה אשר אנכי מצוה אתכם היום (כז.א)
יש לדקדק – מדוע אומר הכתוב את כל "המצוה" בלשון יחיד, הרי ישנן תרי"ג מצוות שעלינו לשומרן, והיה לו לומר "המצוות" בלשון רבים?
ו. אלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים וכו'. ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל וכו' (כז.יב-יג)
יש להבין, דאם רצה משה לומר לישראל הברכות והקללות, יכל היה לאמרם להם אף ללא כל מעמד ההרים?
ז. אלה יעמדו לברך את העם על הר גרזים (כז.יב)
פירש רש"י – ששה שבטים עלו לראש הר גרזים וששה לראש הר עיבל, והכהנים והלוים והארון למטה באמצע. הפכו לוים פניהם כלפי הר גרזים ופתחו בברכה: "ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה וכו'" ואלו ואלו עונין אמן. חזרו והפכו פניהם כלפי הר עיבל, ופתחו בקללה ואומרים: "ארור וכו'" וכן כולם וכו'.
ויש לידע, מדוע נעשה סדר המעמד בצורה זו דווקא, ברכה לכאן קללה לכאן וכו', ולא כל הברכות כולן לצד הר גריזים ולאחר מכן כל הקללות לצד הר עיבל?
ח. והיו בך לאות ולמופת ובזרעך עד עולם. תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב וכו' (כח.מו-מז)
יש להבין, הרי בסה"כ לא עבד את ה' בשמחה, ומדוע [עד כדי כך] נענש משום כך בכל הקללות שנמנו בתורה?
ט. ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם למען תשכילו את כל אשר תעשון (כט.ח)
יש לדקדק, דתיבת "הזאת" מיותרת היא!
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד }
יבואר ע"פ יסודו של הג"ר ירוחם ליבוביץ זצ"ל בספרו דעת חכמה ומוסר (חלק א' מאמר פג) בעניין הדקדוק בפרטים הקטנים. וז"ל – התורה למדתנו כאן יסוד גדול, והוא – לעשות "עסק" מדברים קטנים, שהרי אם כל העלאת פירות הביכורים לירושלים בקול המון חוגג אינה אלא כדי לעמוד בעזרה ולומר שאינו כפוי טובה, מאליה תתבקש המסקנה כי יש כאן עשיית עסק מדברים שהם לכאורה פעוטי ערך.
לכשנתבונן בתורתנו הקדושה נראה שכל יסוד התורה הוא העסק בדברים קטנים. חז"ל מספרים על ר' מתיא בן חרש שניקר את שתי עיניו ובלבד שלא יכשל בהבטה כל שהיא! (ראה ילקוט שמעוני, ויחי קסא), וכן אמרו (שבת נד:) שפרתו של ר' אלעזר בן עזריה היתה יוצאה ברצועה שבין קרניה בשבת, אך חז"ל הבהירו שלא היתה זו פרתו אלא פרת שכנתו, והוא עצמו סבר שדבר זה מותר, ולכן לא מיחה בה, ולכן נקרא פרתו. אף על פי כן הושחרו שיניו בתעניות שישב על שעבר על דעת חבריו ולא מיחה בשכנתו (ראה ירושלמי ביצה סוף פרק ב'). וכך אם נוסיף ונתבונן נבחין כי על כל צעד ושעל מסרו חז"ל נפשם על דברים קטנים, משום שהם מהווים את יסוד התורה ואת יסוד עבודת האדם. וכו'.
הסיבה לתפיסה זו הרווחת אצלנו היא הזלזול, בגינו מתקטנים הדברים עד שעם הזמן גם דברים העומדים ברומו של עולם, נחשבים ל"מותרות" ולמידת חסידות. העצה היעוצה לאדם היא שיעשה "עסק" מדברים קטנים כדי להחשיבם, ומתוך כך יכיר בחשיבותם, עצה זו יכול האדם ללמוד מפרשת ביכורים.
יסוד הדברים הוא כאמור, שבכל הבריאה אין דברים קטנים. כיוון שתכלית הכל "אין עוד מלבדו" הרי זה מחייב שכל דבר הוא גדול ונשגב, העצה היעוצה לאדם לדקדק בדברים קטנים וליתן להם ערך גדול וחשיבות. עכ"ל.
א"כ מבואר – עד כמה חשובים הם הדברים הקטנים בעיני הבורא יתברך, היות ותכלית כל הבריאה וקיום המצוות כולן הן לתכלית ה"אין עוד מלבדו", כל פרט קטן הוא "עסק" והינו מהווה את יסוד התורה ואת יסוד עבודת האדם. בודאי הרי זה מחייב כי כל פרט קטן גדול ונשגב הוא בעיני הבורא יתברך.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }
הקושיות א', ב', ג' וד' מתורצות – מצוות הביכורים מלמדת אותנו, את היסוד כי כל דבר קטן בעבודת ה' הוא "עסק" חשוב כל כך בעיני השי"ת.
המדרש רבה מלמדנו עד כמה כל מצווה קטנה חשובה, עד שבשביל מצוות הביכורים נברא העולם פשוטו כמשמעו. כל תכלית המצוות כולן היא לתכלית "אין עוד מלבדו", וממילא אפשר שאף בשביל מצות הביכורים הקטנה נברא העולם, כי כל דבר קטן מהווה את יסוד התורה ועבודת האדם.
חלק ממצוות הביכורים הוא שבעלי אומניות אשר בירושלים עומדין לפניהם, שואלים בשלומם ומברכים אותם. עניין שלא מצינו בעולי הרגלים או במעשר שני החמורים אשר מתחייב בטבלן כרת. היות וזהו עיקר מצוות הביכורים, ללמדנו, כמה חשובות הן המצוות הקטנות – הפרטים הקטנים בעבודת ה', ולכן מיקרים כל כך את מצוות הביכורים הקטנה.
כ"כ מדגיש לנו הרש"י: "ואמרת אליו"- שאינך כפוי טובה. חלק נוסף ביסוד מצוות הביכורים אשר מלמדנו את יסוד מצוות הביכורים. ומלמדנו, כי יש כאן עשיית "עסק" מדברים שהם לכאורה פעוטי ערך כעיקר מצוות הביכורים.
לפ"ז גם הקושיא החמישית מתורצת- רצתה התורה לרמז לנו את יסוד חשיבות הפרטים הקטנים בעבודת ה'. שויצו משה וכו' את העם לאמר שמור את כל "המצוה" אשר אני מצוה וכו'- נקט "המצוה" דווקא, ולא נקט "המצוות", ללמדנו, עד כמה כל מצווה קטנה, כל פרט קטן בעבודת ה', חשובים הם כל כך בעיני הבורא יתברך, ולא רק שמירת כל המצוות כולן.
לפ"ז גם הקושיות ו' וז' מתורצות – יסוד מעמד ההרים ואמירת הברכות והקללות (ע"פ הגרי"צ מסלנט) בא ללמדנו, את יסוד מאמר חז"ל בקידושין (מ:) לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי. עשה מצוה אחת אשריו שהכריע עצמו לכף זכות, עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה וכו'. (ור"א בר"ש חידש שאף מכריע כל העולם כולו). משה רבנו העמיד את עם ישראל שישה שבטים כנגד שישה, שווה בשווה במניין השבטים. בירך ברכה אחת לכאן וקילל קללה אחת לכאן וכן הלאה.
רצה משה, להראותם בחוש, כיצד כל מצווה קטנה וכל עבירה קטנה חשובה כל כך בעיני הבורא יתברך, שבכוחה להכריע את כל עתידו לכף זכות או לכף חובה. לכן דקדק משה לברך ברכה בודדת וכן לקלל קללה בודדת לכאן או לכאן, ללמדנו, כי כל מצווה כל עבירה הקטנות ביותר חשובות כל כך בעיני הבורא יתברך.
לפ"ז גם הקושיא השמינית מתורצת – לימדה אותנו התורה, כי כל הקללות יכולות להגיע על האדם רק בגלל שלא עבד את ה' בשמחה ובטוב לבב, מפני שכל פרט קטן בעבודת ה' חשוב הוא כל כך בעיני הבורא יתברך, שהכל הוא לתכלית "אין עוד מלבדו", וחיסרון פרט כלשהו בעבודת ה' מהווה חיסרון בכל יסוד התורה.
ולפ"ז גם הקושיא התשיעית מתורצת – רצתה התורה לרמז לנו, "ושמרתם את דברי הברית הזאת"- צריך האדם לדקדק לשמור את דברי הברית "הזאת"- כל מצווה קטנה, כי כל מצווה חשובה היא כל כך בעיני ה' יתברך, עד שכל "הברית"- התורה הקדושה, תלויה בכל פרט קטן, ובכל "זאת"- מצווה קטנה אשר מהווה את יסוד התורה ואת יסוד "אין עוד מלבדו".
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5