——–
א. ויקהל משה את כל עדת בני ישראל (לה.א)
פירש רש"י – "ויקהל משה"- למחרת יום הכיפורים.
מצינו, כי אף בפרשת יתרו על הפסוק: "ויהי ממחרת וישב משה לשפוט את העם". אומר רש"י בשם הספרי: "ממחרת יום הכיפורים".
וצריך להבין, מה שייכות ישנה בין עניין המשפט לעניין ה"ויקהל"- להזהיר על עניין שבת?
ב. ששת ימים תעשה וביום השביעי יהיה לכם קדש (לה.ב)
יש לדקדק, דלכאורה מן הראוי היה לומר: "ששת ימים תעשה מלאכה"- ה"תעשה" בפתח, ולא "תעשה"- בציריה. כי האומנם מאליה נעשית המלאכה!?
ג. עוד יל"ע, לשם מה מזכירה התורה את ששת ימי המעשה ברצותה לצוות על איסור מלאכה בשבת?
ד. ששת ימים תעשה מלאכה (לה.ב)
לכאורה מקרא משמע, כי יש עניין לטרוח בששת ימי המעשה בעבודה ובמלאכה.
והדבר צ"ב, דהלוא הטרחה והעבודה הינה קללת אדם הראשון?
ה. וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון לה' כל העושה בו מלאכה יומת. לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת (לה.ב-ג)
יש לדקדק, דבכללי הדקדוק פעמים ש-ב' משמשת כמשום. א"כ יש להבין, מהו השימוש של "ב' המשום"- בפסוק וביום השביעי?
ו. ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש וכו', קחו מאתכם תרומה לה' וכו' (לה.ב-ה)
יל"ע, מה העניין שמיד לאחר ציווי שמירת השבת, נצטוו ישראל על הבאת התרומה. מה שייכות ישנה בין האי להאי?
ז. קחו מאתכם תרומה לה' (לה.ה)
יש לדקדק, מדוע אמר קחו מאתכם. הול"ל "תנו מאתכם", דהרי תרומה נותנים ולא לוקחים?
ח. כל נדיב לב יביאה את תרומת ה' וכו' (לה.ה)
יש לידע, מדוע נקט קרא לשון תרומת ה', דמשמע, כי זאת תרומה של ה' לנו, והול"ל תרומה לה'- וממילא היינו מבינים כי כל נדיב לב הביאו תרומה למשכן ה'?!
ט. ואל כל איש חכם לב אשר נתן ה' חכמה בלבו כל אשר נשאו לבו לקרבה אל המלאכה לעשות אתה (לו.ב)
יש לבאר כוונת הפסוק!
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של הגר"י ניימן זצ"ל בספרו דרכי מוסר [על הפרשה] בעניין פרנסה משמים. וז"ל – אבל באמת כמה שפסקו מזונות לאדם, לא תועיל לו שום חריצות להשיג יותר, כמו שאמר הרמב"ן "הגזרה אמת והחריצות שקר".
מרן החפץ חיים זצוק"ל מבאר את זה בדרך משל, לאחד יש חבית מלאה מים ויש להחבית ברז, ירצה לעשות עוד ברז כדי שיצאו משם יותר מים בודאי זה שטות גדולה, כי בזה שיעשה עוד ברז לא יצאו יותר מים מהחבית ממה שנמצא שם. כך אם האדם רוצה להוסיף על פרנסתו שנגזרה עליו זהו כמו שעושה עוד ברז להחבית.
ובדרך זו מבאר הס' אוהל יעקב להמ"מ מדובנא וכו', וכבר מבואר בספרים שיש להאדם לשמוח ביכולת ה' כמו שהוא שמח על הדבר שכבר הוא תחת ידו, כי הבוטח השלם, כל העסקים שהוא עוסק בכל ימי החול כמשא כבד יכבדו ממנו אחרי דעתו, שאלו רצה הקב"ה היה מפרנס אותו מבלעדי שום עסק ובאין יגיעה כלל.
ע"כ הם מכונים אצלו בשם "עבודה" כעבודת העבד העוסק במעשי אדונו לקיים גזירתו. ואחרי שיהיה האדם בבחינה זאת אז בבוא יום השבת תערב עליו המנוחה למאד.
לא כן מי שמדת הבטחון נעדרת מאתו ובלבו הוא אומר כי בכחו ועוצם ידו עשה חיל אם במלאכה ואם במו"מ, תהיה הצלחתו עם רוב השתדלותו במלאכתו, הנה תהיה השביתה עליו מרה כלענה.
וזהו שהקדימה התורה ששת ימים, היינו כעבד העובד בע"כ. אז באין ספק בהגיע יום השבת תקיים מצות שבת בכל חלקי השלימות. עכ"ל. [וע"ע בדברי הגר"ש גאנצפריד זצ"ל בספרו אפריון מה שביאר בעניין].
א"כ מבואר – כי פרנסה הינה מאת ה' בלבד, ולא יועיל לאדם שום כוחו ועוצם ידו במלאכתו, כי כמה שפסקו מזונות לאדם, לא תועיל לו שום חריצות להשיג יותר.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}
הקושיא הראשונה מתורצת – גם הציווי על שמירת השבת וגם עניין המשפט, חלו ממחרת יום הכיפורים, צירוף העניינים איננו מקרי, אלא יסוד גדול בא ללמדנו, שידע האדם כי אי שמירת השבת לשם הרווחת עוד ממון, ועוד רכוש, מובטח הוא אותו אדם שכל אותו ממון אשר הרוויחו, יפסידו בסיבוכים שונים, כדינים, ומשפטים, תביעות שונות ומשונות, וכל מיני חובות וכו' – אף פרוטה לא ירוויח על חשבון שמירת השבת, שהרי כל פרנסתו של האדם הינה מאיתו יתברך.
לפ"ז גם הקושיות ב'. ג' וד' מתורצות – באה התורה ללמדנו, כי חובה על האדם לדעת, כי כל פרנסתו הינה מאיתו יתברך בלבד. וגם מה שעמל וטורח במלאכתו, ומרוויח ממון רב, אין זה בא מכוחו, ומטרחתו, אלא הכל זה "ששת ימים תעשה מלאכה" – בציריה – דהיינו שהמלאכה נעשית מאליה.
כי כל הצלחתו מגיעה מאיתו יתברך. וכל טרחתו, הינה רק השתדלות לשם קבלת הממון אשר כבר ממילא מובטח לו מאיתו יתברך. לכן אל לו לאדם לחשוב כי מה ששובת בשבת – מפסיד הוא ממון אשר יכל להרוויח. אלא ידע האדם, כי לזה הזכירה התורה, את ששת ימי המלאכה, ללמדנו שגם ככה כל מה שטורח אף בששת ימי המעשה, הכל מאיתו יתברך, וממילא טרחתו בשבת לשם פרנסה לא תועיל לו מאומה.
כעת מובן, מדוע ייתר הפסוק לומר: "ששת ימים תעשה מלאכה"- ללמדנו, כי אף מה שטורח בכל ששת ימי המלאכה, כל פרנסתו הינה מאיתו יתברך.
לפ"ז גם הקושיא החמישית מתורצת – דקדקה התורה, באומרה: "וביום השביעי"- ב' משמש כ-"משום"- דהיינו, משום שלא שמר אותו רשע את השבת, ממשיך הפסוק ואומר: "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת", כי כל ממונו של אותו רשע אשר הרוויח על חשבון השבת – מובטח הוא שיפסידו, ויצטרך הוא עוד לכבות את האש – "אש בכל מושבותיכם"- ממונו השרוף, כאשר כל אותו רכוש שזכה לו על חשבון השבת יאבד כליל. כי על האדם לדעת כי פרנסה הינה מאיתו יתברך בלבד.
לפ"ז גם הקושיא השישית מתורצת – מסביר הגר"ש גאנצפריד: כי לפני שהודיע משה לישראל על ציווי נדבתם למשכן, חייבים היו ישראל לדעת את יסוד הפרנסה הנלמד "מפרשת השבת"- כי הפרנסה הינה מאיתו יתברך בלבד. כי בהיותם יודעים כי כל הרכוש של האדם בא לו מאת ה', לא יקשה עליהם לנדוב ביד רחבה ובנפש חפצה. לזה כתבה זאת התורה לפני שמשה הודיע לבני ישראל על נדבת המשכן, ללמד, כי כל מה שיתנו זה רק ממה שקבלו ממנו יתברך. וכמ"ש: "כי ממך הכל ומידך נתנו לך".
לפ"ז גם הקושיות ז' וח' מתורצות – דקדקה התורה באומרה: "קחו מאתכם", וכן "תרומת ה'". ללמדנו, כי כל ממון האדם, הינו ממנו יתברך, כי כל ממונו הינו של ה' יתברך.
וממילא, מה שנותן נדבה לה', הינו בבחינת "קחו מאתכם"- כי לוקחים מאת ה' ונותנים לנדבת המשכן. לכן דקדק קרא באומרו: "קחו"- היינו, דלוקחים מאת ה', ולא שנותנים ממונם לה', שהרי "מלוא כל הארץ כבודו".
לזה דקדק ג"כ לומר: "תרומת ה'"- כי באמת ממונו אשר נותן תרומה למשכן, הינו "תרומת ה'"- אשר ניתנה לו מלכתחילה לשם נדבתו למשכן, ואל לו לחשוב כי הוא הנותן ח"ו "תרומה לה'"- מממונו, שהרי הכל מאיתו יתברך.
ולפ"ז גם הקושיא התשיעית מתורצת – רימז לנו הפסוק, כי מה שזוכה האדם ל"אשר נשאו ליבו לקרבה אל המלאכה"- לפרנסה, הכל הינו ממנו יתברך. "אשר נתן ה'"- שנתן לו ה' יתברך פרנסה, ויכולת לעבוד, לטרוח ולהבין, ב"חכמת לב"- במלאכה אשר עוסק בה, כי כל ממונו ופרנסתו של האדם ממנו יתברך בלבד.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5