——–
עוד מובא ב"נתיבות שלום": כל המקים מצות סכה כאלו נעשה שתף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית (בה"ט סי' תרלט בשם ת' מהרי"ו). והדברים צריכים באור, מה משמעות הענין שנעשה שתף למעשה בראשית, ובמה מתבטאת שתפות זו, ואיך על ידי מצוה קלה זו (כלשון הגמ' בעבודה זרה) זוכין להגיע לשתפות עם הקדוש ברוך הוא במעשה בראשית? והנה מזכר ענין זה בחז"ל לגבי שבת (שבת קיט:): כל האומר 'ויכלו', כאלו נעשה שתף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית. וגם בזה צריך לישב כל הקשיות כנ"ל. עוד יש להבין, מה המיחד בשתי מצות אלו שנעשים על ידם שתפים להקדוש ברוך הוא, ומה הקשר בין שבת לסכה, כמרמז בפסוק "בסכת תשבו שבעת ימים" ראשי תבות שבת?
ויש לומר, דהנה איתא ב"תורת אבות" (עניני שבת אות קסט) בשם הסבא קדישא מסלונים זי"ע בבאור החלוק בין שבת ליום טוב, משל לבן המלך שנתרחק מעל פני אביו המלך, אלא שקבע לו המלך עתים ידועים בהם יתראה עמו. יש שהמלך מביא אותו אליו לביתו, ויש שהמלך יורד ובא לבקר את בנו במקומו באשר הוא נמצא. ועל דרך זה בשבת קדש הוא בחינה שהקדוש ברוך הוא מעלה איש יהודי אליו להיכלו כלו אומר כבוד, וביום טוב הוא . בבחינה שהקדוש ברוך הוא יורד אל היהודי באשר הוא.
ויש להוסיף בזה על פי מה שבארנו כבר, דשבת קדש היא בבחינת "נשואין בין קדשא בריך הוא וישראל, כמו שכתוב (שמות לא, יז): "ביני ובין בני ישראל אות הוא לעלם", וכמאמר חז"ל (ב"ר יא, ט): כנסת ישראל יהיה בן זוגך. שהשבת קדש הוא בחינת בן זוג. וכמו שכתב בספר אבודרהם על ג' העתים בשבת קדש, שבליל שבת קדש אומרים בתפלה "אתה קדשת", כי אז הוא בחינת קדושין, וביום שבת קדש הלשון "ישמח משה במתנת חלקו", כי אז הוא הבחינה של המתנות והסובלנות שהחתן שולח לכלה, לעת המנחה בסעודה שלישית אומרים "אתה אחד", שהוא זמן היחוד. והינו, שבשבת קדש יש בה את כל חלקי הנשואין.
ועל פי זה בארנו הא דאיתא בספרי (בהעלותו): "וביום שמחתכם" אלו השבתות, שמקשים בזה, הרי אין בשבת מצות שמחה כמו ביום טוב? אכן הכונה בזה, ששבת קדש היא בחינת נשואין, וזהו עצם המציאות של היום, שהוא יום שמחה, כמה דאיתא: "צאינה וראינה וגו' ביום חתנתו וביום שמחת לבו", ואין זה תלוי אם יהודי שמח אם לאו, כי עצם היום הוא יום חתנתו ויום שמחתכם. ועל פי זה מבאר הענין, שבשבת הוא בחינה שהמלך מכניסו אליו לביתו ולהיכלו, שהוא ענין הבאה לביתו, וכמו כן זו הבחינה של חג הסכות, שהיא גם כן בחינת הבאה לביתו, וכמה דאיתא שהסכה היא בחינת חפה ובבחינת "הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך", לכן נקרא חג הסכות זמן שמחתנו, והוא על פי דאיתא בכונות בענין הימים הנוראים, שכלם הכנה לבחינת נשואין, וחג הסכות הוא בחינת הנשואין והבאה לביתו, ובשמיני עצרת הוא בחינת היחוד. והרי, שסכות נשתנה מכל הימים טובים, ובבחינה זו דומה הוא לשבת קדש, שהקדוש ברוך הוא מעלהו להישראלי להיכלו כלו אומר כבוד.
וכן מצינו בסדר המועדות, שהיום טוב הראשון הוא חג הפסח ואחר כך חג השבועות, והיום טוב האחרון הוא חג הסכות, דהינו, שהוא הקדשה הגדולה ביותר, כי מעלין בקדש. והוא משום, שהקדשה הגדולה ביותר היא 'הביאני המלך חדריו' בחינת נשואין של קדשא בריך הוא וישראל. וזה שמרמז ב'סכת ת'שבו ש'בעת ימים, ראשי תבות שב"ת, כי חג הסכות הוא בבחינת שבת.
ומרמז הענין במאמר הכתוב (במדבר כג, כא): "לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל, ה' אלקיו עמו ותרועת מלך בו". לא הביט און ביעקב כנגד ראש השנה, שאין מזכירין בו כלל עניני חטאים. ולא ראה עמל בישראל זה יום הכפורים, אשר בו ישראל נדמין למלאכים. ה' אלקיו עמו זה חג הסכות, שהוא בבחינת הביאני המלך חדריו וענין הבאה לביתו, וזה שאמר "ה' אלקיו עמו", בבחינת חפה ונשואין. "ותרועת מלך בו" זה שמיני עצרת, שאז הוא בחינת היחוד, תכלית כל הימים טובים האלו.
ועל פי זה יש לבאר ענין 'כל המקים מצות סכה כאלו נעשה שתף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית', ו'כל האומר ויכלו כאלו נעשה שתף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית', שעמק המשמעות בזה הוא ענין של שתפות דשיכא לחפה ונשואין, דעל ידי הנשואין נהיה בחינת שתפות, ואף שלא הכניסה כלום, זה נותן לה כח השתפות בכל מה שיש לו. ולכן שבת וסכה שהם, כאמור, בבחינת חפה ונשואין, על כן כל המקימם נקרא שתף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית.
ובזה יש לפרש אמרם ז"ל (עבודה זרה ג.): לעתיד לבא יבואו אמות העולם ויבקשו לקים את המצות, והקדוש ברוך הוא יאמר להם, מצוה קלה יש לי וסכה שמה, לכו ועשו אותה. מיד כל אחד ואחד הולך ועושה סכה בראש גגו, והקדוש ברוך הוא מקדיר עליהם חמה בתקופת תמוז, וכל אחד מבעט בסכתו ויוצא. ומקשינן בגמרא, הרי ישראל נמי, המצטער פטור מן הסכה? ומתרצינן, נהי דפטור, בעוטי מי מבעטי. כלומר, אמנם מצטער פטור מן הסכה, אבל אין מן הראוי לבעט בה.
ולכאורה צריך להבין, מדוע יתן להם דוקא מצות סכה ולא מצוה אחרת, ולמה המבחן יהיה על ידי שמבעטי. והבאור, דהנה זו תכלית כל התורה והמצות שיהודי יהיה דבוק בה' עד בחינת חפה ונשואין, ולכן, כשאמות העולם יבקשו שיטילו עליהם על המצות, יתן להם הקדוש ברוך הוא מצות סכה, שהיא בחינת חפה ונשואין, ובזה יבחנו, ויתברר שאין להם שיכות למדרגות של דבקות בה', ולכן, כשמקדיר עליהם חמה, מבעטין ויוצאין. דהינו, בעת שישיבת הסכה תהיה קשה עליהם ולא ירגישו את נעם הדבקות בה' יבעטו ויצאו.
ומקשינן בגמרא, ישראל נמי, המצטער פטור מן הסכה? ומתרצינן, נהי דפטור בעוטי מי מבעטי. כי יהודי רואה את האשר הגדול ביותר כשהוא מרגיש את הקרבה להשם יתברך, וכמה דאיתא "כי עזה כמות אהבה", ואפלו כשאינו מרגיש את הקרבה להשם יתברך, האהבה הרי בפנימיות נפשו. תמיד יש לו את נקדת האהבה והקרבה לה', אלא שעבים מכסים זאת, ולכן, כשצריך לצאת מן הסכה, לבו כואב בקרבו על שאינו זוכה לבחינת נשואין ודבקות עלאית כזו המתבטאת בישיבת הסכה. אולם אמות העולם, אין האהבה והדבקות נטועה בלבם, וכיון שמקדיר עליהם חמה, הריהם מבעטים ויוצאים.
ויש לומר בזה עוד, שהוא על דרך משל לאדם בעת חתנתו, שאז בודאי אינו משים לבו אם השמש מחממת או שיורד גשמים, כי אגב חבת השעה החשובה הזאת, הכל אצלו אין ואפס, ואפלו הקרובים ביותר מותרים על זה רק האנשים הזרים מסתלקים לצדדים. ואותו דבר בבן המתעלס באהבים ומתרפק בחיקו של אביו בחינת "וימינו תחבקני", האם ישים לב לחמה שקדרה? וגם אם יצטער הרבה ונאלץ לעזב יעשה זאת בלב כבד, אבל בעוטי לא מבעט. רק מי שאין לו את הרגש הזה, יברח מהמקום. וזהו הענין שהצדיקים היו יושבים בסכה גם בעת גשמים, ואין זה נגד ההלכה, כי התענוג שלהם כל כך גדול, עד שאינם מרגישים שום צער.
ועל פי הדברים, שזה הסדר של ירח האיתנים, שמעלים בקדש ועולים עד המדרגה העליונה בסכות ובשמיני עצרת, שאז הוא "הביאני המלך חדריו", בחינת נשואין כמו בשבת קדש, יבאר עוד מה דאיתא בזהר הקדוש (המובא לעיל), "וישטם עשו את יעקב" למיזל אבתריה ולקטרגא ליה תדיר וכו' עד דאתי יום הכפורים, דהא אתפרש מעמא קדישא. כיון דההוא מקטרגא אזיל ואתפרש מניהו, בעי קדשא בריך הוא למחדי בבנוי, מה כתיב? "ויעקב נסע סכתה וגו' ". כיון דיתבי בסכות, הא אשתזיבו מן מקטרגא. עד כאן. וכאשר נדיק בדבריו הקדושים, שביום הכפורים הוא רק אתפרש מעמא קדישא שמניחם מלקטרג עליהם, אבל בחג הסכות, דקדשא בריך הוא בעי למחדי בבנוי, הריהם נצולים לגמרי ממקטרגא ומהיצר הרע. נמצא, שחג הסכות יותר גבוה מיום הכפורים שבו נפטרים לגמרי מהסטרא אחרא. ופשר הענין, מפני, שכאמור, העבודה של חג הסכות היא אהבה של בחינת נשואין, ובמקום אהבה על כל פשעים תכסה אהבה, והקדוש ברוך הוא מבטל את כל כחות הסטרא אחרא, וכמו שמצינו גם לגבי שבת קדש, שאמרו בזהר הקדוש, וכל דינין מתעברין מינה וכל שלטני רגזין ומארי דדינא כלהו ערקין ואתעברו מינה. והוא גם כן מטעם זה, שהשבת קדש היא בבחינת נשואין עם הקדוש. ברוך הוא וישראל, על כן בטלים בה כל כחות הסטרא אחרא, וזוהי גם כן בחינת חג הסכות.
*
באפן אחר יש לפרש ענין 'נעשה שתף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית' שנאמר בסכה ובשבת, וכמו כן מצינו בגמרא (שבח י.): כל דין שדן דין אמת לאמתו כאלו נעשה שתף להקדוש ברוך!!הוא במעשה בראשית. דהנה תכלית הבריאה הוא כמאמרם ז"ל, בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את העולם, נתאוה שיהא לו . דירה בתחתו. נים (במ"ר יג, ו, ותנחומא בחוקותי). דהינו, שבתוך העולם השפל ה ה עולם התאוות ומדור הקלפות שם נתאוה הקדוש ברוך!הוא שתהיה לו דירה, כמה דאיתא: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתכם". וענין זה ישנו בג' בחינות הנקראות: עולם, שנה ונפש. ב"עולם" פרושו י במקום, והרי זה מתקים במצות סכה שיש בה קדשה מיחדת מכח שהקדוש ברוך הוא מוריד השראת השכינה מהעולמות העליונים לתוך הסכה שיהודי עושה לשם מצוה, וכדאיתא בגמרא (סוכה ט.), כשם שחל שם שמים על הח. גיגה, כך חל שם שמים על הסכה, שנאמר: "חג הסכות שבעת ימים לה' " מה חג לה', אף סכה לה'. והינו, שיש בסכה קדשה עליונה של השראת השכינה, ובה מתקים הרצון העליון שנתאוה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים. ומהאי טעמא יש בחג הקדוש הזה ענין מיחד, שיורדים בו האשפיזין עלאין קדישין, ואינו כן בכל ימות השנה ואפלו בימים טובים ונוראים, כי בכל השנה אינם יכולים לירד ולהשפיל עצמם לתוך אויר העולם התחתון, ורק בסכה, שיהודי ממשיך לתוכה אויר קדוש מעולמות העליונים, שהיא קדש קדשים ויש בה השראת השכינה, רק אז יש הזדמנות אחת בשנה שהאשפיזין קדישין יוכלו להשפיל עצמם ולבא בתוככי עולם הזה. ולכן כל המקים מצות סכה כאלו נעשה שתף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית, כי בזה שהוא עושה מקום להשראת השכינה, הריהו נוטל חלק בקיום תכלית רצון העליון במעשה בראשית, אשר נתאוה הקדוש!ברוך! הוא שיהיה לו דירה בתחתונים.
וכמו כן יש אותו ענין של השראת שכינתו יתברך בבחינת "שנה" בזמן, שבו מתקים גם כן ענין הדירה בתחתונים, והוא בשבת קדש. כי בשבת קדש יורדת השראת השכינה, כמה דאיתא בזהר הקדוש: וכל שלטני רגזין ומארי דדינא כלהו ערקין ואתעברו מינה ואיהי אשתארת ביחודא דנהירו קדישא, ומתקימת אז בבחינת הזמן תכלית זו של מעשה שמים וארץ שנתאוה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים. וכאשר יהודי אומר "ויכלו" ומקבל את קדשת השבת וממשיך השראת השכינה בהאי עלמא, הריהו נעשה שתף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית, כיון שמסיע בזה כביכול לרצונו העליון בתכלית ומטרת מעשה בראשית להיות לו יתברך דירה בתחתונים.
וזה גם ענינו של דין הדן דין אמת לאמתו, שהוא בחינת דירה בתחתונים, בבחינה השלישית הנקראת "נפש". דהנה העולם הזה הוא עולם השקר, ודין זה שדן דין אמת לאמתו, עושה מקום דירה לו יתברך בתחתונים, בתוך עולם השקר, כיון שחותמו של הקדוש ברוך הוא אמת, וממלא בזה את תכלית רצון העליון במעשה בראשית, כי נתאוה הקדוש ברוך הוא שמדת האמת תתפשט גם בתחתונים, ולכן נחשב שתף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית.
וזה שנאמר "למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אתם מארץ מצרים", מוסב על ענין ענני כבוד בחינת השראת השכינה, אשר על ידם נתמלא גם כן רצון העליון להיות לו דירה בתחתונים, כי בענני כבוד היתה קדשה כזו, שסלקו מישראל את כל הנחש שרף ועקרב ואת כל כחות הטמאה שהיו במדבר, ובזהר הקדוש (ח"ג קסח:) איתא, שדור המדבר היה דור עלאי כל כך, שמעולם לא היה כמותו, ולעולם לא יהיה כדור הזה, והיו דור דעה, והכל מחמת שהיו נמצאים תמיד בתוך ענני הכבוד. וזה שנאמר "למען ידעו דרתיכם", אין זה ענין של זכרון למה שעבר, וכמו שאיננו עושים זכר למן ולבאר, אלא הוא ענין נצחי שהקדוש. ברוך הוא נתן שבוע אחד בשנה חג הסכות, שבו נמשכת הבחינה שהיתה בענני הכבוד, ששרתה השכינה הקדושה בקרבם, שבזה נתקים תכלית רצון העליון שנתאוה הקדוש ברוך הוא שיהיה לו דירה בתחתונים.
ועל פי זה יש לפרש גם הענין שהשם יתברך ינסה את הגוים לעתיד לבא במצות סכה. דהנה אותן אמות העולם שיבקשו לקים את המצות, הרי יהיו מחסידי אמות העולם, אלא שהם לא מסגלים להשיג כי אם רק שאפשר לעבד את השם יתברך על ידי תורה ומצות, אבל עבודת ה' על ידי הענינים הגשמיים והפשוטים, כאכילה, שתיה ושנה, היא למעלה מהשגתם, וכדי להוכיח זאת, הקדוש ברוך הוא יתן להם מצות סכה, שענינה לעבד את ה' בענינים הגשמיים והפשוטים. "תשבו" כעין תדורו, שגם אותם אפשר לעלות לעבודת ה', שיהודי אוכל ושותה וישן, וכל מעשיו שעושה בסכה, הכל עולה למצוה ולרצון לפני השם יתברך, שזה ענין תכלית רצון ה' שנתאוה להיות לו דירה בתחתונים הינו, שמענינים התחתונים, מהם יעשו את כתר המלוכה.
ועל זה אמו. ינן, משהקדיר עליהם חמה מבעטין ויוצאין. מרמז בזה על אש היצר הרע כיון שעוסקים בענינים הגשמיים, יצר הרע תוקפם ובוער בקרבם, ומשום כך הם מבעטין ויוצאין ומואסים בעבודת ה' הזאת. אבל ישראל אף שהמצטער פטור מן הסכה, מרמז שלפעמים כשעוסק בענינים גשמיים פוחז עליו יצרו שהוא אנוס ומה יעשה אבל בעוטי לא מבעטי. אצל יהודי, אף בשעה שהיצר הרע בוער בקרבו והוא נכשל מכל מקום, לבו נשבר בקרבו לשברי שברים, ואינו עוזב עבודה זו מחמת הכשלון מתוך גבהות הלב, אלא מתוך שברון לב. וגם מזה עולה קלוסו של הקדוש ברוך הוא, שכמו שיש עבודה בענינים הגשמיים על ידי שיהודי מעלה אותם להשם יתברך, כמצות סכה שיהודי אוכל ושותה וישן, ומכל זה עולה ומתקדש, ומתקים בו 'אשר קדשנו במצותיו וצונו לישב בסכה', כמו כן, גם כשיהודי אינו יכול להגיע למדרגה זו כשהקדיר עליו חמה, הרי "מזבח אבנה בשברון לבי", על ידי שלבו נשבר בתוכו ואינו משלים עם מה שנכשל ונתגשם. אבל אמות העולם כיון שהקדיר עליהם חמה מבעטין ויוצאין, אין להם שיכות לעבודה זו, לעשות דירה לו יתברך בענינים התחתונים.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
משפטי ישראל – על חגי ומועדי ישראל
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5