——–
מגלה לנו הרמב"ם, שמכאן מקור שנאת האמות לישראל. אנו שומעים כל מיני תואנות ועלילות שוא עלינו, אולם המקור של השנאה נובע מהר סיני, שאינם יכולים בשום אפן להשלים עם מעמדנו הרם ביחס לקרבה האלקית שלא זכו לה הם. וזו הסבה לשנאתו העצומה של הקדוש ברוך הוא לעמלק, שהוא הראשון שנלחם בישראל בתקופה הפורחת ביותר שהיתה להם. ושנאתו העבירה אותו על דעתו, לפי שידע שיכוה, אבל מתוך שלא יכל לסבל את יחסו המיחד של האלקים לעמו, אמר: אני אראה לכל העולם שישראל זו אמה ככל האמות, ואפשר גם אתם להלחם. ואין להם שום מעמד מיחד. וידע שיכוה באותה אמבטיה רותחת, אבל אמר: מוטב שאכוה אני, ובלבד שאצנן אותה לאחרים. ולכן עברתו של האלקים שמורה לו לנצח לעמלק. שבא כאן להרס ולקלקל את בנינו של האלקים, ולהחליש את אמונת הקשר של האלקים לעמו לא רק בעיני אמות העולם, אלא גם בעיני ישראל עצמם. לבל יחשבו עצמם מיחסים בכך שהחליש דעתם. ובכך נפלה האמונה גם מעמנו. ולכן נשבע האלקים שלא יהא שמו שלם וכסאו שלם, עד שימחה את עמלק מתחת השמים.
עם ישראל, יהודים יקרים !
הלואי שרבים מעמנו ידעו את ערכם ויבינו את אשר בידם, לפחות כמו שרבים מהגוים מבינים את מה שיש לנו ואין להם. הלואי שרבים מבני עמנו הטועים ומאבדים בידים את האוצרות הנפלאים הטמונים בתורה והמצוות היקרים יבינו, שעל אותם ערכים שהם זורקים ומזלזלים מקנאים בנו הנוצרים, המוסלמים וכל הדתות כלם, ושונאים אותנו שנאת מות על מה שאנו זכינו ולא הם. איך לא יקנאו בנו על שנצטוינו, למשל, לשמר שבת ולהתיחד יום בשבוע עם מלכנו, במנוחה, בשלוה, במרגוע, ללא מלאכה, שביתה גמורה והתיחדות של ערגה וכסופין. פשוט יום מפגש אב עם הבנים, הקדוש ברוך הוא עם עמו ישראל.
איו לא יקנאו בנו על שנצטוינו להניח "אות תפלין", ולקשר אות על עצמנו, שאנו המיחדים לאלקים, והוא המיחד לנו.
איו לא ישנאו אותנו וימאסו בנו מקנאה אמתית, על החגים המפלאים שיש לנו, ועל התנזרותנו מטנפת המאכלים המאוסים והעריות, ויתר דברי הטמאה שנצטוינו להיות פרושים מהם, כדי שבכו נהיה יותר מזככים וקרובים לאלקים הטהור והזך.
איך לא יחקו אותנו נוצרים ומוסלמים, ויחליטו לפרש מהעולם, כמצוי אצל הנזירים והכמרים שלהם, המחקים את דת היהודית כקוף המחקה אדם.
אחים ואחיות יקרים !
אנחנו רצים לחקות את אמות העולם, לעשות כמעשיהם, להתלבש כמלבושיהם, להסתפר ולהתגלח ולהראות כמותם. אוי ואבוי ! המה מקנאים בנו, ומלאים בארס שנאה על זכות יחודנו, ביחס המיחד מאלקים, ומנסים לפי דתם לחקות אותנו בערכים בעלי ערו בעניני דת ואמונה, ואנו מנסים לחקות אותם בעניני חמר ולבנים.
למה הדבר דומה?
שני ילדים, אחד בן עשירים מפלג, והשני בן עניים. שני הילדים לומדים בבית ספר. הילד העני מקבל מאמו סכריה או ממתק פשוט לבית ספר, והעשיר מקבל מהוריו מאכלים משבחים ויקרים ביותר, כיאות לבן עשירים.
נגש הילד, בן העשירים, לאביו ובוכה. שואלו אביו: על מה אתה בוכה, מה חסר לך? עונה הילד: אבא, למה חברי מביא כל יום לבית ספר סכריה ואני לא? עונה לו אביו: על זה אתה בוכה? אתה מקבל ממני כל יום מאכלים משבחים וארוחות ומעדנים שחברך לא זוכה אפלו לר. אותם, וכל מאכלו לחם ומים, ואתה מתקנא על סכריה שיש לו ולא לך?
וזהו גם בעניננו. אנו מקנאים באמות העולם בעשרם, בכספם ובזהבם, לאחר שהם מקנאים בנו בערכים שלא ישוו להם שום אבני פז ויהלומים, מאחר שאנו קשורים עם בעל הבית של העולם, אשר לו כסף ולו הזהב, והמה מקבלים רק את השאריות והדברים הטפלים, ולא זוכים לראות ולטעם ממה שמגש לנו בהשג יד ממש של כל איש ואשה התורה ומצוותיה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
משפטי ישראל – על חגי ומועדי ישראל
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5