——–
א.שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך וכו'. לא תטה משפט לא תכיר פנים ולא תקח שוחד כי השוחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים וכו' (טז.יח-יט)
יש להבין, הרי אותם דיינים צדיקים וישרים הם (דא"כ כיצד נתמנו). כיצד א"כ, חשודים הם לפסוק דין שקר?
ב. עוד יש להבין, הרי אם יפסוק הדיין דין שאינו אמת, ישימו לב לכך הסובבים את אותו דיין. כיצד א"כ, מסוגל הוא להסתכן ולפסוק דין שאינו נכון?
ג. צדק צדק תרדוף למען תחיה (טז.כ)
יש לדקדק, מדוע כפלה התורה תיבת "צדק" תרי זימני?
ד. והוגד לך ושמעת ודרשת היטב והנה אמת נכון הדבר נעשתה התועבה הזאת בישראל (יז.ד)
מצינו, כי אותם דיינים צריכים לדרוש ולחקור היטב שוב ושוב, לברר אם באמת אותם אנשים חטאו אם לאו.
ולכאורה יל"ע, מדוע צריך כ"כ לברר היטב היטב, הרי אם ראה הדבר שנכון הוא וישנם עדים לדבר, צריך לפסוק את דינם של אותם אנשים שחטאו בע"ז למיתה, ומדוע מדגישה התורה שצריך הדיין "לשמוע לדרוש ולחקור היטב"?
ה. והנה אמת נכון הדבר וכו' (יז.ד)
יש לדקדק – מדוע יתר קרא באומרו: "אמת נכון הדבר", הרי יכל לומר רק "אמת הדבר"?
ו. ושמרת לעשות ככל אשר יורוך. על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל (יז.י-יא)
פירש רש"י – "ימין ושמאל"- אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין. וכל שכן כשאומר לך על ימין ימין ועל שמאל שמאל (ספרי קנד.).
ויל"ע, מדוע צריך האדם לשמוע לת"ח אף אם רואה הוא בחוש כי טועה הת"ח?
ז. לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל (יז.יא)
איתא במועד קטן (יז.) – אמר ר' יוחנן: מאי דכתיב: "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא" (מלאכי ב) – אם דומה הרב למלאך ה' יבקשו תורה מפיו, ואם לאו אל יבקשו תורה מפיו.
ויש להבין, מה העניין שהרב צריך להידמות למלאך ה', דמה העניין ב"מלאך ה'"?
ח. תמים תהיה עם ה' אלקיך (יח.יג)
יש לידע, מה העניין כ"כ ב"תמים תהיה עם ה'", הרי ודאי חייבים אנו לשמור את כל מצוות ה', ומהי תוספת ה"תמים תהיה"?
ט. נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' וכו'. נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך וכו' (יט.טז-יח)
צריך לדעת, מה הכוונה שהנביא צריך להיות "כמוך" או "כמוני" (כמשה)?
י. ויספו השוטרים לדבר אל העם ואמרו מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו ולא ימס את לבב אחיו כלבבו (כ.ח)
פירש רש"י – "הירא ורך הלבב"- רבי עקיבא אומר: כמשמעו, שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה. ר"י הגלילי אומר: הירא מעבירות שבידו, ולכך תלתה לו תורה לחזור על בית וכרם ואשה לכסות על החוזרים בשביל עבירות שבידם שלא יבינו שהם בעלי עבירה. והרואהו חוזר, אומר: שמא בנה בית או נטע כרם או ארש אישה.
לכאורה צ"ע, מדוע אותו לוחם במלחמה לא חישב דברים אלו קודם המלחמה, הרי יודע הוא בעצמו אם אינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה או אם ישנן עבירות בידו. כיצד א"כ, הגיע למצב זה, שצריכים השוטרים להזכיר לו סמוך ממש ליציאתו למלחמה, אם יש לו דברים אלו, וחוזר הוא אז לביתו?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של הגרא"א דסלר זצ"ל בספרו מכתב מאליהו (ח"א עמ' 61) בעניין כוחו של מבט האמת. וז"ל – מאחר שהשוחד יעוור עיני חכמים ואין אדם רואה חובה לעצמו, איך אפשר הוא שנבחין את אמת? הלא בכל דבר… יש לנו נגיעה?…
אמנם התשובה, שאין הנגיעה מכסה לגמרי את האמת, כי גם אחרי אשר יפתה היצר את האדם לומר שגם דרך השקר אמת היא. מכל מקום יודע הוא בעצמו שדרך האמת אמיתית יותר…
וזה מחסדי הבורא ב"ה שלא נתן רשות ליצר לכסות את האמת לגמרי. אלא כל אדם יוכל להבחין בלבו – דרך הוא האמת לאמיתו.
וצריך האדם להתרכז על זה, ולהתבונן תמיד כי רק האמת היא המציאות, ואשר "ידמה אליה"- שקר הוא ואינו כלום.
ובהתבוננות היראה ישתמש להנצל מן השקר. בשעה שמבחין האדם עניניו ע"פ הסתכלות זו, זהו אשר הורגלנו לקרוא שהוא מביט במבט האמת. עכ"ל.
א"כ מבואר – כי על האדם בכל צעד ושעל לבדוק עצמו ולהתבונן במבט האמת כיצד ינהג במעשיו, לגלות את האמת האמיתית אשר עליו לנהוג בה. קפידה זו מוטלת במיוחד על הדיינים אשר עליהם מוטלת החובה לגלות את האמת האמיתית.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }
הקושיות א' וב' מתורצות – באמת, אותם דיינים חכמים כלל אינם רוצים לפסוק דין שקר, ואף חושבים הם בכל נפשם ומאודם כי פוסקים הם דין אמת וישר. אלא שאותה אמת – שקר היא, המכוסה במעטה האמת ונדמה לאותו דיין כי זוהי האמת.
רק ע"י מבט האמת יגלה הדיין כי לא פסק דין אמת – מכח נגיעתו בקבלת השוחד אשר קיבל, לכן הוזהרו כ"כ אותם דיינים לבל יקבלו שוחד.
לפ"ז גם הקושיא השלישית מתורצת – כפלה התורה באומרה: "צדק צדק תרדוף", כי לדיין נדמים לרוב שני סוגי אמת, רק שהאחד הוא שקר ונדמה בעיניו כי הוא ה"צדק". אך ישנו "צדק" נוסף אשר מחובתו "לרדוף" אחריו, לגלות את האמת האמיתית, בהתבוננו תמיד במבט האמת לפסוק דין אמת לאמיתה.
לפ"ז גם הקושיות ד' וה' מתורצות – מחובתו של הדיין "לחקור" ולהוסיף "ולדרוש היטב" – לגלות את האמת האמיתית. כי הרי יכול הוא לחשוב הדבר כאמת, אך חייב הוא להתבונן היטב בעובדות, כדי לדרוש אחר האמת האמיתית, האם באמת התחייב הנידון מיתה ועבד ע"ז, אם לאו.
זהו שאמר הכתוב: "ושמעת ודרשת וחקרת היטב והנה אמת נכון הדבר" כי אפשר שיראה הדיין בעיניו הדבר כאמת, אך אין נכון הדבר, כי יהיו בפניו שני סוגי אמת. לכן מחובתו לדרוש אחר האמת האמיתית לגלות מהי ה"אמת נכון הדבר", כי אפשר שהאמת לא תהיה "נכון הדבר", ומחובתו של הדיין להתבונן במבט האמת לגלות מהי האמת האמיתית.
לפ"ז גם הקושיא השישית מתורצת – לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל – אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין. היות והת"ח יודע את האמת האמיתית, האמת שאיננה שקולה בתאוות וברצונות אישיים.
לכן על אף שפעמים נדמה כי פסיקת הת"ח על ימין שהיא שמאל ועל שמאל שהיא ימין טעות היא. יודע הת"ח את האמת האמיתית וחייבים אנו "לעשות ככל אשר יורוך".
לפ"ז גם הקושיא השביעית מתורצת – צריך הת"ח להידמות כ"מלאך ה'". היות וצריך הרב להיות בבחינת "מלאך ה'" אשר נטול נגיעות אישיות ותאוות חומריות, לפסוק דין ולהכריע כדעת התורה הטהורה והזכה, כאשר כל דבריו יהיו "אמת אמיתית".
לפ"ז גם הקושיא השמינית מתורצת – הורתנו התורה: כי "תמים תהיה עם ה' אלקיך"- ישר ואמיתי ללא נגיעות אישיות, אמת אמיתית בכל צעד ושעל. כי פעמים נדמים לאדם שני סוגי אמת, אלא שאמת אחת נוגעת לעצמו ונח לו ללכת כאותה אמת מדומה.
לכן מחייבתנו התורה: כי "תמים תהיה עם ה' אלקיך"- ללא נגיעות, בתמימות ובישר. להתבונן תמיד מהי האמת האמיתית.
לפ"ז גם הקושיא התשיעית מתורצת – דקדקה התורה באומרה: "כמוך" "כמוני". ללמדנו, כי חייב המנהיג להיות כ"משה". צריך הוא להיות זך ונקי מכל תאווה, נטול נגיעות אישיות. בכדי שיפסוק כ"אמת האמיתית" להיות כ"משה רבינו"- טהור וישר.
ולפ"ז גם הקושיא העשירית מתורצת – אותו לוחם, מחמת רצונו העז להיות מן הלוחמים הצדיקים והחשובים, הנקיים מכל חטא, אשר יוצאים להילחם במלחמה – משקר הוא את עצמו באמת מדומה, באומרו לעצמו כי איננו חוטא וכו' – ולכן איננו מגלה את האמת האמיתית.
אך כאשר עומד הוא בסמוך לסיכון חייו, כאשר צריך הוא לענות לעצמו תשובה [פנימית] אמיתית וכנה, האם באמת ראוי הוא לצאת למלחמה אם לאו. אז באמת מגלה הוא את האמת האמיתית – כי טועה הוא, מגלה הוא כי חוטא הוא ואיננו ראוי לצאת למלחמה. לכן היה הכרח להזכיר ללוחמים בסמוך ליציאתם למלחמה את סיכון חייהם, למען יגיעו לאמת האמיתית.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5