הַקְדָּמָה [רלח] – ספר מנורת המאור עם פירוש

הַתּוֹרָה הָיְתָה כְּלִי אֻמָּנוּת שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, כִּדְגָרְסִינָן בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (א, א): "וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן" (משלי ח, ל) – אֻמָּן; אֲנִי הָיִיתִי כְלִי אֻמָּנוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם בּוֹנֶה פַּלְטֵרִין וְאֵינוֹ בוֹנֶה אוֹתָהּ מִדַּעַת עַצְמוֹ, אֶלָּא דִּפְתְּרָיוֹת וּפִנְקָסִיּוֹת יֵשׁ לוֹ, לֵידַע הֵיאַךְ הוּא עוֹשֶה חֲדָרִים, הֵיאַךְ הוּא עוֹשֶׂה פִּשְׁפְּשִׁים; כָּךְ הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַבִּיט בַּתּוֹרָה וּבוֹרֵא אֶת הָעוֹלָם. הַתּוֹרָה אָמְרָה: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" (בראשית א, א), בִּי רֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, וְאֵין "רֵאשִׁית" אֶלָּא תּוֹרָה, דִּכְתִיב: "ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ" (משלי ח, כב).

אמון. אומן פירוש התורה נקראת אומן לפי שעל ידה ברא הקב"ה העולם בצירוף אותיותיה: דפתריות ופנקסיות. הם הלוחות והקלפים שיש לבונים שעליהם מצויר הבנין איך שיבנו: פשפשים. שערים קטנים שבתוך הגדולים: ואין ראשית. האמור כאן אלא תורה שנאמר ה' קנני ראשית דרכו ופירוש בראשית עם ראשית ברא אלהים וגו' דב' משמש במקום עם: ראשית דרכו. קודם לשאר דרכים והיתה כתובה באש שחורה על גבי אש לבנה:

וְגַם כֵּן מָצִינוּ בְּפִרְקֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: שִׁבְעָה דְבָרִים נִבְרְאוּ קֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם. וְאֵלּוּ הֵן: תּוֹרָה וּתְשׁוּבָה וְגַן עֵדֶן וְגֵּיהִנֹּם וְכִסֵּא הַכָּבוֹד וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ. תּוֹרָה מִנַּיִן? דִּכְתִיב: "ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ וגו' מֵאָז", עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם. תְּשׁוּבָה מִנַּיִן? דִּכְתִיב: "בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ" וגו' (תהלים צ, ב) וְסָמִיךְ לֵיהּ: "תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ וגו' (שם שם, ג). גַּן עֵדֶן מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּטַּע ה' אֱלֹהִים גַּן־בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם" (בראשית ב, ח), עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם. גֵּיהִנֹּם מִנַּיִן? דִּכְתִיב: "כִּי־עָרוּךְ מֵאֶתְמוֹל תָּפְתֶּה" (ישעיה ל, לג), "מֵאֶתְמוֹל" עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם. כִּסֵּא הַכָּבוֹד מִנַּיִן? דִּכְתִיב: "נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז" (תהלים צג, ב), עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן" וגו' (ירמיה יז, יב), "מֵרִאשׁוֹן", עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם. וּשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: "יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם לִפְנֵי־שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן שְׁמוֹ" (תהלים עב, יז), עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם. וְאָמְרָה: בִּי נִתְיָעֵץ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּשֶׁבָּרָא הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "לִי־עֵצָה וְתוּשִׁיָּה אֲנִי בִינָה" וגו' (משלי ח, יד).

בטרם הרים יולדו. ברא מדת התשובה: תשב אנוש. עד דכא עד ידכא לבו לפניך עד ואין עד בכלל דכא ראשי תיבות "דם" "כפירה" "אשת איש" שהתשובה ויום כפור תולה ומיתה מכפרת ודרש עוד עד דכא עם דכדוכי נפש והיינו מיתה כמו מגדיש ועד קמה: מקדם. מקודם לעולם וכן מאתמול לעולם: תפתה. גיהנם שכל המתפתה ביצרו יפול שם: ואמרה. התורה בו נתיעץ הקב"ה:

וְעִם כָּל זֶה אֵין לָנוּ לַחֲשׁוֹב שֶׁהַדְּבָרִים כִּפְשָׁטָן, שֶׁכְּבָר מָצִינוּ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּפֶרֶק זֶה: עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּשְׁמוֹ לְבַדּוֹ – נִרְאֶה לִכְאוֹרָה שֶׁהוּא סוֹתֵר דְּבָרָיו. וְאֵינוֹ כֵן, כִּי רַבִּי תַנְחוּם הִתִּיר לָנוּ זֶה הַסָּפֵק בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה בְּאָמְרוֹ: שִׁבְעָה דְבָרִים קָדְמוּ לִבְרִיאָתוֹ שֶׁל עוֹלָם, יֵשׁ מֵהֶם שֶׁנִּבְרְאוּ וְיֵשׁ מֵהֶם שֶׁעָלוּ בְמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת. וּבִיאֵר שֶׁהַתּוֹרָה וְכִסֵּא הַכָּבוֹד נִבְרְאוּ, וְהַשְּׁאָר עָלוּ בְּמַחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת. וְאָמַר גַּם כֵּן רַבִּי אַבָּא: הַתּוֹרָה קָדְמָה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד. נִמְצָא שֶׁהַתּוֹרָה רִאשׁוֹנָה לְכָל הַנִּבְרָאִים. וְזֶה אֱמֶת, שֶׁהַתּוֹרָה הִיא חָכְמָה עֶלְיוֹנָה הַקּוֹדֶמֶת בַּמַּעֲלָה לְכָל הַנִּמְצָאוֹת. וְנִמְצֵאת הֲוָיָה רִאשׁוֹנָה וְעוֹלָם הָעֶלְיוֹן וְגַלְגַּל הַשֵּׂכֶל. וְכִסֵּא הַכָּבוֹד הוּא הָרָקִיעַ הַגָּדוֹל, שֶׁהוּא כְּלָלִי לְכָל הַגַּלְגַּלִּים הַנִּקְרָאִים "הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי", וְזֶהוּ עוֹלָם הָאֶמְצָעִי. וְעוֹלָם סְתָם הוּא עוֹלָם הַשָּׁפֵל.

ונמצאת הויה ראשונה. שהיא היתה ראשון: וגלגל השכל. הם הגלגלים שיש בהם דעת ותבונה חיונית: וכסא הכבוד. ששוכן עליהם הקב"ה שבראם בהנהגתם ובגלגולם: שהוא כללי לכל הגלגלים. שקבועין בו וכשהוא מתגלגל על ידו מתגלגלים כלם והוא מתגלגל על ידי סבה ראשונה והיינו על ידי גזירת הקב"ה ואמריו: עולם השפל. זה העולם אשר האדם עליו:

וְלֹא שֶׁקָּדַם זֶה לָזֶה בִּקְדִימָה זְמַנִּית, שֶׁכְּבָר מָצִינוּ שֶׁאָמְרוּ בַּחֲגִיגָה, פֶּרֶק אֵין דּוֹרְשִׁין (יב, א): תָּנוּ רַבָּנָן: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִין: שָׁמַיִם נִבְרְאוּ תְחִלָּה וְאַחַר כָּךְ אֶרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" וגו' (בראשית א, א). וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִין: אֶרֶץ נִבְרֵאת תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הַשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמַיִם" (שם ב, ד), תַּנְיָא, אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי: לְדִבְרֵיכֶם, אָדָם בּוֹנֶה עֲלִיָּה וְאַחַר כָּךְ בּוֹנֶה בַיִת? שֶׁנֶּאֱמַר: "הַבּוֹנֶה בַּשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָיו" (עמוס ט, ו)! אָמְרוּ בֵית שַׁמַּאי לְבֵית הִלֵּל: לְדִבְרֵיכֶם. אָדָם בּוֹנֶה שְׁרַפְרָף וְאַחַר כָּךְ כִּסֵא? שֶׁנֶּאֱמַר: "הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי, וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי" (ישעיה סו, א)! וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: זֶה וְזֶה כְּאֶחָד נִבְרְאוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַף־יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמַיִם קֹרֵא אֲנִי אֲלֵיהֶם יַעַמְדוּ יַחְדָּו" (שם מח, יג). הָא לָמַדְנוּ, שֶׁזֹּאת הַקְּדִימָה הַנֶּאֱמֶרֶת בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה לֹא הָיְתָה קְדִימָה זְמַנִּית אֶלָּא קְדִימָה בַּמַּעֲלָה וְהַכֹּל בָּא מִסִּבָּה רִאשׁוֹנָה, אֶלָּא שֶׁהוּא בְּהִשְׁתַּלְשְׁלוּת מִזֶּה לָזֶה.

בשמים מעלותיו. אלמא עליות איקרו: שרפרף. הדום שיש בכסא למטה שמשימין רגליו עליו ועל כרחך מתקן תחלה הכסא ולפי אורך וגודל הכסא הוא מתקן אחרי כן שרפרף: אף ידי יסדה ארץ. מסיפיה דקרא יליף דכתיב יעמדו יחדו: לא. שזה נברא קודם לזה אלא יחדו נבראו וקבע כל אחד ביומו ולפי חשיבתם הקדימתם התורה: מסבה ראשונה. מהקב"ה שהוא בורא הכל מהם משתלשלים ממדרגה למדרגה עד עולם כזרע המזריע וצומח ומגדל וחוזר חלילה הוייתם עד בוראם וכן ברא הקב"ה ההשתלשלות והיינו בריותיו מירידה לירידה שהמלאכים למעלה מהגלגלים והגלגלים זה למעלה מזה בחשיבות כמו המלאכים וכן השמש והירח והכוכבים וכן האדם על בעלי חיים וצמחים ודומם:

וְלָזֶה רָמְזוּ בְּאָמְרָם: אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה דָּבָר עַד שֶׁמִּסְתַּכֵּל בְּפָמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה. וְגַם כֵּן אָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה: "אֵת אֲשֶׁר־כְּבָר עֲשׂוּהוּ" (קהלת ב, יב), כִּבְיָכוֹל הוּא וּבֵית דִּינוֹ נִמְנוּ עַל כָּל אֵבָר שֶׁבְּךָ וְהוֹשִׁיבוּ אוֹתוֹ עַל כַּנּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנֲנֶךָ" (דברים לב, ו). נִמְצָא, שֶׁהַתּוֹרָה בְּפָמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה וּבֵית דִּינוֹ שֶׁל מַעְלָה מוֹרִים עַל דָּבָר אֶחָד, שֶׁהוּא עוֹלָם הָעֶלְיוֹן, שֶׁכֻּלּוֹ תוֹרָה, שֶׁהִיא חָכְמָה וּבִינָה וְדַעַת. וַהֲוָיַת הָעוֹלָם הָאֶמְצָעִי הוּא, שֶׁעוֹבְדִים אֶת בּוֹרְאָם וְעוֹשִׂין בְּאֵימָה רְצוֹן קוֹנֵיהֶם. וְיִשּׁוּב עוֹלָם הַשָּׁפֵל תָּלוּי בִגְמוּל חֶסֶד בְּנֵי אָדָם אֵלּוּ עִם אֵלּוּ.

עשך ויכוננך. שתקנך בבסיס וכן: בפמליא. בחיילות של מעלה נמלך וברא כל אבר לאדם כתיקונו: והויות העולם האמצעי. כל הנהגות הנבראים שהם בעולם האמצעי הוא רק טוב דאין יצר הרע ביניהם וקיומם בעבור שעובדים אתה' לעשות רצונו בהנהגתם באימה וביראה:

וְאֵלּוּ הַשְּׁלֹשָׁה דְבָרִים שֶׁבִּשְׁלֹשָׁה עוֹלָמוֹת, שֶׁהֵם תּוֹרָה וַעֲבוֹדָה וּגְמִילוּת חֲסָדִים, הֵם שְׁלֹשָׁה עַמּוּדִים שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בָנוּי עֲלֵיהֶם. וְלָזֶה רָמְזוּ בְאָמְרָם בְּפֶרֶק קַמָּא דְּאָבוֹת: עַל שְׁלֹשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד: עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים. וְאֵלּוּ הַשְּׁלֹשָׁה דְבָרִים, אַף־עַל־פִּי שֶׁהֵם עַמּוּדֵי הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, יָכוֹל לְהַדְרִיךְ בָּהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה הַשָּׁלֵם בְּמִדּוֹת וּבְמֻשְׂכָּלוֹת. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁהִקְדִּימָם הֶחָכָם כְּפִי הַקְּדִימָה בַמַּעֲלָה, אֵינָן יְכוֹלִין לִהְיוֹת קְנוּיוֹת בָּאָדָם אֶלָּא מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, כְּמִי שֶׁעוֹלֶה בְּסֻלָּם. נִמְצָא, שֶׁמִּי שֶׁנּוֹטֶה אַחַר גְּמִילוּת חֲסָדִים וְלֹא יוֹתֵר מְסַיֵּעַ עֲמִידַת יִשּׁוּב עוֹלָם הַשָּׁפֵל; וּמִי שֶׁנּוֹטֶה גַּם כֵּן אַחַר הַדְּבָרִים שֶׁנִּקְרְאוּ עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא, שֶׁהֵם הַמִּצְוָה וְהַתְּפִלָּה, שֶׁהִיא עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב, אוֹחֵז מִדַּת הָעוֹלָם הָאֶמְצָעִי וּמִן הַשָּׁמַיִם מְרַחֲמִים עָלָיו וּמַצִּילִין אוֹתוֹ מִן הַמַּזִּיקִין; וּמִי שֶׁעֲמָלוֹ בַתּוֹרָה, שֶׁהוּא מִדַּת עוֹלָם הָעֶלְיוֹן, בְּחֶשְׁקוֹ לְהִדָּבֵק נַפְשׁוֹ בְשֵׂכֶל הַפּוֹעֵל אֲשֶׁר נֶחְצֶבֶת נַפְשׁוֹ מִשָּׁם, תָּשׁוּב בְּמוֹתוֹ, כָּל אֶחָד כְּפִי מַעֲלָתוֹ וְתִשָּׁאֵר לָנֶצַח וְתִחְיֶה עֲדֵי עַד. וְלָזֶה רָמְזוּ בְרֵישׁ מַסֶּכֶת פֵּאָה, בְּאָמְרָם: וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם. שֶׁהִיא הָרִאשׁוֹנָה בַּמַּעֲלָה וְהָעֶלְיוֹנָה בַּסֻּלָּם.

שהם עמודי העולם כלו. כמו שאמר התורה הוא עולם העליון כולו שכליות ועבודה שלמה ביראה היא בעולם האמצעי וגמילות חסד הוא רק בעוה"ז מ"מ יכול האדם להשיג כלם ולקיימם בעוה"ז גם העבודה והתורה: מלמטה למעלה. אע"פ שהתורה היא ראש לחשיבות העבודה ועבודה לגמילות חסד מ"מ אם רוצה האדם להחזיק בהם ולקיימם יחזיק מגמילות חסדים מלמטה למעלה ראשון ירגיל עצמו לקיים ג"ח ואח"כ עבודה ואח"כ התורה: בשכל הפועל. שמוציא השכל שיש בו לפועל למעשה שפועל ועושה מה שהשכיל בשכלו במחשבתו ללמוד ולקיים אז מדבק שכלו ונפשו בעולם העליון מקום התורה שנשמתו משם ולפי מעשיו יזכה להוסיף לו נשמת עליון וכמו עליונות נשמתו ישיג וישכיל בשכלו למעלה:

עַל כֵּן הַמִּתְאַחֵז בִּשְׁלֹשָׁה דְבָרִים הַלָּלוּ מֻכְתָּר בִּשְׁלֹשָׁה עוֹלָמוֹת. וְעַל כֵּן נִבְרָא הָאָדָם בְּשִׁתּוּף מַעְלָה וּמַטָּה, נַפְשׁוֹ מִלְּמַעְלָה וְגוּפוֹ מִלְּמַטָּה, לִהְיוֹת הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ לְהַטּוֹת לַצַּד שֶׁיִּרְצֶה, שֶׁאִם יִרְצֶה לַעֲלוֹת לְצַד מַעְלָה – יוֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבְהִפָּרֵד נַפְשׁוֹ מִגּוּפוֹ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ לֵהָנוֹת מִזִּיו הַשְּׁכִינָה כְּמַלְאֲכֵי מַעְלָה; וְאִם לָאו, יְהֵא גוּפוֹ נֶעֱזָב לַמִּקְרִים כִּבְהֵמָה בְּלִי דַעַת וְנַפְשׁוֹ תִכָּרֵת.

לצד מעלה. שעושה טוב לדבק בנשמתו שהיא רוחניות עד שגם גופו שהוא גשמיות מתהפך לו לרוחניות רק לעשות הטוב והישר אז הוא יושב אף בעוה"ז בסתר עליון שהקב"ה משרה שכינתו עליו ומשמרו ומסתירו מכל רע:

נִמְצָא שֶׁהַקִּיּוּם הָאֲמִתִּי וְהַתְּמִידִי שֶׁבָּאָדָם הוּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה. וְגַם – אִם לֹא בִזְכוּת הַתּוֹרָה שֶׁקִּבְּלוּ יִשְׂרָאֵל וּפִרְסְמוּהָ לֹא הָיָה יָכוֹל הָעוֹלָם לְהִתְקַיֵּם, כִּדְאָמְרִינָן בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת, פֶּרֶק רַבִּי עֲקִיבָא (פח, א): אָמַר חִזְקִיָּה: מַאי דִּכְתִיב: "מִשָּׁמַיִם הִשְׁמַעְתָּ דִּין" וגו' (תהלים עו, ט), כִּדְאִיתָא לְעֵיל, בְּעִנְיָן חַג הַשָּׁבוּעוֹת. וְעֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דוֹרוֹת שֶׁהָיָה הָעוֹלָם בְּלֹא תוֹרָה לֹא נִתְקַיֵּם אֶלָּא בְּחַסְדּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב לְעֵיל בְּעִנְיַן הַתְּפִלּוֹת פֶּרֶק כ"ד. עַד שֶׁקִּבְּלוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר בָּהּ עַמּוּדֵי עוֹלָם, כִּדְגָרְסִינָן בְּמִדְרַשׁ שִׁיר הַשִּׁירִים: "שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ" (שיר השירים ה, טו), אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. וְלָמָּה נִמְשְׁלוּ לְעַמּוּדִים, שֶׁהֵם עַמּוּדֵי עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם־לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה" וגו' (ירמיה לג, כה).

וְגָרְסִינָן בְּמִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא: "רְחָבָה מִצְוָתְךָ מְאֹד" (תהלים קיט, צו) וְאוֹמֵר: "אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ וּרְחָבָה מִנִּי־יָם" (איוב יא, ט). וְהִיא הָיְתָה אוֹמֶנֶת לְכָל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, שֶׁנֶּאֱמַר: "וָאֶהְיָה אֶצְלוֹ אָמוֹן" וגו' (משלי ח, ל), אַל תִּקְרֵי "אָמוֹן" אֶלָּא אֻמָּן. וּבָהּ נָטָה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם־לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה" וגו'. וּבָהּ חָתַם מֵימֵי אוֹקְיָאנוֹס שֶׁלֹּא יֵצֵא וְיִשְׁטֹף אֶת הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "הָאוֹתִי לֹא־תִירָאוּ נְאֻם־ה' אִם מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ אֲשֶׁר־ שַׂמְתִּי חוֹל" וגו' (ירמיה ה, כב). וּבָהּ כָּבַשׁ אֶת הַתְּהוֹם שֶׁלֹּא יַצִּיף אֶת הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּחֻקוֹ חוּג עַל־פְּנֵי תְהוֹם" (משלי ח, כז). וּבָהּ בָּרָא חַמָּה וּלְבָנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כֹּה אָמַר ה' נֹתֵן שֶׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם חֻקֹּת יָרֵחַ וְכוֹכָבִים לְאוֹר לָיְלָה רֹגַע הַיָּם וַיֶּהֱמוּ גַלָּיו ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ" (ירמיה לא, לד). הָא לָמַדְתָּ, שֶׁכָּל הָעוֹלָם לֹא נִתְיַסֵּד אֶלָּא עַל הַתּוֹרָה וּנְתָנָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיִּתְעַסְּקוּ בָהּ יוֹמָם וָלָיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה" (יהושע א, ח) וּכְתִיב: "כִּי אִם־בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ" וגו' (תהלים א, ב). תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: מִפְּנֵי מַה נֶאֱמַר בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית: יוֹם אֶחָד, יוֹם שֵׁנִי, יוֹם שְׁלִישִׁי, יוֹם רְבִיעִי, יוֹם חֲמִישִׁי, וְיוֹם הַשִּׁשִּׁי עִם הֵא יְתֵרָה? מְלַמֵּד, שֶׁהִתְּנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית: אִם יִשְׂרָאֵל מְקַבְּלִין אֶת הַתּוֹרָה – מוּטָב, וְאִם לָאו – אַחֲזִיר אֶתְכֶם לְתוֹהוּ וָבֹהוּ.

ובה חתם. בזכות התורה כי היא דברי אלהים חיים ומלך עולם ובודאי כדאי הוא שעולם כלו יתקיים בזכותם ע"י לומדיה ומקיימין מצותיה: ויום הששי. נאמר כאן ה"א יתירה בששי נגמר מעשה בראשית לומר שהתנה הקב"ה עמהם על מנת שיקבלו ישראל חמשה חומשי תורה וגם הששי רמז לששה בסיון הששי המיוחד לקבל בו התורה ואז נתחזקו כל יצירת בראשית כאלו בו ביום נבראו:

וְנָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תּוֹרָה מֻבְחֶרֶת לְעַם רָאוּי עַל יְדֵי הָגוּן בַּזְּמַן הַמּוּכָן, כִּדְגָרְסִינָן בְּפֶרֶק רַבִּי עֲקִיבָא (שבת פח, א): דָּרַשׁ הַהוּא גְלִילָאָה עֲלֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא: בְּרִיךְ רַחְמָנָא, דְּיָהַב אוֹרְיָן תְּלִיתָאִי לְעַם תְּלִיתָאִי עַל יְדֵי תְּלִיתָאִי בְּיוֹם תְּלִיתָאִי לְיֶרַח תְּלִיתָאִי. כְּמָאן, כְּרַבָּנָן.

אוריין תליתאי. תורה נביאים כתובים. לעם תליתאי כהנים לוים וישראלים. על די תליתאי משה שהיה תליתאי לבטן מרים אהרן ומשה. ביום תליתאי לפרישה: כרבנן. דאמרי חמשה עבוד פרישה ובשבת קבלו את התורה:

וְאַף־עַל־פִּי שֶׁנִתְּנָה לָהֶם נֶעֱלֶמֶת וְנִסְתֶּרֶת, בָּאוּ אַחַר כָּךְ מְקֻבָּלִים וּנְבִיאִים וַחֲכָמִים וְגִלּוּ קְצָת מִסְּתָרֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ שֶׁעָשָׂה הֶחָכָם שְׁלֹמֹה עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּסִפְרוֹ, כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת עֵרוּבִין, פֶּרֶק עוֹשִׂין פַּסִּים (כא, ב): דָּרַשׁ רָבָא: מַאי דִּכְתִיב: "וְיֹתֵר שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם עוֹד לִמַּד־דַּעַת אֶת־הָעָם" (קהלת יב, ט)? אַגְמְרָהּ בְּסִימָנֵי הַטְּעָמִים וְאַסְבְּרָהּ בִּדְדָמֵיהּ לֵיהּ. "אִזֵּן וְחִקֵּר תִּקֵּן מְשָׁלִים הַרְבֵּה" (שם), אָמַר עוּלָא: בִּתְחִלָּה הָיְתָה תוֹרָה דוֹמָה לְקֻפָּה שֶׁאֵין לָהּ אָזְנַיִם, עַד שֶׁבָּא שְׁלֹמֹה וְעָשָׂה לָהּ אָזְנַיִם.

שניתנה. תורה שבכתב נעלמת ונסתרת ממנה פרושיה ודקדוקיה ורמיזותיה: אגמרה. לישראל טעמי התורה ונתן טעם לכל דבר ודבר והסביר להם שיבינו לדמות להם זה לזה בצד השוה להם ונתן להם סימני המסורת וסימנין בין תיבה לתיבה במקרא ובמשנה: ועשה לה אזנים. שתיקן ערובין ונטילת ידים וגזר עליהם אפילו לחולין ושניות לעריות וע"י כן שהוא הראה להם פתח ליכנס בה ולאחוז בה אוחזין בה ישראל בקיום וקריבת המצות ומרחיקין מן העבירות כדרך שאין לאחוז בכלי שאין בה יד ובא הוא ועשה יד לתורה ושוב אוחזין בה בגדרות והרחקות ולא יעברו על המצות:

עַל כֵּן, כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לִרְאוֹת אֲמִתַּת הָעוֹלָם וַעֲמִידָתוֹ, יָבִין לָמָּה נִבְרָא הָאָדָם וְלָמָּה הִבְדִּילוֹ בוֹרְאוֹ מִכָּל נִבְרְאֵי עוֹלָם הַשָּׁפֵל וִיצָרוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים וּבְעוֹלָם מָלֵא וְנָתַן עֲצֵי הַגַּן בְּיָדוֹ, עִם כָּל בְּרוּאֵי מַטָּה, וְנָתַן בִּרְשׁוּתוֹ לֶאֱכֹל מֵעֵץ הַחַיִּים, שֶׁהוּא הַשָּׂגַת חָכְמָה עֶלְיוֹנָה, לְהַבְדִּיל בֵּין אֱמֶת לְשֶׁקֶר. וְהִזְהִירוֹ מֵעֵץ הַדַּעַת, שֶׁהוּא לְהַבְחִין בֵּין טוֹב לְרַע, שֶׁהִיא חָכְמָה מְדִינִית. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁחָטָא בְּהַטּוֹת עַצְמוֹ לִידִיעַת טוֹב וָרַע בָּעוֹלָם הַזֶּה, נִשְׁאַר לוֹ אֶפְשָׁרוּת "פֶּן־יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי" וגו'. לוּלֵי שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם מוֹנְעִים רַבִּים, שֶׁנִּקְרְאוּ "כְּרוּבִים" וְ"לַהַט הַחֶרֶב", הַמְעַכְּבִין לָאָדָם מִלִּדָּבֵק תָּמִיד בַּתּוֹרָה, שֶׁהִיא עֵץ הַחַיִּים, וּלְקַיֵּם בָּהּ "וְהָגִיתָ בוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה". לְפִיכָךְ אַל יִמָּנַע מִמֶּנָּה מִכֹּל וָכֹל, אֲבָל יַעֲשֶׂה כָּל יְכָלְתּוֹ לִקְבֹּעַ עִתִּים לַתּוֹרָה וּתְהֵא תוֹרָתוֹ עִיקָר וּמְלַאכְתּוֹ טְפֵלָה וְיֹאהַב הַתּוֹרָה וְלוֹמְדֶיהָ. וּבָזֶה יָבוֹא לִלְמֹד וּלְקַיֵּם הַתּוֹרָה מִיִּרְאָה וּמֵאַהֲבָה וְיַשִּׂיג בָּהּ הַחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה, כָּל מַה שֶּׁיּוּכַל, וּבָזֶה תִדָּבֵק נַפְשׁוֹ וְתָשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ בָּעוֹלָם הַבָּא הַצָּפוּן לַצַּדִּיקִים וְיַעֲמֹד לְגוֹרָלוֹ לְקֵץ הַיָּמִין.

ולמה. ברא הקב"ה את האדם בהבדלת צורתו מכל החיות והבהמות שהוא בעצמו בחר לו הצורה כי כל מה שברא הקב"ה בעולמו המשיל מלאך עליו אפילו על הצמחים שאין לך עשב שאין מלאך עליו שנאמר וכל צבאם והיינו לשון צביונם שהקב"ה שאל למלאך באיזה צורה וצביון שהוא בוחר לדבר שהוא ממונה עליו ובאותה צורה ברא אותו כמו שבחר לו המלאך וכשבא לברוא את האדם קרא הקב"ה להמלאכים ואמר להם נעשה אדם שהיה אז חומר בלא צורה כצלמנו בדמותנו ר"ל באותה הצורה שאני ואתם נבחר לו ומי שיבחר דמות וצורה היותר נאה אברא אותו ומי יבחר יותר מבורא הכל ע"כ כתיב ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים בצלם ודמות שבחר לו הקב"ה בעצמו ברא אותו ועליו נאמר וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד מה שלא נאמר על כל הנבראים כי מאד אותיות אדם שהוא הנאה והיפה בדמות וצורה מכל הנבראים ועל שהוא הצלם אשר בחר לו ה' כתיב וייצר ה' אלהים את האדם שם מלא אחר יצירת האדם להראות שהוא לבדו בראו ביצירתו וצורתו על כן האדם המעולה והנאה בכל הצורות וזה שאמרה חנה אין צור אין צייר כאלהינו ועל כן הוא חביב לפניו והמשילו על כל הנבראים וזה שאמר ולמה הבדילו בוראו מכל נבראי עולם השפל ובראו בצלם אלהים ובעולם מלא שמצא הכל מוכן לפניו כשנברא שע"כ נברא האדם בע"ש כדי שימצא הכל מוכן לפניו וגם נרמז שגוף האדם הוא דוגמת העולם וע"כ נקרא האדם עולם הקטן: חכמה עליונה. שהיא נשמת אדם שהיא נצחיות וחי לעולם ועל ידה ישיג אדם חכמות עליונות חכמות מלאכים והנשמות: שהיא חכמה מדינית. מה שהוא לגוף אדם להשכיל בדבר שהוא שייכות בהנהגת גופו ללבוש במלבושים לכסות ערותו דכתיב מי הגיד לך כי עירום אתה וכן שלא לשכב בשדות וביערים לרוץ כמו החיות ובהמות אלא ינוחו במדינות ר"ל במקומות ובבתים כהנהגת המדינה וזה הכל לתועלת גוף האדם כמו שינהג אדם על אדמתו ולדור במדינה עם בני אדם יחדו ע"כ נקרא אותו שכל שכל מדינית: נשאר לו אפשרות. ר"ל שיש בידו הבחירה לעשות כל מה שאפשר לו להשיג ולעשות ועתה אם הוא בגן פן ישלח ידו ויקח מעץ החיים וחי לעולם: לולי שיש לאדם מונעים רבים. כלומר ובאמת היה עושה כן אם לא שמנעו הקב"ה ע"י שגרשו ממנו וישם סביביו להט החרב לשמרו: המעכבין לאדם. כשם שיש להט החרב המעכב לאדם ליכנס לגן לאכול מעץ החיים כך היצר הרע מעכב האדם לידבק בתורה שנקראת עץ החיים שעל ידה יזכה האדם לחיי עולם מי שאוכל ממנה שנאמר לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי וכתיב עץ חיים היא למחזיקים בה ואם לא אכל מעץ הדעת רק מעץ החיים אז היה יכול להשכיל מיד בתורה שהיא עץ החיים ולהשיג בחכמות עליונות והיה נצחי:

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5