——–
כ"ז, ה': וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי ה'.
פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : *(((סנהדרין ח' ע"א.))) נִתְעַלְּמָה הֲלָכָה מִמֶּנּוּ. וְכָאן נִפְרַע עַל שֶׁנָּטַל עֲטָרָה לוֹמַר *(((דברים א', י"ז.))) "וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי".
הִזְהִירוּנוּ חֲזַ"ל: *(((אבות ב', ח'.))) אִם לָמַדְתָּ תּוֹרָה הַרְבֵּה – אַל תַּחְזִיק טוֹבָה לְעַצְמְךָ, שֶׁאַף *(((עיין כל המעשה בגמרא מסכת תענית (כ' ע"א) ובתוספות ובמהרש"א שם. (וראה שם שהובאה גירסא נוספת במי היה המעשה, ואני לא הבאתי אלא את גירסת הש"ס הרגילה). ))) רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁלָּמַד תּוֹרָה הַרְבֵּה, כֵּיוָן שֶׁזָּחָה עָלָיו דַּעְתּוֹ שָׁלַח הַקָּבָּ"ה אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא לְהוֹכִיחוֹ. וְאוֹי לוֹ לְאָדָם שֶׁרִבּוּי הַתּוֹרָה מְבִיאוֹ לִזְחִיחוּת הַדַּעַת, *(((עירובין נ"ד ע"א.))) שֶׁסּוֹפוֹ שֶׁהַקָּבָּ"ה מַשְׁפִּילוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: *(((במדבר כ"א, כ'.))) "וּמִבָּמוֹת – הַגַּיְא", כִּי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה מִיסוֹדָהּ אֲמוּרָה לְהַשְׁפִּיל אֶת הָאָדָם וְלַעֲשׂוֹתוֹ עָנָו וּשְׁפַל בֶּרֶךְ, בְּיָדְעוֹ וּבַהֲבִינוֹ רוֹב רִחוּקוֹ וְגֹדֶל קִצּוּרוֹ בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא, וְלֹא לְהֵפֶךְ!
לָכֵן זְהִירוּת יְתֵרָה צְרִיכִים *(((כן כתב המהר"ל מפראג זצ"ל בספרו "נתיבות עולם" (נתיב הענווה ריש פ"ז), ע"ש. ומובא בספרים הקדושים: שדווקא אצל תלמידי חכמים ובני תורה, נסיון הכבוד הוא קשה וגדול יותר, הואיל ולימדונו חז"ל (סוכה נ"ב ע"א) שכל הגדול מחבירו – יצרו גדול הימנו, והרי אף אדם לא מעלה על דעתו שלתלמיד חכם יש יותר יצר הרע לחילול שבת או לעריות ח"ו?! אלא הפירוש הוא שככל שהאדם גדול ורוחני יותר, כך נסיונותיו ויצריו הם בדברים גבוהים ורוחניים יותר, והמושג "כבוד" ביסודו ולכשעצמו הוא מושג גבוה ורוחני עד למאוד (שהרי ה' מלך גאות לבש…), אלא שאין לאדם רשות ליטול עטרה לעצמו (וראה לקמן ריש פ' מטות מש"כ ע"ז בס"ד), ולכן התלמידי חכמים נסיונם יותר גדול בדבר הזה. ובינו נא זאת כי עמוק הוא.))) לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִשְׁתַּמֵּעַ מִדִּבְרֵיהֶם כְּאִלּוּ מַחְזִיקִים טוֹבָה לְעַצְמָם, אוֹ נוֹתְנִים הָעֲטָרָה לְרֹאשָׁם, שֶׁח"ו לֹא *(((שכן אמרו בפסחים (ס"ו ע"ב): כל המתייהר, אם חכם הוא – חכמתו מסתלקת הימנו.))) יִשְׁכְּחוּ וִיאַבְּדוּ אֶת לִמּוּדָם, *(((שכן אמרו בבא בתרא (י' ע"ב): כל המתייהר נופל בגיהנם, שנאמר (משלי כ"א, כ"ד): "זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון", ואין עברה אלא גיהנם שנאמר (צפניה א', ט"ו): "יום עברה היום ההוא".))) וְסוֹפָם לִפֹּל בַּגֵּיהִנָּם, ה' יַצִּילֵנוּ.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב דוד רחימי שליט"א
דובב שפתי ישנים
על פרשת השבוע
יכיל בקרבו הגיגים ופנינים יקרים, הליכות הלכות ומוסרים, את הלב מעוררים,
לתשובה ולמעשים, העולים ונלמדים, מדבריו הטהורים, ופירושיו המאירים,
על חמשת החומשים, של גדול המפרשים רבינו שלמה יצחקי – רש"י ז"ל.
ונלווה בכתובים, "דובב מישרים", באור הדברים, ומקור המאמרים.
נתחבר בעזרת ה' יתברך – מאתי דוד רחימי יצ"ו – חולון יע"א
שנת "יראת ה' אלמדכם" (תשע"ב) לפ"ק
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5