——–
ובזה יובן הפסוק: (ישעיה כט, יג): "ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה", שנדרש על המקיימים המצוות מתוך הרגל, והוא לכאורה תמוה היאך שייך יראה מתוך הרגל, דמילא קיום מצוות מתוך הרגל זה מובן, שמקיימים אנשים מצוות מעשיות בחיצוניותם מתוך שהורגלו, אולם מה שייך לגבי יראה שהיא מצוה התלויה בהרגשת הלב, להיות בה הרגל.
אלא כמבואר, בודאי המצוות המורגלים שמקיימים בני האדם כשבת, תפילין, תורה ותפילה, יש בהם יסוד של יראת שמים, אולם זה מיראה רגילה ושגרתית ללא התמודדות, אלו מצוות שאין יצרם מסיטם שלא לקיימם אחר שהורגלו בהם, אולם במה ששייך עדיין לגביהם להתמודד ויצרם מסיטם מלקיימם – מזלזלים בהם, אם כן הרי שהיראה על מה שמורגלים זהו יראה של הרגל, אכן ישנה כאן יראה, אולם יראתם זו הביאתם להתרגל באותם מצוות שהם חמורות, וקיומם הוא אצלם מבלי להתמודד עליהם, אולם יראה מחודשת להתמודדות בדברים שלא הורגלו אינה אצלם, לזה תיקרא יראתם "יראה של הרגל".
והארכנו לעיל בפרשת "מסעי" (מאמר פו) במעלת הבחירה שבאדם, ולא יקרא אדם אלא בשעה שמשתמש הוא בכח הבחירה שבו, שהוא הכח הפלאי המאפיין את האדם, שהרי רק לאדם ניתן כח הפלא בזה להיות "בוחר" בטוב או ברע ולהחליט את אשר יעשה, וצריך אדם להשתמש בכח זה תמיד בכל מצב ובכל מקרה, אחרת מבזבז הוא את כח "האדם" שבו, וזו רעת ההרגל, שאז משתמש האדם בהרגלו ולא בכח הבחירה שבו, ואם כן כוחו זה המאפיין אותו שהוא "הבחירה" – במצוות שהינו רגיל בהם הינו לריק ואינו מנוצל, כי את כח זה יש לנצלו בכל פרט ממש, וזה כאשר יגדיל האדם את איכות מצוותיו וילחם על איכותו ולא יסתפק בכמותם הנעשית מתוך הרגל, אלא יכניס בהם איכות מתוך התמודדות שהוא בעצם ניצול כח הבחירה, שמבלעדיה אין האדם במדריגת אדם, והיינו גם בשמירת שבת, תפילין, תורה, תפילה וכדומה, שהינו מורגל בהם, צריך להעמיס בהם איכות שאינה בהרגלו אלא שתבוא לו מתוך התמודדות, ואז ינוצל כח האדם שבו בכל מצוותיו.
הרי לנו לסיכום ב' פירושים במצוות שאדם דש בעקביו, לפירוש א', מצוות שאדם דש בעקביו קאי על מה שמזלזל בהם האדם ואינו מקיימם להיותם קלים בעיניו. ולפירוש ב', קאי על מה שאדם כן מקיים, אלא שמקיימם כדבר הנידוש והמורגל, ואוחז הוא במה שהוא מורגל מתוך הרגלו, ללא נתינת הפנימיות והלב במעשיו.
ואם בכל המצוות שבתורה "ההרגל" הינו טעם לפגם לפגום את איכות המצוה, על אחת כמה וכמה במצות התפילה, שכל מהותה של התפילה היא איכות ולא שייך בה כמות כלל, שלא כמו בכל מצוות התורה – כתורה שבת צדקה ויתר כל המצוות, עוד יתכן ששייך שיקיימם האדם בדקדוק גדול גם בלא לב, וההרגל הוא זה שימשכהו ויגררהו לעשות מעשהו, מה שאין כן בתפילה, תפילה בלא כוונה כגוף בלא נשמה, על תפילה בלבד נאמר: "טוב מעט בכוונה מהרבה שלא בכוונה", מה שלא נאמר על שום מצוה אחרת, הרי שתפילה הנעשית מתוך הרגל אין לה ערך ומשמעות כלל.
וכיון שעיקר התפילה היא הכוונה שבה, נעורר בענין התפילה כמה נקודות חשובות.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בים דרך – בראשית
אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5