——–
מַעֲלָה א. רִבִּי נָתַן אוֹמֵר (ברכות ח): מִנַּיִן שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹאֵס בִּתְפִלָּתָן שֶׁל רַבִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לו, ה): "הֶן אֵל כַּבִּיר וְלֹא יִמְאָס".
מַעֲלָה ב. "פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר וְלֹא בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם" (תהלים קב, יח). פָּתַח בִּלְשׁוֹן יָחִיד – "תְּפִלַּת הָעַרְעָר", וְסִיֵּם בִּלְשׁוֹן רַבִּים – "וְלֹא בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם" – לוֹמַר לְךָ, שֶׁכְּשֶׁיֵּשׁ תְּפִלַּת רַבִּים, זוֹכֶה גַּם הָעַרְעָר, שֶׁאֵין בּוֹ זְכוּת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, שֶׁתִּתְקַבֵּל תְּפִלָּתוֹ. וְהַיְנוּ, "מָתַי פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר" – שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁאֵינוֹ רָאוּי, תְּפִלָּתוֹ מִתְקַבֶּלֶת – כַּאֲשֶׁר "וְלֹא בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם" – כְּשֶׁיֵּשׁ תְּפִלַּת רַבִּים. (מעלות התפלה)
מַעֲלָה ג. אֵימָתַי אַף תְּפִלַּת יָחִיד בְּבֵיתוֹ מְקֻבֶּלֶת יוֹתֵר? דַּוְקָא כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּאוֹתוֹ זְמַן שֶׁרַבִּים מִתְפַּלְּלִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. אָז, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ עִמָּהֶם, כֵּיוָן שֶׁהִתְפַּלֵּל בְּשָׁעָה שֶׁהֵם מִתְפַּלְּלִים – מְקֻבָּל יוֹתֵר. הֲרֵי לְךָ מַעֲלַת תְּפִלַּת הַצִּבּוּר, שֶׁמַּשְׁפִּיעָה עַל הַיָּחִיד, וְכָל שֶׁכֵּן מִי שֶׁנִּמְצָא בְּצִבּוּר מַמָּשׁ. (מהרש"א ברכות ח)
מַעֲלָה ד. כָּתַב בַּעַל הַ"תַּנְיָא": הִתְבּוֹנֵן, כִּי אֲנָשִׁים צַדִּיקִים וּקְדוֹשִׁים אֵינָם יְכוֹלִים לוֹמַר קַדִּישׁ וּקְדֻשָּׁה, וְאִלּוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים וְעַמֵּי הָאָרֶץ יְכוֹלִים לוֹמַר. וְכָל בֵּי עֲשָׂרָה, שְׁכִינְתָּא שַׁרְיָא.
מַעֲלָה ה. כֵּיוָן שֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְאֵינוֹ מוֹצֵא עֲשָׂרָה – מִיָּד הוּא כּוֹעֵס (ברכות ו). וְעַל פִּי זֶה, כָּתַב הָרַמְבַּ"ן (בהשמטות למסכת גיטין לח), יוּבַן אֵיךְ שִׁחְרֵר רִבִּי אֶת עַבְדּוֹ לְצֹרֶךְ מִנְיָן, וַהֲלֹא אָסוּר לְשַׁחְרֵר אָדָם אֶת עַבְדּוֹ כְּנַעֲנִי, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה, מו): "לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ. וְתֵרֵץ, כֵּיוָן שֶׁנֶּאֱמַר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כּוֹעֵס כְּשֶׁאֵין מוֹצֵא מִנְיָן בְּבֵית הַכְּנֶסֶת – דּוֹחָה מִצְוַת מִנְיָן וּתְפִלָּה בְּצִבּוּר מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁבַּתּוֹרָה. (מעלות התפלה)
מַעֲלָה ו. הַגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה מַקְשָׁה: וְכִי תְפִלָּה אֶפְשָׁר לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל לָשׁוֹן? וַהֲרֵי אָמַר ר"י: אַל יִשְׁאַל אָדָם צְרָכָיו בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּית. וּמְתָרֵץ – כָּאן בְּצִבּוּר, כָּאן בְּיָחִיד. שֶׁבְּצִבּוּר שׁוֹרָה שְׁכִינָה, וּלְגַבֵּי שְׁכִינָה מוּבָן כָּל לָשׁוֹן, וַאֲפִלּוּ אֲרַמִּית יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל.
מַעֲלָה ז. בְּפֶרֶק קָמָא דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה: מִנַּיִן לִגְזַר דִּין שֶׁל צִבּוּר, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁנֶּחְתַּם כְּבָר, נִקְרַע בִּתְפִלָּתָם – שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, ז): "מִי כַּה' אֱלֹקֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו".
מַעֲלָה ח. בְּיַלְקוּט אֵיכָה: "נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם" (איכה ג, מא) – אֵין תְּפִלָּתוֹ שֶׁל אָדָם נִשְׁמַעַת אֶלָּא אִם כֵּן שָׂם נַפְשׁוֹ בְּכַפּוֹ. כְּלוֹמַר, לֹא רַק בַּחִיצוֹנִיּוּת נוֹשֵׂא אֶת כַּפּוֹת יָדָיו וּמִתְפַּלֵּל, אֶלָּא שָׂם אֶת נַפְשׁוֹ בְּכַפּוֹ וּמִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה. וְשׁוֹאֵל הַמִּדְרָשׁ: הֲרֵי לָמַדְנוּ, "וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וְגוֹ'" (תהלים עח, לו), וּסְמִיךְ לֵהּ (שם לח): "וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן". שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין מִתְפַּלְּלִים בְּכַוָּנָה אֶלָּא דֶּרֶךְ פִּתּוּי – ה' מְכַפֵּר. וּמְתָרֵץ – כָּאן בְּצִבּוּר, כָּאן בְּיָחִיד. כִּי בְּיָחִיד צָרִיךְ כַּוָּנָה מְיֻחֶדֶת מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּצִבּוּר.
וְהַטַּעַם לְכָךְ, שֶׁעֶצֶם זֶה שֶׁעוֹזֵב הָאָדָם עֲסָקָיו וְטוֹרֵחַ וּבָא לִתְפִלָּה בְּצִבּוּר בַּשָּׁעָה שֶׁקָּבְעוּ, מְקַדֵּשׁ בְּכָךְ שֵׁם שָׁמַיִם בָּרַבִּים, וּתְפִלָּתוֹ לְעוֹלָם מְקֻבֶּלֶת יוֹתֵר.
מַעֲלָה ט. כְּתִיב (דברים ד, ז): "מִי כַּה' אֱלֹקֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו", וְהַכְּתִיב (ישעיה נה, ו): "דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ" – לָא קַשְׁיָא – הָא בְּיָחִיד, הָא בְּצִבּוּר. כִּי בְּיָחִיד יֵשׁ זְמַנִּים מְיֻחָדִים שֶׁהַתְּשׁוּבָה שֶׁלּוֹ מְקֻבֶּלֶת, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּרַבִּים שֶׁקּוֹבְעִים עַצְמָם לִתְשׁוּבָה, אָז נַעֲשֶׂה בָזֶה יִחוּד גָדוֹל וְנוֹרָא בַּשָּׁמַיִם, כִּי תְּשׁוּבַת הָרַבִּים מְסֻגֶּלֶת בְּכָל עֵת, וְאֵין לוֹ שׁוּם זְמַן קָבוּעַ. רַק, תָּמִיד, עַל יְדֵי תְשׁוּבַת הָרַבִּים בִּתְפִלָּה וּתְשׁוּבָה בְּיַחַד, נִתְגַּלֶּה עַל יְדֵי זֶה עֵת רָצוֹן גָּדוֹל בַּשָּׁמַיִם, לְקַשֵּׁר נַפְשׁוֹתֵיהֶם בַּשֹּׁרֶשׁ, וּלְהַמְתִּיק כָּל הַדִּינִים, וּלְהַשְׁפִּיעַ לָהֶם וּלְכָל הָעוֹלָם כָּל מִינֵי הַשְׁפָּעוֹת בָּעוֹלָם. לָכֵן, מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים אִם אֶפְשָׁר לְקַבֵּץ עֲשָׂרָה חֲבֵרִים כְּאֶחָד שֶׁיַּעַסְקוּ בִּתְשׁוּבָה בְּיַחַד, וְאָז – אַשְׁרֵי חֶלְקָם, כִּי מִתְגַּלֶּה עַל יְדֵי זֶה עֵת רָצוֹן גָדוֹל וְנוֹרָא.
מַעֲלָה י. מִדִּבְרֵי הֶ"חָפֵץ חַיִּים" מֵעִנְיַן תְּפִלָּה בְּצִבּוּר כְּדֵי שֶׁלֹּא לְבַטֵּל קְדֻשָּׁה וְאָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא: כִּי יֵשׁ כַּמָּה אֲנָשִׁים שֶׁנָּקֵל בְּעֵינֵיהֶם, בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, לְהִתְפַּלֵּל בִּיחִידִי בְּבֵיתָם בְּכָל יְמוֹת הַחוֹל, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים גֹּדֶל הַמִּצְוָה שֶׁיֵּשׁ בִּתְפִלָּה בְּצִבּוּר. עַל כֵּן מָצָאתִי עַצְמִי כִּמְחֻיָּב בַּדָּבָר, לְהַעְתִּיק לִפְנֵי הַכֹּל גֹּדֶל הַמִּצְוָה שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה; כִּי כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל הָאָדָם בְּצִבּוּר, לְבַד מַה שֶּׁמִּתְרוֹמֵם בָּזֶה הַרְבֵּה יוֹתֵר כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי "בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ" (משלי יד, כח), עוֹד הוּא מְקַיֵּם בָּזֶה עוֹד כַּמָּה מִצְוֹת רַבּוֹת; אֲמִירַת הַ'בָּרְכוּ' וַעֲנִיַּת 'אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא' וּקְדֻשָּׁה. וְכַמָּה גָדוֹל עִנְיָנָם וְרֹב חֲשִׁיבוּתָם בְּעֵינֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁעַל יְדֵי זֶה מִתְעוֹרֶרֶת אַהֲבָתוֹ לְיִשְׂרָאֵל, וּמַזְכִּיר גָּלוּתָם, וּמְמַהֵר גְּאֻלָּתָם.
וְכֵן אִיתָא בַּמִּדְרָשׁ (מובא בתניא רבתי): בְּרוּכִים לִי שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְיוֹרְדֵי מֶרְכָּבָה אִם תַּגִּידוּ לְבָנַי מַה שֶּׁאֲנִי עוֹשֶׂה בִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית, בְּשָׁעָה שֶׁאוֹמְרִים לְפָנַי 'קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת', וְלַמְּדוּ אוֹתָם שֶׁיִּשְּׂאוּ עֵינֵיהֶם לַמָּקוֹם נֶגֶד בֵּית תְּפִלָּתָם, וְיָרִימוּ עִקְבוֹתֵיהֶם עִם גּוּפָם בְּשָׁעָה שֶׁמְּקַדְּשִׁין אוֹתִי, כִּי אֵין הֲנָאָה בְּעוֹלָמִי כְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁעֵינֵיהֶם נְשׂוּאוֹת בְּעֵינַי וְעֵינַי נְשׂוּאוֹת בְּעֵינֵיהֶם. וְאוֹתָהּ שָׁעָה אֲנִי אוֹחֵז בְּכִסֵּא כְבוֹדִי בִּדְמוּת יַעֲקֹב, וּמְחַבְּקָהּ וּמְנַשְּׁקָהּ, וּמַזְכִּיר גָּלוּתָם, וּמְמַהֵר גְּאֻלָּתָם. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.
כִּי אִם יִשְׂרָאֵל הָיוּ עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה – מִיָּד הָיוּ נִגְאָלִין, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת. וּכְעִנְיָן זֶה אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ג), שֶׁנִּגְלָה אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא לְרִבִּי יוֹסֵי וְאָמַר לוֹ, כִּי בְּכָל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִכְנָסִין לְבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וְעוֹנִין 'אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ' – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְנַעְנֵעַ רֹאשׁוֹ וְאוֹמֵר: אַשְׁרֵי הַמֶּלֶךְ שֶׁמְּקַלְּסִין אוֹתוֹ בְּבֵיתוֹ כָּךְ, וּמָה לוֹ לְאָב שֶׁהִגְלָה אֶת בָּנָיו מֵאַרְצָם, וְאוֹי לָהֶם לְבָנִים שֶׁגָּלוּ מֵעַל שֻׁלְחַן אֲבִיהֶם. מָתַי אָשׁוּב לְהֵיכָלִי, מָתַי אֲקַבֵּץ אֶת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל בָּנַי מִבֵּין הָאֻמּוֹת עוֹבְדֵי גִלּוּלִים, שֶׁיְּהוּ מְפָאֲרִין וּמְרוֹמְמִין אֶת קְדֻשַּׁת שְׁמִי הַגָּדוֹל (סיום לשון זה מובא ברוקח בהלכות ברכות).
עוֹד אִיתָא בַּגְּמָרָא: אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, כֹּל הָעוֹנֶה אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא בְּכָל כּוֹחוֹ [הַיְנוּ, בְּכָל כַּוָּנָתוֹ], קוֹרְעִין לוֹ גְּזַר דִּינוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים ה, ב): "בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל בְּהִתְנַדֵּב עָם בָּרְכוּ ה'". וְאָמַר שָׁם עוֹד, דַּאֲפִלּוּ יֵשׁ בּוֹ שֶׁמֶץ שֶׁל מִינוּת, מוֹחֲלִין לוֹ. וְהֶאֱרַכְתִּי עוֹד מֵעִנְיַן מַעֲלַת עֲנִיַּת "אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא" בְּסֵפֶר "אֱמוּנַת יִשְׂרָאֵל" ח"ב.
ר' חַיִּים מִוּוֹלוֹזִ'ין בְּפֵרוּשׁוֹ לְאָבוֹת "רוּחַ חַיִּים", רוֹאֶה בְּדִבְרֵי הַמִּשְׁנָה "אַל תְּהִי רָשָׁע בִּפְנֵי עַצְמְךָ" כְּהֶמְשֵׁךְ יָשִׁיר לִתְחִלַּת הַמִּשְׁנָה הַמְדַבֶּרֶת עַל זְהִירוּת בַּתְּפִלָּה. וּלְפִי זֶה פֵּרֵשׁ הַמַּאֲמָר "אַל תְּהִי רָשָׁע בִּפְנֵי עַצְמְךָ" – לֹא תִתְפַּלֵּל בִּיחִידוּת בִּפְנֵי עַצְמְךָ, כִּי אִם תִּתְפַּלֵּל בִּיחִידוּת, יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁתִּהְיֶה רָשָׁע, חַס וְחָלִילָה, כִּי הַתְּפִלָּה בְּיָחִיד צְרִיכָה כַּוָּנָה יְתֵרָה וּמְסִירוּת נֶפֶשׁ, וְאִם לַאו – תְּפִלָּתוֹ נִדְחֵית לְבַר (לַחוּץ). וְזֶה [הַתְּפִלָּה בְּכַוָּנָה יְתֵרָה], אֵינוֹ מָצוּי, בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, בִּזְמַנֵּנוּ. אֲבָל, עִם הַצִּבּוּר, אַף שֶׁלֹּא תִהְיֶה תְפִלָּתוֹ כָּל כָּךְ בְּכַוָּנָה שְׁלֵמָה – עִם כָּל זֶה אֵינָהּ נִמְאֶסֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, "פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר וְלֹא בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם" (תהלים קב, יח), כִּי "עַרְעָר" פֵּרוּשׁוֹ יְחִידִי, כְּמוֹ "כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה" (ירמיה יז, ו). רְצוֹנוֹ לוֹמַר, שֶׁתְּפִלַּת יָחִיד פּוֹנִים [בּוֹדְקִים] אוֹתָהּ עַל כָּל צַד בְּדִקְדּוּק וְחִפּוּשׂ בְּכָל עוֹלָם וְעוֹלָם דֶּרֶךְ עֲלִיּוֹת, אִם הִיא רְאוּיָה לַעֲלוֹת, אִם לַאו, חַס וְחָלִילָה. אֲבָל, "לֹא בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם" – תְּפִלַּת צִבּוּר, דְּאַף אִם אֵינָהּ רְאוּיָה כָּל כָּךְ לַעֲלוֹת, אֵין מְדַקְדְּקִין עָלֶיהָ כָּל כָּךְ בִּזְכוּת הַצִּבּוּר, וְאֵינָהּ נִמְאֶסֶת, עַל כָּל פָּנִים. וְאָמַר: 'הֱוֵי זָהִיר בִּקְרִיאַת שְׁמַע וּבִתְפִלָּה' – לְהִתְפַּלֵּל עִם הַצִּבּוּר, 'וְאַל תְּהִי רָשָׁע בִּפְנֵי עַצְמְךָ' – לִפְרוֹשׁ מִן הַצִּבּוּר.
וּבַטּוּר "שֻׁלְחָן עָרוּךְ" (אורח חיים סי' צ) נִפְסָק: לֹא יִתְפַּלֵּל אָדָם אֶלָּא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת עִם הַצִּבּוּר, שֶׁאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן (ברכות ח.): אֵין תְּפִלָּתוֹ שֶׁל אָדָם נִשְׁמַעַת אֶלָּא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. פֵּרוּשׁ – עִם הַצִּבּוּר. וּמוֹסִיף נֹפֶךְ לִדְבָרִים אֵלּוּ, רַבֵּנוּ יְחִיאֵל בַּר יְקוּתִיאֵל בַּר בִּנְיָמִין הָרוֹפֵא, בְּסֵפֶר "מַעֲלוֹת הַמִּדּוֹת": …גְּדוֹלָה הִיא תְּפִלָּתָן שֶׁל רַבִּים לִפְנֵי 'הַמָּקוֹם', שֶׁהוּא עוֹשֶׂה צָרְכֵיהֶן קֹדֶם שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ עֲלֵיהֶן, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סה, כד): "וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה, עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע", לְפִי שֶׁזְּכוּתָן שֶׁל רַבִּים גָּדוֹל לִפְנֵי הַמָּקוֹם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים נה, יט): "פָּדָה בְשָׁלוֹם נַפְשִׁי מִקְּרָב לִי, כִּי בְרַבִּים הָיוּ עִמָּדִי".
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
נר לרגלי
הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5