——–
וכאן נשאלת השאלה במלוא עוצמתה, אם גם התורה אין בה כח להחזיר למוטב את המקולקל במידותיו, א"כ מה תקנה יש לו, הרי אבדה תקוותו של בעל מידות רעות?!
התשובה היא, לימוד מוסר!
ולא משום שלימוד מוסר יש בו כח יותר מהתורה, בתורה יש כח די – לא פחות מהמוסר, הוויות דאביי ורבא אינן פחות ממדרשי חז"ל המוסרים.
אלא, המקולקל במידותיו, הפריד כאמור את התורה מנותנה, ונטל את גוף התורה ללא נשמתה, תקנתו להחזיר את נשמת התורה לתורתו, ובמילא תורתו תחזירהו למוטב.
המוסר הינו דיבור ישיר המייסר את המקולקל להורות לו כשלונו, ולהבהיר לו כי דרכו בבניית אוצרו לתורה הינו מקולקל. המוסר פשוט יורהו היאך לבנות אוצר חזק ובריא לתורה אותה הוא לומד, וכשיבין זאת יבנה אוצר כראוי לתורה, ואז יתבטל לנותן התורה, ותהא תורתו גוף ונשמה, והנשמה שבתורה שהיא המאור שבתורה תחזירהו למוטב.
למה הדבר דומה? לעשיר שהיה לו טעות ושיבוש בהתקנת בית אוצר לרכושו, והיה רכושו נפסד ונגנב, עד שבא יועץ והדריכו היאך לתקן את בית אוצרו כדי שישתמר רכושו כראוי.
א"כ אומנם לא נעשה בכך שבית האוצר הָאוֹצֵר את הרכוש נעשה שווה לרכוש, אלא שבית האוצר עזר לו לשמור את רכושו. כן הוא המוסר, הינו יועץ היאך לשמור את הרכוש שהיא התורה שלא יתנתק מהמאור שבו, ואז כשישמע מוסר יתרכך לבו, תשתמר התורה באיכותה בקרבו, ותעלהו מעלה מעלה.
ונאריך קצת בענין חשיבות לימוד המוסר, ונקדים לדבר במייסד תנועה זו הגה"ק רבי ישראל מסלנט זצוק"ל.
היה היה איש אלקים בישראל, רבי ישראל מסלנטר זצוק"ל שמו, וקודם שנזכיר את פתרונו, נתאר במקצת מי היה האיש, כפי המובא בספר "תנועת המוסר".
רבי ישראל כונה בשם "אלפסי קטן", להיותו בקי בצעירותו בכל הש"ס בחריפות רבה.
עודנו בגיל ארבע-עשרה שנה חיבר קונטרס חידושי תורה, ועל פי עצת רבו הגאון רבי צבי ברוידא, שלח קונטרסו להגאון רשכבה"ג רבי עקיבא אייגר, וכשראהו התבטא עליו: קיבלתי קונטרס מנער אחד מסלנט שכולו "גאוניות שבגאוניות"!
לאחר חתונתו ישב שמונה-עשרה שנה פנוי כולו לקודש ולמקדש, ועלה ונתעלה לגדולה תורנית מפליאה, ובעודו בנערותו התפרסם לאחד מגדולי הדור. בעיקר יצאו לו מוניטין בדרך פלפולו המיוחד, "הוא האיר אור חדש בדרכי הלימוד והעיון". היה נוהג לסלסל ולפלפל רק מיניה וביה בתוספות ומהרש"א. כל שיטת הלימוד הצטמצמה בביאורים וחידודים על המקום.
רבי ישראל התרחב והתפשט לכל ארכו ורחבו של התלמוד, והחל להגיד חידושי תורה ופלפולים, לבלול כל הש"ס והתוספות כמרקחה בחריפות נוראה, והראה נפלאות אשר גדולי הזמן השתוממו על המראה הגדול הזה.
בהקדמת ספר "עולת שמואל" מובא:
בשנת ת"ר זרח כוכב חדש על שמי התלמוד בוילנא, בהופיע בה הגאון הגדול והנפלא מוהר"י סלנטר זצ"ל, ויגיה אורו על דרכי התלמוד בעיר הנ"ל. הגאון הזה הראה נפלאות בעוצם חידודו ופלפולו, שקרב בזרועו עניינים רחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב, והוא בכוחו הכביר ובתעצומות שכלו הנפלא, קרבם כאחד, ויעש להם מטעמים חריפים ושנונים אשר הפליאו לב כל שומעיהם, ותהום העיר בבוא אליה רב גאון חריף כזה. המצויינים בהלכה נתקנאו בו, ויחתרו בכל עוז לעשות כמתכונתו ולחבר פלפולים שנונים כמוהו, ולא יכולו.
שיעוריו היו כה עמוקים וחריפים, עד שמעטים יכלו לרדת לסופם. רבי הלל מילקובסקי מאמציסלב, אחד מתלמידיו שבאותה תקופה, מספר על עצמו, שהוא חלה כמה שבועות במחוש ראש על כך שהתאמץ לרדת לסוף דעתו של רבו ולתפוש פעם אחת עומק פלפולו.
שיעוריו שימשו נושא לויכוחים בין גדולי הלומדים, ובכל בתי המדרשות שבעיר היו נושאים ונותנים בחידושי תורתו, כי מלבד חריפות פלפוליו, התגלתה גם בקיאותו המופלגת בכל חלקי התורה, ובפרט בחושן משפט, אשר גאוני הדור חלשה דעתם "ונהמו רעיונם כננס קטן מול ענק נורא".
ובספר "שערי ציון" כותב שם פגישה מעניינת שהיתה בינו לבין ה"כתב סופר", בנו של ה"חתם סופר". כשחזר ה"כתב סופר" פעם ממקומות הרחצה, וראשי הקהל נכנסו להקביל פניו, ראוהו שפניו משתנות ועיניו זולגות דמעות, ומבלי דבר עמהם נפל למשכב. אחרי ימים אחדים, כששב לאיתנו, סיפר להם הגאון "כתב סופר" על דבר מקרה מצער שקרה לו: בהיותו בדרך באחד המלונות הגדולים, הובאה לפניו שאלה להלכה למעשה, והוא פסק אותה כפי חוות דעתו. והנה בין האורחים שהיו במסיבה זו נמצא איש ליטאי, שלא היה מצויין בלבושו כאחד הגדולים, והעיר לו הערה על הרצאתו. בעל ה"כתב סופר", השיב לו תיכף כיד חכמתו הגדולה, אבל אותו איש ליטאי חזר והשיב, ובהתלקח הויכוח ביניהם, נזדעזע בעל ה"כתב סופר" ומירתע כוליה גופיה מעוצם חריפותו ובקיאותו, וחלשה דעתו כל כך עד שהשפיע הדבר על בריאותו. אחר כך נודע שאותו איש ליטאי היה לא אחר מרבי ישראל סלנטר. סיפור זה סיפר רבי צבי פסח פרנק, אב בין דין ירושלים.
ויש מוסיפים על סיפור זה, שלאחר זמן הציעו ל"כתב סופר" את כסא הרבנות בבריסק דליטא, וסירב לקבלו באמרו כי מפחד מה"בעלי בתים" הליטאיים.
ובספר "הדרשה בישראל" מסופר מעד שמיעה, שרבי יהושע אייזין שפירא מסלונים, המכונה רבי אייזל חריף, הידוע בתור אחד המבטל כל גאוני הדור מרוב חריפותו וחידודו, היה אומר: אני חושב את עצמי ללמדן רק עד פתחו של רבי ישראל סלנטר, אבל ברגע שאני רק עומד לפניו, כבר יש לי התבטלות בפני תורתו.
ומוסרים בשם רבי יוסף דוב סולוביצ'יק מבריסק שאמר עליו, שהוא בבחינת "החרש והמסגר".
ונסיים בעוד עובדה אחת המובאת ב"תנועת המוסר":
פעם העמידו עליו צעיר עילוי אחד גאון ובקי מופלא על מנת לקנטרו בדרשותיו, ובזמן שרבי ישראל היה מרצה את שיעוריו, היה מנסה אותו עילוי למצוא פירכא לדבריו ממקומות נידחים בתלמוד בבלי וירושלמי. רבי ישראל הבין כוונתו, ומצא לנחוץ לא לדחות את דבריו סתם, אלא דוקא לעמוד עליהם. הוא היה פונה לשואל, שוהה רגע, ומשיב, שאמנם לכאורה יש כאן סתירה, אבל כשנעמיק בדבר יתברר שלא כן הוא, וכהרף עין היה בונה פלפול עצום, ומוסיף, שדוקא מתוך אותה פירכא יש ראיה לדבריו. וכשעילוי זה ראה שאינו מצליח לסתור את דבריו, אחז בדרך הפוכה וניסה להביא הוכחות לדברי רבי ישראל סלנטר, וכוונתו היתה להראות שדבריו כאילו וכבר כתובים ואין הוא מחדש דבר. ברם, רבי ישראל היה מהפך גם את הוכחותיו אחרי שהיה מרצה פלפול בענין זה, ומביא לידי מסקנא, שדוקא משם יש קושיא לדבריו, ובדרך זו קיצץ רבי ישראל את כנפיו, ולא העז אותו עילוי לעמוד יותר כנגדו.
הארכנו במקצת תאור על רבי ישראל, על מנת להתפכח בסיבה שהביאתו לשינוי דרכו, והיא דרך שיטת המוסר. המהפך העקרוני שארע לו בחייו לשנות דרכו מפלפולי תורה יום ולילה לשיטת המוסר, היה מתוך סיפור קטן.
מבין באי בית המדרש באותה העת, היה איש קדוש וצדיק ושמו רבי זונדל מסלנט זצוק"ל. האיש הפלאי הזה וכל מנהגיו המופלאים ומוזרים במקצת משכו את לבו של רבי ישראל, והוא התחיל לעקוב אחר דרכיו. התחיל להיות נכנס ויוצא אצלו כבן בית, מתבונן על דרכיו ועבודתו בקודש, סופר צעדי רגליו. פעם בהיותם בשדה, הרגיש רבי זונדל בהתעניינותו של רבי ישראל ובעקבו אחריו. קרא לו ואמר לו: "ישראל, למד מוסר ותהא ירא שמים!".
מקרה זה פעל פעולה עצומה על נפשו, ועורר בה מהפיכה שלימה. רבי ישראל בעצמו היה מספר, כי כאשר שמע את הקול יוצא מרבו על ציווי לימוד המוסר, הנה כאש בוערת ירדה תוך חדרי לבו. מאז דבקה נפשו ברבי זונדל ולא זזה ידו מידו, למרות היותו בעצמו גאון מופלג הכתירו לרבו, שימש אותו בקודש, ויצק מים על ידו שנים רבות. ומאז החל לעלות במעלות היראה, ובכל גאוניותו וחריפותו התמסר להבין ולהשכיל את דרכי עבודת ה'.
ובכן מצא לנו רבי ישראל את הפתרון להיות ירא שמים, כפי שגילה הוא על עצמו בתור גאון יותר מאתנו, למדן וחריף יותר מאתנו. עם כל זה הגיע הגאון למסקנא, שמבלי מוסר אי אפשר להיות ירא שמים! "למד מוסר ותהיה ירא שמים!".
זהו הפתרון שלצערנו מזולזל מאד. אין לך ישיבה שאין מזולזל אצלה בזלזול גדול סדר מוסר, סדר קצר כחצי שעה בלבד, וגם הוא נלמד באופן מזולזל מבלי כל תועלת כלל ועיקר.
ואם ה"חתם סופר", הגאון שבגאונים, היה נוהג ללמוד כל יום מוסר, והעיד על עצמו, שיום שאיננו לומד מוסר מרגיש הוא צינון ביראת שמים – מה נענה אנו?
ואם המגיד הזהיר למרן ה"בית יוסף", שהיה קדוש, צדיק וחסיד בכל מיני חסידויות, שלא יעבור עליו יום מבלי מוסר – איך נאמין לעצמנו שנוכל להיות יראי שמים גם בלי מוסר?
בקיצור, לא נתבייש להודות: "אין לנו יראת שמים!" אכן, רוצים אנו יראת שמים. רצון יש לנו להיות יראים ושלמים, אלא שרוצים אנו שייקנה זה אצלנו בדרך "סגולה" בלי עמל ויגיעה.
"יראת ה' היא חכמה" (איוב כח, כח), אומר ה"מסילת ישרים", שליראת ה' דרושה חכמה והעמקה עצומה ומפרכת, כי זו החכמה, ולא כהחושבים שהוא קל העיון, ואינו אלא לגסי השכל שמוחם ושכלם עב מלהבין בחידושי תורה, הם יש להם ללכת לספרי המוסר. טעות! מי לנו גאון וחריף כרבי ישראל סלנטר, כהחתם סופר, כמרן הבית יוסף. ואם הגיעו למסקנא שרק מוסר יציל, אם כן, אין לנו לאן לברוח!
וכיון שעסוקים אנו בפתרון היחיד – "מוסר", יש לציין, כי הרבה אינם יודעים כלל לאחוז בפתרון זה, ולכן אינם מפיקים את התועלת הראויה מלימוד המוסר, כי שהורנו מורנו הגאון הגר"י סלנטר זצוק"ל.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בים דרך – בראשית
אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5