——–
א. צו וכו' לאמר זאת תורת העולה היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר ואש המזבח תוקד בו. ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה על המזבח ושמו אצל המזבח (ו.ב-ג)
יש לבאר כוונת הפסוק, דמהו "זאת תורת העולה"?
ב. עוד יש לדקדק, הרי כבר אמר "זאת תורת העולה", מדוע א"כ, שוב חזר ואמר "היא העולה"?
ג. זאת תורת העולה היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה (ו.ב)
יש לדקדק, מדוע הקדים הכתוב לומר "על מוקדה", קודם אומרו "על המזבח", הרי מן הראוי היה להקדים את עליית המזבח, שהרי רק אחר עליית המזבח נעשית ה"מוקדה"?
ד. ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה אל מקום טהור (ו.ד)
יש לבאר כוונת הפסוק!
ה. והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר וערך עליה העלה והקטיר עליה חלבי השלמים (ו.ה)
יש לדקדק, מהו דנקט קרא "ה-אש" בה"א הידיעה?
ו. עוד יש לדקדק, דמתיבת "בו", משמע, כי האש יוקדת באדם עצמו – בתוכו. ולכאורה הרי "האש" איננה קיימת בתוך המזבח, אלא על גביו?
ז. אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה (ו.ו)
יש להבין, הרי אם אומר הכתוב כי האש "לא תכבה", ממילא יודעים אנו כי "תמיד" תהיה היא על המזבח, ומדוע ייתר הכתוב באומרו: גם "תמיד" וגם "לא תכבה"?
ח. אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה (ו.ו)
איתא במדרש איכה – אילו זכיתם אתם קוראין "אש תמיד תוקד על המזבח", עכשיו שלא זכיתם אתם קוראין "ממרום שלח אש בעצמותי".
ויש להבין את כוונת המדרש?
פסח
ט. רבן גמליאל היה אומר: כל מי שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו. ואלו הן: פסח, מצה, ומרור (הגדה)
יש לשאול, מילא "פסח" ו"מצה" הינם חלק יסודי מזכירת גאולת ישראל ביציאתם ממצרים, אך "מרור" אשר מסמל את שעבודם וסבלם במצרים – מדוע אף אותו חייב אדם לומר ולהזכיר?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של הג"ר בן ציון אבא שאול זצ"ל בספרו אור לציון חכמה ומוסר [מידות – ה'] בעניין זכירת יום המיתה. וז"ל – ובאופן כללי יש לכל אחד לאמץ לעצמו את דברי התנא הקדוש עקביא בן מהללאל שאומר (אבות פ"ג מ"א): הסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה, דע מאין באת וכו' מטפה סרוחה, ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון – לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה. עכ"ל.
הן אמת שדברים אלו ידועים לכל, אבל להרגיש את זה, קשה מאוד, שאם היה אדם מרגיש שבא מטיפה סרוחה וכל בשרו יאכל ע"י תולעים, ושהוא עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, שזה הדבר הקשה ביותר כיצד יעמוד לפני בוראו, בודאי לא יתגאה ולא יחטא. ובכדי להחדיר דברים הללו דרושה התבוננות אמיתית ומתמדת. עכ"ל.
א"כ מבואר – כי חייב האדם לשים לנגד עיניו את יום המיתה כל ימיו. על ידי כך ידאג תמיד שעוד לפני בואו ליתן דין וחשבון לפני בין דין של מעלה, וממילא ישוב בתשובה על עוונותיו ויזהר תמיד שלא לחטוא לפני ה'.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}
הקושיות א', ב' וג' מתורצות – "זאת תורת העולה"- באה התורה לרמז לנו, כי בכדי להיות "צו" מזורז בעבודת ה', חייב האדם לנהוג ב"תורת העולה"- היינו, בתורת "בן עלייה".
כל תורה זו טמונה בהתבוננות תמידית ביסוד "היא העולה", כלומר, ביום עת עלייתו השמימה כקרבן העולה הנשחט להישרף לפני ה' – יום עת פקודתו להיקרא לבית דין של מעלה – יום מיתת האדם.
כאשר יתבונן האדם תמיד בסאת עוונותיו ויגלה כי רדיפתו אחר תאוותיו יחד עם עוונותיו הרבים עתידים להובילו לשאול הגיהינום להיות "על מוקדה על המזבח" הגיהינום "כל הלילה"- אחר מיתתו, "ואש המזבח תוקד בו"- אש הגיהינום תוקד "בו"- בתוככי נשמתו.
אז ממילא "ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו"- ישנה האדם את לבושו החיצוני הטמא, "והרים את הדשן"- ירים הוא את פסולת פגמיו שגרם בעוונותיו, יחזור בתשובה ויתקן את מעשיו, עד כדי ש"ושמו אצל המזבח"- יהיה הוא משוכני בית המדרש הקרובים אצל מזבח ה' בתשובה שלימה – מחמת התבוננותו התמידית ב"אכילת האש".
ולזה הקדים הכתוב לומר "על מוקדה", קודם אומרו "על המזבח", כי חיוב התבוננות האדם "על מוקדה" של אש הגיהינום, צריכה להיות עוד קודם "עלייתו על המזבח"- יום המיתה.
כי כאשר ירגיש האדם שבא מטיפה סרוחה וכל בשרו יאכל ע"י תולעים, ושהוא עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, שזה הדבר הקשה ביותר כיצד יעמוד לפני בוראו, בודאי לא יתגאה ולא יחטא – דווקא כך יוכל הוא לזכות להיות "בן עלייה" ירא ה' באמת.
לפ"ז גם הקושיא הרביעית מתורצת – תיאור דמיון התבוננות האדם ב"תורת העולה" לאן עתיד האדם לילך, מדקדק היה רבי מאיר מפרימישלן מהמשך הפסוקים, ואל"ד: צריך האדם לזכור, כי יבוא יום אשר "ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים"- בגדי לבן שהם תכריכים, "והוציא את הדשן"- את הגוף המדושן, "אל מחוץ למחנה"- מחוץ לעיר, "אל מקום טהור"- לבית מועד לכל חי… "והאש על המזבח תוקד בו"- האש של גיהינום… ועל כן יחזור בתשובה בעוד מועד.
לפ"ז גם הקושיות ה', ו' וז' מתורצות – "והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה"- באה התורה לרמז לנו, כי דווקא כאשר "האש"- בה' הידיעה – היא אש הגיהינום. בראות האדם את עצמו זבוח ביום מיתתו, כאשר "האש" של גיהינום עתידה להיות "בו"- בתוככי נשמתו – אז ממילא "לא יכבה"- ולא ימות בחטאיו.
כי התבוננות זו תגרום לו ש"ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר וערך עליה העולה והקטיר עליה חלבי השלמים"- ישכים ויעריב הוא לבית המדרש להעלות את זבחי ושלמי תורתו ומצוותיו לפני ה'.
אז ממילא מחמת התבוננות ה"אש תמיד תוקד על המזבח"- "תמיד"- אף בעוה"ב, "לא תכבה"- נשמת האדם באש הגיהינום, כאשר תשובת "תורת העולה" תעמוד לו ליום הדין, בבוא האדם נקי וטהור לפני ה'.
כי התבוננות אחרית "יום מיתת האדם" בודאי תגרום שלא יתגאה האדם ולא יחטא אחר תאוות וניסיונות העוה"ז – דווקא כך יוכל הוא לזכות להיות "בן עלייה" ירא ה' באמת.
לפ"ז גם הקושיא השמינית מתורצת – לימדנו המדרש כי "אילו זכיתם"- להתבוננות יום המיתה קודם מיתת האדם, אז ממילא יתקן האדם פגמיו ולא יחטא לפני ה' – אתם קוראין "אש תמיד תוקד על המזבח".
אך אם "לא זכיתם" להתבוננות יום המיתה, אז אתם קוראין "ממרום שלח אש בעצמותי" בעצמות נבלת האדם בקברו, כאשר אש הגיהינום תשלוט בו תחת חטאיו אשר לא זכה לתקן בעוה"ז.
פסח
ולפ"ז גם הקושיא התשיעית מתורצת – מסביר החיד"א [דברים אחדים]: כי כל שלושת דברים אלו מלמדים אותנו דרכים כיצד יש להתחזק, ומסביר הוא כי "מרור" הינו בגימטריא "מות" – ללמדנו כי הדרך להתחזק הוא לזכור את יום המיתה, רק כך ניתן להכניע את היצר הרע.
והיינו כיסודנו, שאם יתבונן האדם על יום מיתתו – שעתיד הוא ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, בודאי לא יתגאה ולא יחטא.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5