——–
ישנם המתעצלים לומר בכל יום פרשת העקדה וסדר הקרבנות, וחבל שאינם שמים על ליבם את המעלות הגדולות האמורות לעיל מדברי חז"ל. ואין ספק כי המתבונן בדברים, יתגבר כארי ומכאן ולהבא יאזור עוז במותניו לסדר תפילתו כיאות.
ומן הניסיון, אין תחליף לתפילה שאדם מתפלל על הסדר מהתחלה בנחת, ומתבונן במילים בכוונה ותחינה, כמו: "לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר כבגלוי, ומודה על האמת, ודובר אמת בלבבו, וישכים ויאמר, ריבון העולמים ואדוני האדונים, לא על צדקותינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך, כי על רחמיך הרבים וכו'". וכתבו הגאונים שתיקנו לומר תחינות אלו שבאים לזרז את האדם להיות ירא שמים ואפילו בסתר, ולדבר אמת ואפילו בלבבו. (בית יוסף סימן מו)
כמו כן, כמה צריכים לשמוח ולעלוז באומרנו: "לפיכך אנחנו חייבים להודות לך, ולשבחך, ולפארך, ולרוממך, וליתן שיר שבח והודאה לשמך הגדול… אשרינו מה טוב חלקנו, ומה נעים גורלנו, ומה יפה מאוד ירושתנו…". ומדברים אלו יכול כל אדם להגיע יום יום לשמחה עצומה ולהתלהבות של ממש, ובלבד שיאמר את הדברים בעירנות ובהתבוננות, ולא מן השפה ולחוץ.
מי מחק את ה'קרבנות' מהסידורים?
צא וראה מה שכתב הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א בספר "עלינו לשבח" (שמות עמוד פט): "כך גדלים ילדים ונערים, שבמוקדם או במאוחר הופכים למבוגרים, שהביקור שלהם בבית הכנסת לצורך התפלה, נעשה רק כהכרח, ה' יצילנו. הם לא מרגישים כל צורך נפשי להרהר קמעה בשאלה, לשם מה נועדה התפלה. נעמוד ונשקיף פעם על מנין הקובע זמנו לשעה מסוימת, וניצפה במחזות מאוד מעניינים… עד קריאת שמע עוד נראה קיפולי תפילין של אנשים המניחים תפילין בצורה חפוזה. מיד אחרי התחנון ועד סוף התפלה, נראה קיפולים הפוכים, על מנת להוריד… מקפלים ומקפלים…
מי מחק את ה'קרבנות' מהסידורים? מי יחזיר את כל פסוקי דזמרה ואת קטעי התפילות שאחרי שמונה עשרה למקומם הראוי? בני דור זה, נחלשו עצביהם, ואין בהם די כח להיות רגועים במשך כל התפלה, מי בשל בעיות הפרנסה, מי בגלל משכורת העבודה של אשתו המאלצת אותו לשמור על הילדים ולהובילם לתלמוד תורה. כל אחד בשמו יבורך, אבל הפסוק מקונן "עצביהם – כסף וזהב מעשה ידי אדם", העצבים נגרמים להם מכסף וזהב וכל יתר מעשי האדם… ולכן – "פה להם ולא ידברו", הם אינם מתפללים כראוי. מוכרחים הדברים להיאמר כדי לעצור, ולו במעט, את מרוצת החיים!"
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מחבר
סדר היום בהלכה ובאגדה
כסלו התשע"ג
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5