——–
מה היא תפילת תשלומים? – אדם שטעה או נאנס ולא התפלל איזו תפילה, יש לו תקנה להתפלל עמידה נוספת עם התפילה הבאה, והיא הנקראת 'תפלת תשלומין', שמשלים את התפילה הקודמת שהחסיר. למשל: אם לא התפלל שחרית, מתפלל שתי עמידות במנחה, העמידה הראשונה לשם מנחה והשניה לשם תשלומין. וכן, אם לא התפלל מנחה, מתפלל ערבית שתים, הראשונה לערבית והשניה לתשלומין. ואם לא התפלל ערבית, מתפלל שחרית שתים, הראשונה לשחרית והשניה לתשלומין. אבל אם לא התפלל מוסף, אין לו תשלומין. (קח סעיפים א, ב, ו)
אין תשלומין אלא לתפילה האחרונה הסמוכה, ולא לתפילה שקודם לה. על כן, אם לא התפלל שחרית ומנחה, אין לו תשלומין לשחרית, ומתפלל רק ערבית שתים, הראשונה לערבית והשניה לתשלומי מנחה. וטוב שיתפלל עוד תפילה בתנאי של נדבה או שהיא תשלומין לשחרית, ויחדש בה איזו בקשה. (קח סעיפים ד, ה. ה תקצא)
אם לא התפלל שחרית שעליו להתפלל מנחה שתים, והפך וכִיון שהראשונה לתשלומין והשניה למנחה, יצא ידי תפילת מנחה, אך לא יצא ידי תפילת תשלומין, וצריך לחזור ולהתפלל עוד תפילה לשם תשלומין. וטוב שיתנה שאם אינו חייב לחזור, תהיה תפילתו נדבה. (קח ס"א. ה תקסו)
סדר התשלומין – כשסיים את התפילה הראשונה, לא יתחיל מיד את התשלומין, אלא לאחר שאמר 'עושה שלום', ימתין מעט כדי הילוך ארבע אמות [2 מטר], כדי שתתיישב דעתו להתפלל בתחינה ובכוונה שוב (סימן קה). ולכתחילה טוב שיאמר גם מזמור 'אשרי יושבי ביתך', ואחר כך יתפלל תשלומין. (קח ס"ב)
סמוך לתפילה הראשונה – לכתחילה יתפלל את התשלומין סמוך לתפילה הראשונה, ואם שכח להתפלל אותה בסמוך, רשאי להתפלל כל שלא עבר זמן התפילה הסמוכה. וקודם שיתפלל, יתנה: אם אני חייב בתשלומין, הרי זו לחובתי. ואם לאו, הרי זו לנדבה. והטעם שצריך להתפלל את שתיהם בסמוך, כתב הרשב"א שכיון שהוא עוסק עדיין בתפילה, חוזר ומשלים מה שטעה בתפילה, אבל אם עבר זמן, לא, שאם לא כן למה אמרו: טעה ולא התפלל מנחה, מתפלל "ערבית שתים", טעה ולא התפלל שחרית, מתפלל "מנחה שתים", יאמרו טעה ולא התפלל מנחה, "חוזר ומשלימה כל הלילה", או טעה ולא התפלל שחרית קודם חצות, "מתפלל לאחר חצות". (ב"י ושו"ע סימן קח ס"ג. ה תקפה)
אחר שסיים את התפילה הראשונה, רשאי להמתין מעט, כדי שלא להפסיד את עניית הקדיש וכיוצא. על כן, אם מתפלל ערבית שתיים, ימתין מעט לעניית קדיש וברכו, ואחר כך יתפלל תשלומין. (ה תקסט, תקפה)
תפילה במנין – טוב להתפלל תפילת תשלומין במנין, אם אין לו טרחה יתירה בכך, וכגון במקום שיש הרבה מנינים זה אחר זה. (חזו"ע חנוכה רפב)
חזרת הש"צ – גם תפילת החזרה יכולה להחשב כתפילת תשלומין, על כן אם לא התפלל ערבית, ועלה שליח ציבור בשחרית, יכוון בחזרה שהיא לתשלומין, ואינו צריך לחזור ולהתפלל תפילה שלישית לתשלומין. (חזו"ע חנוכה רסא. ה תקעג)
מי שלא התפלל ערבית, לכתחילה יתפלל את התשלומין בעצמו ולא יסמוך על חזרת השליח ציבור בשחרית, ובדיעבד שכיוון לצאת ידי חובה בחזרת הש"צ, יצא. ומכל מקום אם לא התפלל שחרית, לא יסמוך על חזרת הש"צ במנחה כלל, אלא יתפלל בעצמו. כי יש אומרים שדוקא בערבית שעיקרה רשות, די בדיעבד בשמיעתו מהש"צ, אבל בתשלומי שחרית, לא יוצא ידי חובה בחזרת הש"צ. [ומה שלכתחילה אין לצאת ידי חובה בחזרה, מאחר שאין הש"צ מוציא אלא רק את מי שאינו בקי להתפלל, או שהתפלל ולא אמר יעלה ויבוא שצריך לחזור, בזה די שישמע מהש"צ, אבל בלא זה, עליו להתפלל בעצמו.] (ה תקעג. ה"ב ו כג)
אם לא התפלל מנחה ביום שישי ועלה שליח ציבור בערבית של שבת, יכוון לצאת ידי חובה בברכת מעין שבע גם לתשלומין. אבל יחיד שלא התפלל מנחה, עליו להתפלל ערבית שתים של שבת. ובדיעבד שהתכוון לצאת ידי חובה מהש"צ בברכת מעין שבע וכיוון להוציאו, יצא. (ה תקצג)
שוגג – אין תפילת תשלומין אלא לאדם שלא התפלל בשוגג, כגון שחשב שהתפלל ואחר כך הוברר לו שלא התפלל, או שהיה אנוס ולא יכל להתפלל, או שהתעסק בעסקיו וחשב שיספיק להתפלל, ובין כך ובין כך עבר זמן התפילה, אבל אם במזיד לא התפלל, דהיינו בלי שום טירדה ואונס, אין לו תשלומין. ופשוט שלכתחילה יזהר שלא יעבור זמן תפילה מחמת שעסוק בפרנסתו, ואדרבה, יתאמץ להתפלל בזמן, וה' יתברך לא ימנע טוב להולכים בתמים. (סימן קח סעיפים ז, ח. ה תקעז, תקעח)
"אוכל מפירותיהן בעולם הזה"
מעשה בשני יהודים שותפים מפרס שהיו קונים ומוכרים כלים ישנים, כסאות, מיטות, בגדים משומשים וכיוצא. והנה ביום אחד בלכתם בדרך, נותר זמן מועט לתפילת מנחה, ולפתע הציע להם איזה גוי לקנות מטות, מזרונים ושאר כלי מיטה בזול. אחד השותפים אמר שאינו קונה עכשו אלא הולך להתפלל מנחה, ואילו חברו, שהתפתה אחר הרווח, לא רצה לבוא עמו, ואמר לשותפו שאם אינו בא עמו עתה, אזי בחפצים הללו לא יהיו שותפים. החבר לא התפעל מכך, והלך לבית הכנסת להתפלל מנחה. בסיום התפילה, החליט ללכת אף הוא למקום המכירה, אולי נותר איזה חפץ לקנות, אולם ראה כי חברו קנה הכל ולא השאיר אלא מזרן אחד ישן מאוד וקרוע שלא רצה לקנותו כלל. חשב בליבו, שלפחות יקנה מזרן זה, יקחהו לביתו, יתפור אותו, ויוכל למוכרו ולהרוויח כמה פרוטות. קנה אותו בפרוטות מועטות, בא לביתו, וקרע את הכיסוי העליון כדי לתפור כיסוי חדש. להפתעתו, מצא בתוך המזרן מטבעות זהב מפוזרות שהחביאום שם, והתעשר עושר גדול. וזה אשר אמרו חז"ל (פאה פ"א מ"א): "אוכל מפירותיהן בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא".
שיכור – אם היה שיכור, כגון ששתה ביום פורים עד שהשתכר, ומחמת כן לא התפלל מנחה עד שעבר זמנה, הרי הוא נחשב אנוס ומתפלל ערבית שתים. (קח ס"ח)
תפילות שאינן שוות – גם אם התפילה שהחסיר, היא תפילה שונה מהתפילה שמתפלל עתה, יש לה תשלומין. על כן, אם לא התפלל מנחה ביום שישי, מתפלל ערבית שתים של שבת. וכן אם לא התפלל מנחה בערב ראש חודש, מתפלל ערבית שתים של ראש חודש, ומזכיר 'יעלה ויבוא' בשתיהן. ואם לא הזכיר 'יעלה ויבוא' בשתיהן, או שהזכיר בראשונה ולא בשניה, יצא. ואם הזכיר בשניה ולא בראשונה, מן הדין יצא, אך טוב שיחזור בתנאי של נדבה. ויבואר הטעם להלן. (קח ס"ט. ה תר)
גאון עוזנו רבנו יוסף חיים זיע"א, מבאר מה הענין שתפילת התשלומין היא כתפילה של עכשיו ולא כתפילה הקודמת? וממשיל משל, לאדם שהזמין אורח לביתו לסעוד, בנוהג שבעולם, אותו מאכל שאוכל בעל הבית, נותן גם לאורחו לאכול עמו, אבל לא נאה שבעל הבית יאכל מאכל אחד ויתן לאורחו מאכל אחר. כך התפילה שעתה זמנה, היא כבעל הבית המארחת אצלה את תפילת התשלומין, הנאה ביותר שהתפילה האורחת תהיה כנוסח התפילה הקבועה ולא תפילה אחרת.
טעה ולא התפלל מנחה של שבת, מתפלל במוצאי שבת שתים של חול, ומזכיר 'אתה חוננתנו' בראשונה ולא בשניה. ואם טעה והזכיר בשתיהן או לא הזכיר כלל, יצא. ואם הפך והזכיר בשניה ולא בראשונה, יצא ידי חובת ערבית בשניה, וחוזר להתפלל תשלומין למנחה. על כן, אם לא הזכיר בראשונה, לא יזכיר גם בשניה, כדי שלא יעשה את הטפל עיקר. ובכל אופן, אם התכוון בפירוש שהראשונה לערבית והשניה לתשלומין, רק שטעה והזכיר בשניה ולא בראשונה, יצא ידי חובת שתיהן. (קח ס"י. חזו"ע שבת א שס. ה תקצה. ה"ב ו ס)
ויש להבין את ההבדל בין 'יעלה ויבוא' ל'אתה חוננתנו', הרי לעיל בארנו שאומר יעלה ויבוא גם בתפלה השניה של התשלומין, ומדוע כאן לא אומר אתה חוננתנו בתפלת התשלומין? והבאור בזה, מאחר ויעלה ויבוא הוא הזכרת מעין המאורע של היום – ראש חודש, וכיון שעליו להתפלל לתשלומין את אותה תפלה שמתפלל עתה, ממילא עליו לומר בשתיהן יעלה ויבוא. לא כן 'אתה חוננתנו' שאין מזכירים אותו בגלל שהוא מעין המאורע של מוצאי שבת, אלא תיקנוהו חכמים רק בשביל מצות ההבדלה להבדיל בין קודש לחול, [כמבואר בגמרא (ברכות לג ע"א): בתחילה כשעלו עם ישראל מגלות בבל לבנין בית המקדש השני, היו דחוקים בפרנסתם, ולכן קבעו אנשי כנסת הגדולה את ההבדלה בתוך התפילה באמירת 'אתה חוננתנו', וכשראו לאחר זמן שהעשירו הציבור ויש ביכולתם לקנות יין, קבעו את ההבדלה על הכוס. וכשראו שוב שהציבור נעשו עניים, חזרו וקבעו את ההבדלה בתפלה לעולם, אף אם יעשירו בעתיד (רשב"א). נמצא שאין מזכירים אתה חוננתנו בתפלה אלא בשביל מצות הבדלה,] ומאחר שכבר הבדיל בתפלה הראשונה, מה לו לחזור להבדיל שוב בשניה. ועל כן, אם הפך והבדיל בשניה ולא בראשונה, הראה בזה שתפילתו הראשונה היא לתשלומין שבה לא מזכירים אתה חוננתנו, והתפלה השניה היא לערבית שבה מזכירים, לכן לא יצא. אבל אם הבדיל בשתיהן או לא הבדיל בשתיהן, לא הראה שתפלתו הראשונה היא לתשלומין, ולכן יצא ידי חובה. לא כן בראש חודש שצריך להזכיר בשתיהן יעלה ויבוא ככל הזכרת מעין המאורע, לכך אם לא הזכיר בשתיהן, או אפילו הזכיר רק בשניה ולא בראשונה, יצא, שלא הראה בזה שתפלתו הראשונה לתשלומין והשניה לערבית, מאחר וצריך להזכיר בשתיהן, והריהו ככל אדם שמתפלל ערבית בראש חודש ולא אמר יעלה ויבוא שאינו חוזר. ומכל מקום כיון שיש אומרים שצריך להזכיר יעלה ויבוא רק בראשונה ולא בשניה, כי השניה באה לתשלומין למנחה של חול שאינו ראש חודש, ולדבריהם אם אמר בשניה ולא בראשונה, הראה שתפלתו הראשונה לתשלומין, ותפלתו השניה לערבית ולא יצא, לכן טוב שיחזור בתנאי של נדבה. (הרשב"ץ. ה תרא)
אם לא התפלל ערבית של מוצאי שבת, מתפלל שחרית שתים. ואם כבר הבדיל על הכוס – אין צריך לומר אתה חוננתנו. אבל אם לא הבדיל – יאמר אתה חוננתנו באחת מהן. (חזו"ע שבת ב שפד)
אם טעה בשבת במנחה והתפלל של חול, מתפלל במוצאי שבת שתים, ואת השניה יתפלל בתנאי של נדבה. וכן אם לא הזכיר יעלה ויבוא במנחה בראש חודש, ונזכר בלילה כשכבר עבר ראש חודש, מתפלל ערבית שתים, ואת השניה יתפלל בתנאי נדבה. ואם היה כן במנחה של ראש חודש שחל ביום שישי, כיון שאין מתפללים נדבה בשבת, יבקש מהשליח ציבור שיוציאו ידי חובה בברכת מעין שבע, ויצא בזה מן הספק. וכן אם טעה בימי הקיץ במנחה של יום שישי ואמר ברך עלינו במקום ברכנו, יצא ידי חובה מהשליח ציבור בברכת מעין שבע. (קח סי"א. ה תרה, תרו)
קטן – המתפלל שלוש תפילות בכל יום, ושכח או נאנס ולא התפלל תפילה אחת, טוב לחנכו לתפילת תשלומין. (ה תקכא, תקפד)
אשה – הרגילה להתפלל שלוש תפילות בכל יום, ושכחה או נאנסה ולא התפללה תפילה אחת, יש לה תשלומין בתפילה הסמוכה. (ה תקפג)
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מחבר
סדר היום בהלכה ובאגדה
כסלו התשע"ג
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5