——–
{"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי" (כה, י)}
נשאלת השאלה, למה לא נאמר "השיב את חמתי מבני ישראל" אלא מעל בני ישראל, מה פירוש הביטוי "מעל בני ישראל"?
אלא שעם ישראל הלכו במדבר, היו ענני הכבוד שהגינו עליהם מעל ראשם, ואם האדם היה חוטא הענן היה מסתלק מעל ראשו, והיה מקבל מכת שמש וכולם היו רואים אותו ואז היה חוזר בתשובה.
אך שכל עם ישראל חטא כל הענן הסתלק, וממילא שפינחס קנא את קנאתו אז הוא החזיר את החמה (השמש) מעל ראש בני ישראל.
וזה הפירוש "השיב את חמתי"- הקב"ה אומר השיב את השמש שלי, את חמתי שתהיה שוב מעל ראש בני ישראל. (מרגלית יקרה)
* * *
{וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו" (כז, יח)}
הגמרא (בבא בתרא עה.) אומרת ונתתה מהודך עליו- מהודך דווקא ולא כל הודך, ועוד שהזקנים של אותו דור אמרו "פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה- אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה".
ופה יש תמיהה גדולה אומר הגאון הרב ברוך מרדכי אזרחי שליט"א: הרי אם אנחנו פוגשים אדם שפניו מאירות כירח, לא היינו מתפעלים?
היינו מתפעלים אפילו אם פניו היו מאירים כמו כוכב!
אז איזה בושה גדולה שאין כדוגמתה הגמרא מדגישה פה?
אלא, הבושה הגדולה היא שהאדם לא מגיע לפוטנציאל שגלום בו! הבעיה היא שהוא לא מנצל את כל כחות הנפש שלו, וזו הבושה. ועוד מוסיף הרב- יש כאלה שחושבים שלהסתפק במועט זו מדה טובה, הם צודקים חלקית כי זאת מדה טובה בדברים הגשמיים, אך ברוחניות תמיד צריך לשאוף כלפי מעלה, כמו שאנו אומרים בעלינו לשבח:
"בשמים ממעל ועל הארץ מתחת"- בשמים- בעניינים הרוחניים- "ממעל"- תמיד צריך להסתכל במה אוכל להתקדם, מה עוד אפשר ללמוד, מי יותר ממני שאוכל ללמוד במה אוכל להשתפר;
אולם "בארץ"- בדברים הגשמיים "מתחת"- צריך להסתכל למי חסר, ולמי אין אוכל במקרר ואז להעריך את מה שיש לנו.
וממילא גם מובן איך תובעים מבחור ישיבה שיגביר את השיגו, והוא עונה- וכי אני לא יותר מאחרים? למה לא טוענים לאחרים כלום? מה רוצים ממני?
ולמעשה התשובה היא שהמשגיחים והרבנים שבישיבתו אומרים לו- שהם ראו תקופות יותר טובות אצלו- את התמדתו, את שקיעותו וחידושיו ועמלו, אז זה מראה שהוא מסוגל להגיע להישגים גבוהים, ואם כן למה הוא לא מנצל את כחותיו?
וזה הגמרא אומרת- "לעתיד לבוא כל אחד נכוה מחופת חברו", משום שאין אכזבה גדולה כמו זו- למה פספסתי את מה שהייתי מסוגל?
ודוגמא לרעיון שמעתי מהרב יצחק פנגר שליט"א- תלמיד טוב שקיבל "שמונים" במבחן ותלמיד פחות טוב שקיבל "שבעים" באים בטענה לתלמיד הטוב- "הרי אתה מסוגל יותר אז למה רק שמונים?".
והתלמיד שקיבל "שבעים" התאמץ להגיע לזה ומבחינתו זה המקסימום לכן מגיע לו כל הכבוד. כך כל החיים כל אחד צריך לעבוד לפי כחותיו. (ברכת מרדכי)
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יוסף דהן שליט"א
מיד מלכים – על התורה
הרב יוסף דהן שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5