——–
{"וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ: וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם" (כו, א-ב)}
אחרי שלאדם יצאו פירות מהשדה מצוה אותו התורה שהוא חייב להביא את הפירות הראשונים משבעת המינים לכהן בבית המקדש. יש כמה הסברים במפרשים למה התורה ציותה אותנו מצוה זו, הנה חלק מהם:
א)"שבירת התאווה"- אחרי שאדם נטע, גידל, גזם והשקה דבר ראשון הוא רוצה לראות את הפרי הראשון ולאוכלו- ואז הקב"ה אומר לו- לא! את זה לא תאכל, את הפרי הזה תביא לכהן בבית המקדש.
זה חינוך מהקב"ה שרצה לרומם את עם ישראל ובאמת כך מחנכים אותנו מגיל צעיר כמו שנראה בסיפור הבא:
מספר המגיד מישרים הרב יהודה יוספי שליט"א- באחד הסמינרים שהיה בכפר חסידים, בסימפוזיון עלה אחד האנשים.
והוא סיפר כך- אני איש שמאד אוהב ממתקים ושוקולדים… לכן הבאתי עמי שקית של שוקולדים וסוכריות והחלטתי שגם אחלק לילדים בסמינר. וכל ילד אומר- תן לי! תן לי! הוא קיבל שתיים! וכו'.
אך היה ילד שמתי שקיבל את הסוכרייה התחיל לרוץ ואני עקבתי אחריו וראיתי שהוא הולך לאמא שלו ושואל:
"אמא יש לזה הכשר?"
מתי שהאיש שחילק את הסוכריות ראה זאת כבר אז החליט שרוצה לחזור בתשובה, אפילו עוד לפני הסמינר!
מהחינוך הזה הוא מתפעל וזה התורה מחנכת כל אחד, שלא יאכל כל דבר מיד גם אם הוא מאד רוצה, שהוא ישלוט על התאווה שלו ולא להפך. וזה גם הפירוש "צדיקים ליבם ברשותם, רשעים הם ברשות ליבם", מי שצדיק הוא מושל ביצרו ולא להפך.
ב) "שלא נהיה כפויי טובה" שקודם כל נעשה כציווי ה' ונודה לו על ידי שנעשה לו נחת רוח במצוה זו.
ג) ענוה- שאדם יזכור בימי הצלחתו מה היה פעם, שהיה עני וכו' בשביל שלא יתגאה, שלא יאמר כחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה.
* * *
{"אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה תּוֹעֲבַת ה' מַעֲשֵׂה יְדֵי חָרָשׁ וְשָׂם בַּסָּתֶר וְעָנוּ כָל הָעָם וְאָמְרוּ אָמֵן" (כז, טו)}
שואל בעל תורת חיים מה ההבדל בין פה לבין שאר הצווים שהם מדברים בהווה (כגון ארור מקלה…), ואצלנו מדברים בלשון עתיד (יעשה)? ומתרץ על פי דברי חז"ל- שמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה חוץ ממחשבת עבודה זרה שאם חשב ותכנן לעשותה מחשיב לו הקב"ה כאילו עשה אותה, לכן פה הפסוק אומר אפילו שלא עשה רק רצה לעשות כבר עכשיו, ארור ולכן כתוב כך "ארור האיש אשר יעשה".
* * *
{"תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל:" (כח, מז)}
נשאלת השאלה איך התורה מצוה אותנו על שמחה? הרי שמחה היא ענין רגשי? וכי הדבר תלוי בו?
אלא, אומר הרה"ג ר' זמיר כהן שליט"א (בספרו מפתחות לחיים, בפרק על שמחה) שהמלה "בשמחה" היא אותיות "מחשבה", ללמדנו שאין השמחה תלויה במה שיש לנו או אין לנו אלא תלויה בצורת ההתייחסות המחשבתית במה שקורה לנו.
ולמעלת השמחה אין שיעור, והיא עד כדי כך שהיא אחת מארבעים ושמונה קניינים שהתורה נקנית בהם.
ועוד הרבה שבחים ומעלות יש לה כדלהלן:
• כתוב בספר "ארחות צדיקים"- שאדם מקיים מצוה בשמחה שכרו גדול פי 1000 יותר מאשר אם מקיימה בלי שמחה.
• כותב הפלא יועץ שכדאי שאדם יאכל בסעודה דברים שטעימים לו לחיך כדי שיברך את ברכת המזון בשמחה.
• נאמר: "גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים" והביא הגאון הגדול הראשון לציון הרב יצחק יוסף שליט"א (בספרו אגרת לבן תורה) ספרים שפירשו שמי שנהנה בעבודת השם שלו כלומר עובד בשמחה מעלתו גדולה יותר ממי שעובד את ה' בלי שמחה.
• עוד הביא שם הרב- שבשבת שיש יותר שמחה ואוירה טובה אז זוכרים יותר את הלימוד, וזה רמזו באחד משירי שבת- "יום שבתון אין לשכוח…"
• אמר הרב מיכאל לסרי- כתוב "מי שנכנס אדר מרבים בשמחה, מי
שנכנס אב ממעטים בשמחה" ולא נאמר מפסיקים לשמוח, רואים מפה שכל הזמן צריך לשמוח.
לסיכום יש מעלה גדולה מאד להיות בשמחה, ואם אדם יגיד לעצמו איך אשמח עם כל הייסורים והצרות, אז יזכור את דברי הבן איש חי שאומר שלאדם אין סיבה להיות עצוב מהעולם הזה כי הכול עובר, ויזכור שבסוף מתוך הרעה יראה איך היה הכול לטובה, וזה רמוז במלה "שמח"- "שם מח" שרואה את הנולד ואת הטובה ומתמלא כולו שמחה.
* * *
{"וְהִפְלָא ה' אֶת מַכֹּתְךָ וְאֵת מַכּוֹת זַרְעֶךָ מַכּוֹת גְּדֹלוֹת וְנֶאֱמָנוֹת וָחֳלָיִם רָעִים וְנֶאֱמָנִים" (כח, נט)}
בגמרא מובא (ע"ז נה.)- ר' יוחנן אומר רעים- בשליחותן, ונאמנים- שיוצאים (מפסיקים) בזמן שנגזר.
מקשה עליו היעב"ץ- הרי בתוספות לא כתוב יוצאים בזמן שנגזר, כתוב שרק באים בזמן שנגזר!
ומתרץ שעל ידי תפלה אפשר לבטל הייסורין, ואז הם יוצאים ומפסיקים קודם.
וכן המהרש"א שם תירץ שעל ידי תפלה ותשובה וצדקה אפשר לבטל את שבועת שר היסורין ולהתרפאות עוד לפני הזמן שנקבע על ידי הקב"ה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יוסף דהן שליט"א
מיד מלכים – על התורה
הרב יוסף דהן שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5