——–
{"וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם" (מז, כט) }
התורה אומרת שיעקב השביע את יוסף שיקבור אותו במצרים, בשביל מה היה צריך להישבע, וכי לא סמך עליו?
אלא שיעקב ידע שיוסף יצטרך את השבועה שלו, משום שראה ברוח הקודש שפרעה ירצה שיעקב יהיה במצרים גם אחרי מותו, ואז יוסף יאמר לו אבל אבי ביקש שלא להיקבר במצרים ואפילו נשבעתי לו שאקברהו בארץ כנען! פרעה ישמע זאת ויענה לו אם כן תפר את השבועה;
במצב הזה מה יענה לו יוסף? אומר יעקב שישבע לו, ועל ידי זה יוסף יכול לטעון לפרעה – אם אני אפר את השבועה של אבי אפר גם את השבועה שלך שאמרת לי שלא אגלה שאני יודע יותר משבעים שפות ואתה לא תהיה המלך! (כי הכלל במצרים היה שהיודע יותר מספר שפות הוא המלך).
לכן יעקב השביע את יוסף לא משום שלא סמך עליו אלא כדי שתהיה לו טענה נגד פרעה.
ופרעה רצה שיעקב יקבר במצרים משום שכשיעקב ירד למצרים הביא איתו ברכות למצרים:
1] יעקב בירך את פרעה שהנילוס יעלה לקראתו.
2] פסק הרעב.
* * *
{"וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת" (שם)}
רש"י אומר שלוש סיבות למה יעקב לא רצה להיקבר במצרים:
1] כי ידע שעפר מצרים יהיה כינים בזמן עשר המכות, ולא רצה שיהיו כינים מרחשות תחתיו.
2] לא רצה להצטער צער גלגול מחילות.
3] כדי שהמצריים לא יעשו אותו עבודה זרה ויעבדו אותו.
ושלושת הפירושים רמוזים במילים "חסד ואמת":
חסד – שלא יצטער מגלגול מחילות ומהכינים,
אמת – זה הקב"ה שלא יעבדו אותי ע"ז. (המגיד מישרים הרב יהודה יוספי שליט"א)
* * *
{"וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים: הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם וגו' יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם" (מט, א-ב, יד)}
שואלים בעלי המוסר מה פתאום קרא יעקב לבנו "חמור גרם", לכאורה זה מעליב?
ומתרצים שלחמור יש מעלה מיוחדת שאין בשאר החיות והבהמות שסוחבות משא:
הסוס – אחרי יום שלם שסוחב ארגזים ומשא כבד, באותו רגע שהגיע זמנו לנוח, מיד פורק את כל המשא בנעירה אחת, כדי שיפוש כמו שצריך…
לא כן החמור שהוא הולך לנוח, הוא נשאר עם כל המשא, והארגזים על גבו וכך הוא ישן.
אומר יעקב שליששכר שהוא מסמל את לומדי התורה יש אותה מעלה כמו לחמור שגם כשנח גם ב"בין הזמנים" הוא נשאר עם התורה – מתנהג לפי התורה ולא פורק עול כשמגיע הזמן להתרענן, וזו המעלה לכל בני התורה שלא עוזבים את התורה בזמן המנוחה אלא כל הזמן מתנהגים כמו שמצווים, ולא פורקים מעליהם עול מצוות ומעשים טובים.
דוגמא מצויה: אדם שלומד טוב כל השבוע סוגיות ופלפולים שלא יאמר בשבת אתבטל ולא אלמד, אלא יכול ללמוד לימוד קל יותר, כגון סוגיות יותר קלות, מדרשים ואגדות.
לכן כינה יעקב את יששכר "חמור גרם" שגם כשנח אינו פורק מעליו עול מלכות שמים.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יוסף דהן שליט"א
מיד מלכים – על התורה
הרב יוסף דהן שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5