——–
א. דבר משה אל כל ישראל (א.א)
פירש רש"י – אילו הוכיח מקצתן, היו אלו שבשוק אומרים: אתם הייתם שומעים מבן עמרם ולא השיבותם דבר מכך וכך, אילו היינו שם היינו משיבין אותו. לכך כנסם כולם ואמר להם: הרי כלכם כאן, כל מי שיש לו תשובה ישיב.
ויש להבין, מה ראה משה להוכיח את כל עם ישראל כעת סמוך למיתתו?
ב. ולבן וחצרות ודי זהב (א.א)
פירש רש"י – "וחצרות"- במחלוקתו של קרח.
ויש להבין בעיקר מחלוקת קורח ועדתו – דמצינו כי מחלוקת קורח על משה, נחשבה לו ככפירה בה' ובתורתו, כפי שנענש במיתה משונה.
ולכאורה יל"ע, מדוע רק מפני שערער על ציווי משה ומינויו, נחשב קורח ככופר בתורת ה' ממש. הרי ודאי שהיה מאמין בה' ובתורתו?
ג. איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם (א.יב)
פירש רש"י – "ומשאכם"- מלמד שהיו אפיקורסין. הקדים משה לצאת אמרו: מה ראה בן עמרם לצאת, שמא אינו שפוי בתוך ביתו. איחר לצאת, אמרו: מה ראה בן עמרם שלא לצאת, מה אתם סבורים יושב ויועץ עליכם עצות רעות, וחושב עליכם מחשבות (מצות וחשבונות).
וצ"ב, מדוע נחשבו הם לאפיקורסין רק משום חשדם במשה כל מיני מחשבות רעות?
ד. ותקרבון אלי כלכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו (א.כב)
פירש רש"י – בערבוביא, ולהלן הוא אומר ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם וזקניכם ותאמרו הן הראנו וכו' אותה קריבה היתה הוגנת, ילדים מכבדים את הזקנים ושלחום לפניהם, וזקנים מכבדים את הראשים ללכת לפניהם, אבל כאן "תקרבון אלי כולכם"- בערבוביא. ילדים דוחפין את הזקנים, וזקנים דוחפין את הראשים.
ויש לידע, מה ראה משה להוסיף פרט זה בתוכחתו על חטא המרגלים?
ה. עוד יש להבין, מדוע פירט משה בתוכחתו [בעיקר] דווקא את חטא העם במרגלים, ולא פרט חטאים אחרים כשלו, המן, העגל וכו'?
ו. אנה אנחנו עלים אחינו המסו את לבבנו לאמר עם גדול ורם ממנו ערים גדולות ובצורות בשמים וגם בני ענקים ראינו שם. ואמר אלכם לא תערצון ולא תראון מהם (א.כח-כט)
צ"ע, מה אשמים עם ישראל שהיה הכרח להענישם כ"כ בחומרה. הרי המרגלים אשר נשלחו לתור הארץ העידו מפורשות כי "רעה הארץ" ואי אפשר לכובשה, ומה אשמים הם שהאמינו לדברי המרגלים?
ז. ואדבר אליכם ולא שמעתם ותמרו את פי ה' ותזדו ותעלו ההרה (א.מג)
צריך להבין, הרי לא המרו ישראל את "פי ה'", אלא את "פי משה" באי שמיעתם בקולו. ומדוע אמר משה כי – ותמרו את "פי ה'"?
ח. עוד יל"ע, מדוע באמת תשובתם של אותם מעפילים לא התקבלה, והוכו הם עד חרמה. הרי גילו בריש גלי כי מאמינים וסומכים הם על ה' יתברך?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד }
יבואר ע"פ יסודו של הג"ר אליהו הכהן זצ"ל (בעל השבט מוסר) בספרו מעיל צדקה (ס' תרע) ביסוד אמונת חכמים. וז"ל – המסקנא המתבקשת מהדברים היא שגדולים הם חכמי התלמוד יותר ממלאכי השרת. חכמינו גוזרים על הקב"ה כביכול והוא עושה (ראה סנהדרין צג: ושבת נט: מה שדרשו על הפסוק "ותגזר אומר ויקם לך"), ולמלאכי השרת לא ניתן כח זה. התועלת המעשית מכך, חיזוק גדול באמונת חכמים. מעתה ידוע נדע כי בכל מה שפירשו בתורה שבכתב "אין בלשונם עוולה, ואמת יהגה חיכם". ובוודאי כיוונו לאמת בפרשם כל מצוה וסדר עשייתה. האמת היא שאין זה פלא שקדושים כחכמי התלמוד שמסרו נפשם על קדושתו יתברך והמיתו עצמם על תורתו, יכוונו לדעת המקום להוציא לאור תעלומות תורתו.
וכתב החינוך (מצוה תצו) וז"ל: על כן אלקינו שהוא אדון כל החכמות, השלים תורתנו, תורת אמת, עם המצוה הזאת, שציוונו להתנהג בה על פי הפירוש האמיתי המקובל לחכמינו הקדמונים ע"ה, ובכל דור ודור גם כן, שנשמע אל החכמים הנמצאים, שקיבלו דבריהם ושתו מים מספריהם ויגעו כמה יגיעות בימים ובלילות להבין עומק מליהם ופליאות דעותיהם, ועם ההסכמה הזאת נכוון אל דרך האמת בידיעת התורה, וזולת זה, אם נתפתה אחר מחשבותינו ועניות דעתנו לא נצלח לכל.
ועל דרך האמת והשבח הגדול בזאת המצווה אמרו חז"ל: לא תסור ממנו ימין ושמאל – אפילו יאמרו לך על ימין שהוא שמאל לא תסור ממצוותם וכו'. עכ"ל.
א"כ מבואר – עד כמה גדולה מעלת החכמים אשר אין בלשונם עוולה ואמת יהגה חיכם, כי כל דבריהם מכוונים רק לאמת. זהו חלק בלתי נפרד מעבודת ה' – לילך רק אחר דברי החכמים "לא לסור ימין ושמאל" אף אם יאמרו לך על ימין שהוא שמאל, כי דעתם היא דעת התורה המדברת מתוך גרונם.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }
הקושיא הראשונה מתורצת – בהיות עם ישראל במצב של חוסר כבוד לזקנים ולחכמים – חסרון באמונת החכמים אשר הינו חסרון מהותי בקיום עם ישראל. וכפי שהביא רש"י – שהיו מסוגלים להעיז ולענות על תוכחות משה רבנו.
לכן, ראה משה בעיקר תוכחתו להוכיחם על חטא אמונת חכמים – דווקא כעת – ערב כניסתם של ישראל לארץ המבוטחת – סמוך למיתתו, מפני שעם כזה אשר איננו רוכש כבוד לחכמיו, חייב תוכחות נוקבות ללא עיכוב, למען החזירם למוטב.
לפ"ז גם הקושיא השנייה מתורצת – אף קורח היה פגום ביסוד אמונת חכמים בערעורו תחילה על מינוי משה רבנו את אליצפן לנשיא, ובהמשיכו לערער אף על מצוות התורה אשר נצטוו ישראל מפי הגבורה.
אמנם, קורח מאמין גדול היה, וכפי שמצינו שזכה לרוח הקודש. אלא שנחשב לכופר בדברי ה', מפני שחיסרון באמונה לקול החכמים אשר דעתם היא דעת התורה, הינה כפירה גמורה, ונחשב לו שכפר בדברי ה' ממש.
לפ"ז גם הקושיא השלישית מתורצת – אותם אנשים אשר היו מדברים על משה רבנו רעה – כל מעשיו פירשוהו לגנאי, ואת דבריו וציוויו היו מפרשים כעצות רעות אשר יעץ מעצמו לרעתם.
פגם זה של זלזול בחכם וחוסר אמונה בציוויו והנהגותיו המנהיג בתורת ה' – הינו כפירה ממש בדברי ה' יתברך, שהרי דברי החכם הינם דברי התורה. לכן אין ראוי יותר מלכנות אנשים אלו אלא בשם: "אפיקורסין".
ולפ"ז גם הקושיות ד', ה', ו', ז' וח' מתורצות – דקדק משה בתוכחתו באומרו: "ותקרבון אלי כלכם"- בערבוביא, תוך שהצעירים דוחפים הזקנים והזקנים את הראשים – ניצנים ראשונים של זלזול בחכמים וחסרון באמונת חכמים.
המשך חטאם נמשך בשומעם ובאמונתם לדברי השקר של המרגלים. כי על אף שמסברא צריכים היו העם להאמין למרגלים אשר נשלחו לתור את הארץ. בכל זאת – כאשר משה רבנו אומר להם להפך, כי "טובה הארץ", צריכים היו הם לילך אחר דבריו – מפני שדבריו הם האמת וכל דבריו הם דעת התורה ממש.
לכן על אף שחזרו לבסוף אותם מעפילים בתשובה ובקשו לעלות לארץ, עדיין לא תקנו את חטא חיסרון אמונת החכמים, ואף המשיכו לחטוא שוב, בעוד שמשה אומר להם שלא לעלות לארץ, ממרים היו את פיו ועלו בכל זאת לכבוש את הארץ.
המשך חטאם זה בחסרון האמונת חכמים, קראו הפסוק: "ותמרו את פי ה'", כי חיסרון באמונת חכמים ואי הציות לדבריהם הינו כהמרת פי ה' ממש, שהרי דברי החכם הם דעת התורה ודברי ה' יתברך המדברים מתוך גרונו.
כעת מובן, מדוע האריך משה בתוכחתו דווקא בתוכחת חטא המרגלים – מפני ששורש חטאם שם היה חסרון באמונת חכמים כפי שפגומים הם בו אף כעת.
חטא גדול זה חייב את עם ישראל להיענש ולהישאר במדבר ארבעים שנה עד אשר יגדל דור חדש המתוקן באמונת חכמים המכבדים את חכמיהם.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5