——–
צרוף יִהִוִהִ
(כז) וַתֵּרָֽגְנ֤וּ בְאָֽהֳלֵיכֶם֙ וַתֹּ֣אמְר֔וּ בְּשִׂנְאַ֤ת יְהֹוָה֙ אֹתָ֔נוּ הֽוֹצִיאָ֖נוּ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם לָתֵ֥ת אֹתָ֛נוּ בְּיַ֥ד הָֽאֱמֹרִ֖י לְהַשְׁמִידֵֽנוּ: וְאִתְרַעַמְתּוּן בְּמַשְׁכְּנֵיכוֹן וַאֲמַרְתּוּן בִּדְסָנֵי יְיָיָתָנָא אַפְּקָנָא מֵאַרְעָא דְמִצְרָיִם לְמִמְסַריָתָנָא בִּידָא דֶאֱמוֹרָאָה לְשֵׁיצָיוּתָנָא:
ותרגנו. לשון הרע, וכן (משלי יח, ח) דברי נרגן, אדם המוציא דבה: בשנאת ה' אתנו. והוא היה אוהב אתכם, אבל אתם שונאים אותו. משל הדיוט אומר, מה דבלבך על רחמך מה דבלביה עלך: בשנאת ה' אתנו הוציאנו מארץ מצרים. הוצאתו לשנאה היתה. משל למלך בשר ודם, שהיו לו שני בנים ויש לו שתי שדות אחת של שקיא ואחת של בעל, למי שהוא אוהב נותן של שקיא, ולמי שהוא שונא נותן לו של בעל. ארץ מצרים של שקיא היא, שנילוס עולה ומשקה אותה, וארץ כנען של בעל, והוציאנו ממצרים לתת לנו את ארץ כנען:
(כח) אָנָ֣ה | אֲנַ֣חְנוּ עֹלִ֗ים אַחֵ֩ינוּ֩ הֵמַ֨סּוּ אֶת-לְבָבֵ֜נוּ לֵאמֹ֗ר עַ֣ם גָּד֤וֹל וָרָם֙ מִמֶּ֔נּוּ עָרִ֛ים גְּדֹלֹ֥ת וּבְצוּרֹ֖ת בַּשָּׁמָ֑יִם וְגַם-בְּנֵ֥י עֲנָקִ֖ים רָאִ֥ינוּ שָֽׁם: לְאָן אֲנַחְנָא סָלְקִין אֲחָנָא תְבָרוּיָת לִבָּנָא לְמֵימַר עַם רַבוְתַקִיף מִנָנָא קִרְוִין רַבְרְבָן וּכְרִיכָןעַד צֵית שְׁמַיָא וְאַף בְּנֵיגִבָּרָאֵי חֲזֵינָא תַמָן:
ערים גדלת ובצורת בשמים. דברו הכתובים לשון הבאי:
(כט) וָֽאֹמַ֖ר אֲלֵכֶ֑ם לֹא-תַֽעַרְצ֥וּן וְֽלֹא-תִֽירְא֖וּן מֵהֶֽם: וַאֲמָרִית לְכוֹן לָא תִתָּבְרוּן וְלָאתִדְחֲלוּן מִנְהוֹן:
לא תערצון. לשון שבירה כתרגומו, ודומה לו (איוב ל, ו) בערוץ נחלים לשכן, לשבור נחלים:
(ל) יְהֹוָ֤ה אֱלֹֽהֵיכֶם֙ הַֽהֹלֵ֣ךְ לִפְנֵיכֶ֔ם ה֖וּא יִלָּחֵ֣ם לָכֶ֑ם כְּ֠כֹל אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֧ה אִתְּכֶ֛ם בְּמִצְרַ֖יִם לְעֵֽינֵיכֶֽם: יְיָ אֱלָהֲכוֹן דִמְדַבַּר קֳדָמֵיכוֹן הוּאיְגִיחַ לְכוֹן כְּכֹל דִי עֲבַדעִמְכוֹן בְּמִצְרַיִם לְעֵינֵיכוֹן:
ילחם לכם. בשבילכם:
(לא) וּבַמִּדְבָּר֙ אֲשֶׁ֣ר רָאִ֔יתָ אֲשֶׁ֤ר נְשָֽׂאֲךָ֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ כַּֽאֲשֶׁ֥ר יִשָּׂא-אִ֖ישׁ אֶת-בְּנ֑וֹ בְּכָל-הַדֶּ֨רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר הֲלַכְתֶּ֔ם עַד-בֹּֽאֲכֶ֖ם עַד-הַמָּק֥וֹם הַזֶּֽה: וּבְמַדְבְּרָא דִי חֲזֵיתָא דִי סוֹבְרָךְיְיָ אֱלָהָךְ כְּמָא דִי מִסוֹבַרגַבְרָא יָת בְּרֵהּ בְּכָל אָרְחָאדִי הַלֶכְתּוּן עַד מֵיתֵיכוֹן עַדאַתְרָא הָדֵין:
ובמדבר אשר ראית. מוסב על מקרא שלמעלה המנו (פסוק ל) , ככל אשר עשה אתכם במצרים, ועשה אף במדבר אשר ראית אשר נשאך וגו' : כאשר ישא איש את בנו. כמו שפירשתי אצל (שמות יד, יט) ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל וגו' . משל למהלך בדרך ובנו לפניו באו לסטים לשבותו וכו' :
(לב) וּבַדָּבָ֖ר הַזֶּ֑ה אֵֽינְכֶם֙ מַֽאֲמִינִ֔ם בַּֽיהֹוָ֖ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם: וּבְפִתְגָמָא הָדֵין לֵיתֵיכוֹן מְהֵימְנִין בְּמֵימְ רָא דַיְיָ אֱלָהֲכוֹן:
ובדבר הזה. שהוא מבטיחכם להביאכם אל הארץ, אינכם מאמינים בו:
(לג) הַֽהֹלֵ֨ךְ לִפְנֵיכֶ֜ם בַּדֶּ֗רֶךְ לָת֥וּר לָכֶ֛ם מָק֖וֹם לַֽחֲנֹֽתְכֶ֑ם בָּאֵ֣שׁ | לַ֗יְלָה לַרְאֹֽתְכֶם֙ בַּדֶּ֨רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר תֵּֽלְכוּ-בָ֔הּ וּבֶֽעָנָ֖ן יוֹמָֽם: דִי מְדַבֵּר קֳדָמֵיכוֹן בְּאָרְחָא לְאַתְקְנָאָהלְכוֹן אֲתַר בֵּית מֵישְׁרִי לְאַשְׁרָיוּתְכוֹןבְּעַמוּדָא דְאֶשָׁתָא בְּלֵילְיָא לְאַחֲזָיוּתְכוֹן בְּאָרְחָאדִי תְהָכוּן בַּהּ וּבְעַמוּדָא דַעֲנָנָאבִּימָמָא:
לראותכם. כמו להראותכם. וכן (שמות יג, כא) לנחותם הדרך, וכן (תהלים כו, ז) לשמע בקול תודה, וכן (מלכים ב' ט, טו) ללכת לגיד [להגיד] ביזרעאל (לגיד כתיב, להגיד קרי) :
(לד) וַיִּשְׁמַ֥ע יְהֹוָ֖ה אֶת-קוֹל דִּבְרֵיכֶ֑ם וַיִּקְצֹ֖ף וַיִּשָּׁבַ֥ע לֵאמֹֽר: וּשְׁמִיעַ קֳדָם יְיָ יָת קַלפִּתְגָמֵיכוֹן וּרְגֵז וְקַיַם לְמֵימָר:(לה) אִם-יִרְאֶ֥ה אִישׁ֙ בָּֽאֲנָשִׁ֣ים הָאֵ֔לֶּה הַדּ֥וֹר הָרָ֖ע הַזֶּ֑ה אֵ֚ת הָאָ֣רֶץ הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁ֣ר נִשְׁבַּ֔עְתִּי לָתֵ֖ת לַֽאֲבֹֽתֵיכֶֽם: אִם יֶחֱזֵי גְבַר בְּגֻבְרַיָא הָאִלֵיןדָרָא בִישָׁא הָדֵין יָת אַרְעָאטַבְתָא דִי קַיֵמִית לְמִתַּן לַאֲבָהָתְכוֹן:(לו) זֽוּלָתִ֞י כָּלֵ֤ב בֶּן-יְפֻנֶּה֙ הוּא יִרְאֶ֔נָּה וְלֽוֹ-אֶתֵּ֧ן אֶת-הָאָ֛רֶץ אֲשֶׁ֥ר דָּֽרַךְ-בָּ֖הּ וּלְבָנָ֑יו יַ֕עַן אֲשֶׁ֥ר מִלֵּ֖א אַֽחֲרֵ֥י יְהֹוָֽה: אֱלָהֵן כָּלֵב בַּר יְפֻנֶה הוּאיֶחְזִנַהּ וְלֵהּ אֶתֵּן יָת אַרְעָאדִי דְרַךְ בַּהּ וְלִבְנוֹהִי חֲלַףדִי אַשְׁלִים בָּתַר דַחַלְתָּא דַיְיָ:
אשר דרך בה. חברון, שנאמר (במדבר יג, כב) ויבא עד חברון:
(לז) גַּם-בִּי֙ הִתְאַנַּ֣ף יְהֹוָ֔ה בִּגְלַלְכֶ֖ם לֵאמֹ֑ר גַּם-אַתָּ֖ה לֹֽא-תָבֹ֥א שָֽׁם: אַף עֲלַי הֲוָה רְגַז מִןקֳדָם יְיָ בְּדִילְכוֹן לְמֵימָר אַףאַתְּ לָא תֵיעוֹל תַּמָן:
התאנף. נתמלא רוגז:
(לח) יְהוֹשֻׁ֤עַ בִּן-נוּן֙ הָֽעֹמֵ֣ד לְפָנֶ֔יךָ ה֖וּא יָ֣בֹא שָׁ֑מָּה אֹת֣וֹ חַזֵּ֔ק כִּי-ה֖וּא יַנְחִלֶ֥נָּה אֶת-יִשְׂרָאֵֽל: יְהוֹשֻׁעַ בַּר נוּן דְקָאֵים קֳדָמָךְהוּא יֵיעוֹל תַּמָן יָתֵהּ תַּקֵףאֲרֵי הוּא יַחְסְנִנַהּ לְיִשְׂרָאֵל:(לט)  רביעי  וְטַפְּכֶם֩ אֲשֶׁ֨ר אֲמַרְתֶּ֜ם לָבַ֣ז יִֽהְיֶ֗ה וּ֠בְנֵיכֶם אֲשֶׁ֨ר לֹא-יָֽדְע֤וּ הַיּוֹם֙ טוֹב וָרָ֔ע הֵ֖מָּה יָבֹ֣אוּ שָׁ֑מָּה וְלָהֶ֣ם אֶתְּנֶ֔נָּה וְהֵ֖ם יִֽירָשֽׁוּהָ: וְטַפְלְכוֹן דִי אֲמַרְתּוּן לְבִזָא יְהוֹןוּבְנֵיכוֹן דִי לָא יְדָעוּ יוֹמָאדֵין טַב וּבִישׁ אִנוּן יַעֲלוּןלְתַמָן וּלְהוֹן אֶתְּנִנַהּ וְאִנוּן יֵירְתֻנַהּ:(מ) וְאַתֶּ֖ם פְּנ֣וּ לָכֶ֑ם וּסְע֥וּ הַמִּדְבָּ֖רָה דֶּ֥רֶךְ יַם-סֽוּף: וְאַתּוּן אִתְפְּנִיוּ לְכוֹן וְטוּלוּ לְמַדְבְּרָאאוֹרַח יַמָא דְסוּף:
פנו לכם. אמרתי להעביר אתכם דרך רוחב ארץ אדום לצד צפון לכנס לארץ, קלקלתם וגרמתם לכם עכוב: פנו לכם. לאחוריכם ותלכו במדבר לצד ים סוף. שהמדבר שהיו הולכים בו לדרומו של הר שעיר, היה מפסיק בין ים סוף להר שעיר, עתה המשכו לצד הים ותסבבו את הר שעיר כל דרומו מן המערב למזרח:
(מא) וַֽתַּֽעֲנ֣וּ | וַתֹּֽאמְר֣וּ אֵלַ֗י חָטָאנוּ֘ לַֽיהֹוָה֒ אֲנַ֤חְנוּ נַֽעֲלֶה֙ וְנִלְחַ֔מְנוּ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר-צִוָּ֖נוּ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וַֽתַּחְגְּר֗וּ אִ֚ישׁ אֶת-כְּלֵ֣י מִלְחַמְתּוֹ וַ֔תָּהִ֖ינוּ לַֽעֲלֹ֥ת הָהָֽרָה: וַאֲתֶבְתּוּן וַאֲמַרְתּוּן לִי חַבְנָא קֳדָםיְיָ אֲנַחְנָא נִיסַק וּנְגִיחַ קְרָבכְּכֹל דִי פַקְדָנָא יְיָ אֱלָהָנָאוְזָרֶזְתּוּן גְבַר יָת מָנֵי קְרָבֵהּוְשָׁרֵיתוּן לְמֵיסַק לְטּוּרָא:
ותהינו. לשון (במדבר יד, מ) הננו ועלינו אל המקום, זה הלשון שאמרתם, לשון הן, כלומר נזדמנתם:
(מב) וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֵלַ֗י אֱמֹ֤ר לָהֶם֙ לֹ֤א תַֽעֲלוּ֙ וְלֹ֣א-תִֽלָּֽחֲמ֔וּ כִּ֥י אֵינֶ֖נִּי בְּקִרְבְּכֶ֑ם וְלֹא֙ תִּנָּֽגְפ֔וּ לִפְנֵ֖י אֹֽיְבֵיכֶֽם: וַאֲמַר יְיָ לִי אֱמַר לְהוֹןלָא תִסְקוּן וְלָא תְגִחוּן קְרָבאֲרֵי לֵית שְׁכִינְתִּי שָׁרְיָא בֵינֵיכוֹןוְלָא תִּתָּבְרוּן קֳדָם בַּעֲלֵי דְבָבֵיכוֹן:
לא תעלו. לא עליה תהא לכם, אלא ירידה:
(מג) וָֽאֲדַבֵּ֥ר אֲלֵיכֶ֖ם וְלֹ֣א שְׁמַעְתֶּ֑ם וַתַּמְרוּ֙ אֶת-פִּ֣י יְהֹוָ֔ה וַתָּזִ֖דוּ וַתַּֽעֲל֥וּ הָהָֽרָה: וּמַלֵלִית עִמְכוֹן וְלָא קַבֶּלְתּוּן וְסָרֶבְתּוּןעַל גְזֵרַת מֵימְרָא דַיְיָ וְאַרְשַׁעְתּוּןוּסְלֶקְתּוּן לְטוּרָא:(מד) וַיֵּצֵ֨א הָֽאֱמֹרִ֜י הַיּשֵׁ֨ב בָּהָ֤ר הַהוּא֙ לִקְרַאתְכֶ֔ם וַיִּרְדְּפ֣וּ אֶתְכֶ֔ם כַּֽאֲשֶׁ֥ר תַּֽעֲשֶׂ֖ינָה הַדְּבֹרִ֑ים וַיַּכְּת֥וּ אֶתְכֶ֛ם בְּשֵׂעִ֖יר עַד-חָרְמָֽה: וּנְפַק אֱמֹרָאָה דְיָתֵב בְּטוּרָא הַהוּאלְקַדָמוּתְכוֹן וּרְדָפוּ יָתְכוֹן כְּמָא דִינַתְּזָן דַבַּרְיָתָא וּטְרָדוּ יָתְכוֹן בְּשֵׂעִירעַד חָרְמָה:
כאשר תעשינה הדברים. מה הדבורה הזאת כשהיא מכה את האדם מיד מתה, אף הם כשהיו נוגעים בכם מיד מתים:
(מה) וַתָּשֻׁ֥בוּ וַתִּבְכּ֖וּ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה וְלֹֽא-שָׁמַ֤ע יְהֹוָה֙ בְּקֹ֣לְכֶ֔ם וְלֹ֥א הֶֽאֱזִ֖ין אֲלֵיכֶֽם: וְתַבְתּוּן וּבְכִיתוּן קֳדָם יְיָ וְלָאקַבִּיל יְיָ צְלוֹתְכוֹן וְלָא אַצֵיתלְמִלֵיכוֹן:
ולא שמע ה' בקלכם. כביכול עשיתם מדת רחמיו, כאלו אכזרי:
(מו) וַתֵּֽשְׁב֥וּ בְקָדֵ֖שׁ יָמִ֣ים רַבִּ֑ים כַּיָּמִ֖ים אֲשֶׁ֥ר יְשַׁבְתֶּֽם: וִיתֶבְתּוּן בִּרְקָם יוֹמִין סַגִיאִין כְּיוֹמַיָאדִי יְתֶבְתּוּן:
ותשבו בקדש ימים רבים. תשע עשרה שנה, שנאמר כימים אשר ישבתם בשאר המסעות והם היו שלשים ושמנה שנה, תשע עשרה מהם עשו בקדש ותשע עשרה שנה הולכים ומטורפים וחזרו לקדש, כמו שנאמר (במדבר לב, יג) ויניעם במדבר. כך מצאתי בסדר עולם:
ב (א) וַנֵּ֜פֶן וַנִּסַּ֤ע הַמִּדְבָּ֨רָה֙ דֶּ֣רֶךְ יַם-ס֔וּף כַּֽאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֵלָ֑י וַנָּ֥סָב אֶת-הַר-שֵׂעִ֖יר יָמִ֥ים רַבִּֽים: (ס) וְאִתְפְּנֵינָא וּנְטַלְנָא לְמַדְבְּרָא אוֹרַח יַמָאדְסוּף כְּמָא דִי מַלִיל יְיָעִמִי וְאַקֵפְנָא יָת טוּרָא דְשֵׂעִיריוֹמִין סַגִיאִין:
ונפן ונסע המדברה. אלו לא חטאו היו עוברים דרך הר שעיר לכנס לארץ מן דרומו לצפונו, ובשביל שקלקלו הפכו לצד המדבר שהוא בין ים סוף לדרומו של הר שעיר, והלכו אצל דרומו מן המערב למזרח דרך ים סוף. דרך יציאתן ממצרים שהוא במקצוע דרומית מערבית, משם היו הולכים לצד המזרח: ונסב את הר שעיר. כל דרומו עד ארץ מואב:
(ב)  חמישי  וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר: וַאֲמַר יְיָ לִי לְמֵימָר:(ג) רַב-לָכֶ֕ם סֹ֖ב אֶת-הָהָ֣ר הַזֶּ֑ה פְּנ֥וּ לָכֶ֖ם צָפֹֽנָה: סַגִי לְכוֹן דְאַקֶפְתּוּן יָת טוּרָאהָדֵין אִתְפְּנִיוּ לְכוֹן צִפּוּנָא:
פנו לכם צפנה. סובו לכם לרוח מזרחית מן הדרום לצפון, ופניכם לצפון, נמצאו הולכין את רוח מזרחית. וזהו שנאמר (שופטים יא, יח) ויבא ממזרח שמש לארץ מואב:
(ד) וְאֶת-הָעָם֘ צַ֣ו לֵאמֹר֒ אַתֶּ֣ם עֹֽבְרִ֗ים בִּגְבוּל֙ אֲחֵיכֶ֣ם בְּנֵֽי-עֵשָׂ֔ו הַיֹּֽשְׁבִ֖ים בְּשֵׂעִ֑יר וְיִֽירְא֣וּ מִכֶּ֔ם וְנִשְׁמַרְתֶּ֖ם מְאֹֽד: וְיָת עַמָא פַּקֵד לְמֵימַר אַתּוּןעָבְרִין בִּתְחוּם אֲחוּכוֹן בְּנֵי עֵשָׂודְיָתְבִין בְּשֵׂעִיר וְיִדְחֲלוּן מִנְכוֹן וְתִסְתַּמְרוּןלַחֲדָא:
ונשמרתם מאד. ומהו השמירה, (פסוק ה) אל תתגרו בם:
(ה) אַל-תִּתְגָּ֣רוּ בָ֔ם כִּ֠י לֹֽא-אֶתֵּ֤ן לָכֶם֙ מֵֽאַרְצָ֔ם עַ֖ד מִדְרַ֣ךְ כַּף-רָ֑גֶל כִּֽי-יְרֻשָּׁ֣ה לְעֵשָׂ֔ו נָתַ֖תִּי אֶת-הַ֥ר שֵׂעִֽיר: לָא תִתְגָרוּן בְּהוֹן אֲרֵי לָאאֶתֵּן לְכוֹן מֵאַרְעֲהוֹן עַד מִדְרַךְפַּרְסַת רִגְלָא אֲרֵי יְרֻתָּא לְעֵשָׂויְהָבִית יָת טוּרָא דְשֵׂעִיר:
עד מדרך כף רגל. אפלו מדרך כף רגל, כלומר אפלו דריסת הרגל איני מרשה לכם לעבור בארצם שלא ברשות. ומדרשי אגדה, עד שיבא יום דריסת כף רגל על הר הזיתים שנאמר (זכריה יד, ד) ועמדו רגליו וגו' : ירשה לעשו. מאברהם, עשרה עממים נתתי לו, שבעה לכם וקיני וקנזי וקדמוני הן עמון ומואב ושעיר, אחד מהם לעשו והשנים לבני לוט, בשכר שהלך אתו למצרים ושתק על מה שהיה אומר על אשתו, אחותי היא, עשאו כבנו:
(ו) אֹ֣כֶל תִּשְׁבְּר֧וּ מֵֽאִתָּ֛ם בַּכֶּ֖סֶף וַֽאֲכַלְתֶּ֑ם וְגַם-מַ֜יִם תִּכְר֧וּ מֵֽאִתָּ֛ם בַּכֶּ֖סֶף וּשְׁתִיתֶֽם: עִבּוּרָא תִזְבְּנוּן מִנְהוֹן בְּכַסְפָּא וְתֵיכְלוּןוְאַף מַיָא תִּכְרוּן מִנְהוֹן בְּכַסְפָּאוְתִשְׁתּוּן:
תכרו. לשון מקח. וכן (בראשית נ, ה) אשר כריתי לי, שכן בכרכי הים קורין למכירה כירה:
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ול ר' שגיב מחפוד שליט"א
ול- J. Alan Groves Center – תחת תנאי רשיון CC-2.5
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5