——–
כדי להשלים כל הסדרה שנים מקרא ואחד תרגום הצגנו תשלום כל הסדרה ותרגום והפטרה:
(ז) כִּי֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ בֵּֽרַכְךָ֗ בְּכֹל֙ מַֽעֲשֵׂ֣ה יָדֶ֔ךָ יָדַ֣ע לֶכְתְּךָ֔ אֶת-הַמִּדְבָּ֥ר הַגָּדֹ֖ל הַזֶּ֑ה זֶ֣ה | אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֗ה יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ עִמָּ֔ךְ לֹ֥א חָסַ֖רְתָּ דָּבָֽר: אֲרֵי יְיָ אֱלָהָךְ בֵּרְכָךְ בְּכָלעֹבַד יְדָךְ סַפֶּק לָךְ צָרְכָּךְבְּמֶהָכָךְ יָת מַדְבְּרָא רַבָּא הָדֵיןדְנַן אַרְבְּעִין שְׁנִין מֵימְרָא דַיְיָאֱלָהָךְ בְּסַעֲדָךְ לָא מְנַעְתָּא מִדָעַם:
כי ה' אלהיך ברכך. לפיכך לא תכפו את טובתו להראות כאלו אתם עניים, אלא הראו עצמכם עשירים:
(ח) וַֽנַּֽעֲבֹ֞ר מֵאֵ֧ת אַחֵ֣ינוּ בְנֵֽי עֵשָׂ֗ו הַיּֽשְׁבִים֙ בְּשֵׂעִ֔יר מִדֶּ֨רֶךְ֙ הָֽעֲרָבָ֔ה מֵֽאֵילַ֖ת וּמֵֽעֶצְיֹ֣ן גָּ֑בֶר (ס) וַנֵּ֨פֶן֙ וַֽנַּֽעֲבֹ֔ר דֶּ֖רֶךְ מִדְבַּ֥ר מוֹאָֽב: וַעֲבַרְנָא מִלְוַת אֲחוּנָא בְנֵי עֵשָׂודְיָתְבִין בְּשֵׂעִיר מֵאוֹרַח מֵישְׁרָא מֵאֵילַתוּמֶעְצְיוֹן גָבֶר וְאִתְפְּנֵינָא וַעֲבַרְנָא אוֹרַחמַדְבְּרָא דְמוֹאָב:
ונפן ונעבר. לצד צפון, הפכנו פנים להלוך רוח מזרחית:
(ט) וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֵלַ֗י אַל-תָּ֨צַר֙ אֶת-מוֹאָ֔ב וְאַל-תִּתְגָּ֥ר בָּ֖ם מִלְחָמָ֑ה כִּ֠י לֹֽא-אֶתֵּ֨ן לְךָ֤ מֵֽאַרְצוֹ֙ יְרֻשָּׁ֔ה כִּ֣י לִבְנֵי-ל֔וֹט נָתַ֥תִּי אֶת-עָ֖ר יְרֻשָּֽׁה: וַאֲמַר יְיָ לִי לָא תְצוּרעַל מוֹאַבָאֵי וְלָא תִתְגָרֵי לְמֶעְבַּדעִמְהוֹן קְרָב אֲרֵי לָא אֶתֵּןלָךְ מֵאַרְעֵהּ יְרֻתָּא אֲרֵי לִבְנֵילוֹט יְהָבִית יָת לְחָיָת יְרֻתָּא:
ואל תתגר וגו' . לא אסר להם על מואב אלא מלחמה, אבל מיראים היו אותם ונראים להם כשהם מזינים, לפיכך כתיב (במדבר כב, ג) ויגר מואב מפני העם שהיו שוללים ובוזזים אותם. אבל בבני עמון נאמר (פסוק יט) ואל תתגר בם, שום גרוי, בשכר צניעות אמם שלא פרסמה על אביה כמו שעשתה הבכירה, שקראה שם בנה, מואב: ער. שם המדינה:
(י) הָֽאֵמִ֥ים לְפָנִ֖ים יָ֣שְׁבוּ בָ֑הּ עַ֣ם גָּד֥וֹל וְרַ֛ב וָרָ֖ם כַּֽעֲנָקִֽים: אֵימְתָנֵי מִלְקַדְמִין יְתִיבוּ בַהּ עַםרַב וְסַגִי וְתַקִיף כְּגִבָּרַיָא:
האמים לפנים וגו' . אתה סבור שזו ארץ רפאים שנתתי לו לאברהם לפי שהאמים שהם רפאים ישבו בה לפנים, אבל לא זו היא כי אותם רפאים הורשתי מפני בני לוט והושבתים תחתם:
(יא) רְפָאִ֛ים יֵחָֽשְׁב֥וּ אַף-הֵ֖ם כַּֽעֲנָקִ֑ים וְהַמֹּ֣אָבִ֔ים יִקְרְא֥וּ לָהֶ֖ם אֵמִֽים: גִבָּרִין מִתְחַשְׁבִין אַף אִנוּן כְּגִבָּרַיָאוּמוֹאַבָאֵי קְרַן לְהוֹן אֵימְתָנֵי:
רפאים יחשבו וגו' . רפאים היו נחשבים אותם אמים כענקים הנקראים רפאים על שם שכל הרואה אותם ידיו מתרפות: אמים. על שם שאימתם מטלת על הבריות, וכן (פסוק יב) ובשעיר ישבו החרים ונתתים לבני עשו:
(יב) וּבְשֵׂעִ֞יר יָֽשְׁב֣וּ הַֽחֹרִים֘ לְפָנִים֒ וּבְנֵ֧י עֵשָׂ֣ו יִֽירָשׁ֗וּם וַיַּשְׁמִידוּם֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם וַיֵּֽשְׁב֖וּ תַּחְתָּ֑ם כַּֽאֲשֶׁ֧ר עָשָׂ֣ה יִשְׂרָאֵ֗ל לְאֶ֨רֶץ֙ יְרֻשָּׁת֔וֹ אֲשֶׁר-נָתַ֥ן יְהֹוָ֖ה לָהֶֽם: וּבְשֵׂעִיר יְתִיבוּ חֹרָאֵי מִלְקַדְמִין וּבְנֵיעֵשָׂו תָּרֵכֻנוּן וְשֵׁצָיֻנוּן מִקֳדָמֵיהוֹן וִיתִיבוּבְּאַתְרֵהוֹן כְּמָא דִי עֲבַד יִשְׂרָאֵללְאַרְעָא יְרֻתָּתֵהּ דִיהַב יְיָ לְהוֹן:
יירשום. לשון הוה, כלומר נתתי בהם כח שהיו מורישים אותם והולכים:
(יג) עַתָּ֗ה קֻ֛מוּ וְעִבְר֥וּ לָכֶ֖ם אֶת-נַ֣חַל זָ֑רֶד וַֽנַּֽעֲבֹ֖ר אֶת-נַ֥חַל זָֽרֶד: כְּעַן קוּמוּ וְעִבָרוּ לְכוֹן יָתנַחֲלָא דְזָרֶד וַעֲבַרְנָא יָת נַחֲלָאדְזָרֶד:(יד) וְהַיָּמִ֞ים אֲשֶׁר-הָלַ֣כְנוּ | מִקָּדֵ֣שׁ בַּרְנֵ֗עַ עַ֤ד אֲשֶׁר-עָבַ֨רְנוּ֙ אֶת-נַ֣חַל זֶ֔רֶד שְׁלשִׁ֥ים וּשְׁמֹנֶ֖ה שָׁנָ֑ה עַד-תֹּ֨ם כָּל-הַדּ֜וֹר אַנְשֵׁ֤י הַמִּלְחָמָה֙ מִקֶּ֣רֶב הַֽמַּֽחֲנֶ֔ה כַּֽאֲשֶׁ֛ר נִשְׁבַּ֥ע יְהֹוָ֖ה לָהֶֽם: וְיוֹמַיָא דִי הַלֶכְנָא מֵרְקַם גֵיאָהעַד דִי עֲבַרְנָא יָת נַחֲלָאדְזֶרֶד תְּלָתִין וְתַמְנֵי שְׁנִין עַדדְסַף כָּל דָרָא גֻבְרֵי מְגִיחֵיקְרָבָא מִגוֹ מַשְׁרִיתָא כְּמָא דִיקַיִים יְיָ לְהוֹן:(טו) וְגַ֤ם יַד-יְהֹוָה֙ הָ֣יְתָה בָּ֔ם לְהֻמָּ֖ם מִקֶּ֣רֶב הַֽמַּֽחֲנֶ֑ה עַ֖ד תֻּמָּֽם: וְאַף מָחָא מִן קֳדָם יְיָהֲוַת בְּהוֹן לְשֵׁצָיוּתְהוֹן מִגוֹ מַשְׁרִיתָאעַד דִשְׁלִימוּ:
היתה בם. למהר ולהמם בתוך ארבעים שנה שלא יגרמו לבניהם עוד להתעכב במדבר:
(טז) וַיְהִ֨י כַֽאֲשֶׁר-תַּ֜מּוּ כָּל-אַנְשֵׁ֧י הַמִּלְחָמָ֛ה לָמ֖וּת מִקֶּ֥רֶב הָעָֽם: (ס) וַהֲוָה כַּד שְׁלִימוּ כָּל גֻבְרֵימְגִיחֵי קְרָבָא לִמְמַת מִגוֹ עַמָא:(יז) וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר: וּמַלִיל יְיָ עִמִי לְמֵימָר:
ויהי כאשר תמו וגו' . וידבר ה' אלי וגו' . אבל משלוח המרגלים עד כאן לא נאמר בפרשה זו, וידבר, אלא ויאמר, ללמדך, שכל שלשים ושמנה שנה שהיו ישראל נזופים לא נתיחד עמו הדבור בלשון חבה פנים אל פנים וישוב הדעת, ללמדך, שאין השכינה שורה על הנביאים אלא בשביל ישראל: אנשי המלחמה. מבן עשרים שנה היוצאים בצבא:
(יח) אַתָּ֨ה עֹבֵ֥ר הַיּ֛וֹם אֶת-גְּב֥וּל מוֹאָ֖ב אֶת-עָֽר: אַתְּ עָבֵר יוֹמָא דֵין יָתתְּחוּם מוֹאָב יָת לְחָיָת:(יט) וְקָֽרַבְתָּ֗ מ֚וּל בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן אַל-תְּצֻרֵ֖ם וְאַל-תִּתְגָּ֣ר בָּ֑ם כִּ֣י לֹֽא-אֶ֠תֵּן מֵאֶ֨רֶץ בְּנֵֽי-עַמּ֤וֹן לְךָ֙ יְרֻשָּׁ֔ה כִּ֥י לִבְנֵי-ל֖וֹט נְתַתִּ֥יהָ יְרֻשָּֽׁה: וְתִקְרַב לָקֳבֵל בְּנֵי עַמוֹן לָאתְצוּר עֲלֵיהוֹן וְלָא תִתְגָרֵי לְמֶעְבַּדעִמְהוֹן קְרָב אֲרֵי לָא אֶתֵּןמֵאַרְעָא בְנֵי עַמוֹן לָךְ יְרֻתָּאאֲרֵי לִבְנֵי לוֹט יְהָבִיתַּהּ יְרֻתָּא:
אתה עבר היום את גבול מואב וגו' וקרבת מול בני עמון וגו' . מכאן שארץ עמון לצד צפון:
(כ) אֶֽרֶץ-רְפָאִ֥ים תֵּֽחָשֵׁ֖ב אַף-הִ֑וא רְפָאִ֤ים יָֽשְׁבוּ-בָהּ֙ לְפָנִ֔ים וְהָ֣עַמֹּנִ֔ים יִקְרְא֥וּ לָהֶ֖ם זַמְזֻמִּֽים: אַרְעָא גִבָּרַיָא מִתְחַשְׁבָא אַף הִיאגִבָּרִין יָתִיבוּ בַהּ מִלְקַדְמִין וְעַמוֹנָאֵיקְרַן לְהוֹן חֻשְׁבָּנֵי:
ארץ רפאים תחשב. ארץ רפאים נחשבת אף היא לפי שהרפאים ישבו בה לפנים, אבל לא זו היא שנתתי לאברהם:
(כא) עַ֣ם גָּד֥וֹל וְרַ֛ב וָרָ֖ם כַּֽעֲנָקִ֑ים וַיַּשְׁמִידֵ֤ם יְהֹוָה֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם וַיִּֽירָשֻׁ֖ם וַיֵּֽשְׁב֥וּ תַחְתָּֽם: עַם רַב וְסַגִי וְתַקִיף כְּגִבְּרַיָאוְשֵׁצִנוּן יְיָ מִקֳדָמֵ יהוֹן וְתָרֵכֻנוּןוִיתִיבוּ בְאַתְרֵיהוֹן:(כב) כַּֽאֲשֶׁ֤ר עָשָׂה֙ לִבְנֵ֣י עֵשָׂ֔ו הַיֹּֽשְׁבִ֖ים בְּשֵׂעִ֑יר אֲשֶׁ֨ר הִשְׁמִ֤יד אֶת-הַֽחֹרִי֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם וַיִּֽירָשֻׁם֙ וַיֵּֽשְׁב֣וּ תַחְתָּ֔ם עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: כְּמָא דִי עֲבַד לִבְנֵי עֵשָׂודְיָתְבוּן בְּשֵׂעִיר דִי שֵׁצֵי יָתחוֹרָאֵי מִקֳדָמֵיהוֹן וְתָרֵכִנוּן וִיתִיבוּ בְאַתְרֵיהוֹןעַד יוֹמָא הָדֵין:(כג) וְהָֽעַוִּ֛ים הַיֹּֽשְׁבִ֥ים בַּֽחֲצֵרִ֖ים עַד-עַזָּ֑ה כַּפְתֹּרִים֙ הַיֹּֽצְאִ֣ים מִכַּפְתֹּ֔ר הִשְׁמִידֻ֖ם וַיֵּֽשְׁב֥וּ תַחְתָּֽם: וְעַוָאֵי דְיָתְבִין בִּדְפִיחַ עַד עַזָהקַפּוּטְּקָאֵי דִנְפָקוּ מִקַפּוּטְקַיָא שֵׁצָיוּנוּן וִיתִיבוּבְאַתְרֵיהוֹן:
והעוים היושבים בחצרים וגו' . עוים מפלשתים הם, שעמהם הם נחשבים בספר יהושע, שנאמר (יהושע יג, ג) חמשת סרני פלשתים העזתי והאשדודי האשקלוני הגתי והעקרוני והעוים. ומפני השבועה שנשבע אברהם לאבימלך לא יכלו ישראל להוציא ארצם מידם, והבאתי עליהם כפתורים והשמידום וישבו תחתם, ועכשיו אתם מתרים לקחתה מידם:
(כד) ק֣וּמוּ סְּע֗וּ וְעִבְרוּ֘ אֶת-נַ֣חַל אַרְנֹן֒ רְאֵ֣ה נָתַ֣תִּי בְ֠יָֽדְךָ אֶת-סִיחֹ֨ן מֶֽלֶךְ-חֶשְׁבּ֧וֹן הָֽאֱמֹרִ֛י וְאֶת-אַרְצ֖וֹ הָחֵ֣ל רָ֑שׁ וְהִתְגָּ֥ר בּ֖וֹ מִלְחָמָֽה: קוּמוּ טוּלוּ וְעִבָרוּ יָת נַחֲלָאדְאַרְנוֹן חֲזִי דִמְסָרִית בִּידָךְ יָתסִיחוֹן מַלְכָּא דְחֶשְׁבּוֹן אֱמוֹרָאָה וְיָתאַרְעֵהּ שְׁרֵי לְתָרָכוּתֵהּ וְאִתְגָרֵי לְמֶעְבַּדעִמֵהּ קְרָבָא:(כה) הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה אָחֵל֙ תֵּ֤ת פַּחְדְּךָ֙ וְיִרְאָ֣תְךָ֔ עַל-פְּנֵי֙ הָֽעַמִּ֔ים תַּ֖חַת כָּל-הַשָּׁמָ֑יִם אֲשֶׁ֤ר יִשְׁמְעוּן֙ שִׁמְעֲךָ֔ וְרָֽגְז֥וּ וְחָל֖וּ מִפָּנֶֽיךָ: יוֹמָא הָדֵין אֱשָׁרֵי לְמִתַּן זְעֻתָּךְוְדַחַלְתָּךְ עַל אַפֵּי עַמְמַיָא דִיתְחוֹת כָּל שְׁמַיָא דִי יִשְׁמְעוּןשִׁמְעָךְ וִיזוּעוּן וְיִדְחֲלוּן מִן קֳדָמָךְ:
תחת כל השמים. למד שעמדה חמה למשה ביום מלחמת עוג ונודע הדבר תחת כל השמים:
(כו) וָֽאֶשְׁלַ֤ח מַלְאָכִים֙ מִמִּדְבַּ֣ר קְדֵמ֔וֹת אֶל-סִיח֖וֹן מֶ֣לֶךְ חֶשְׁבּ֑וֹן דִּבְרֵ֥י שָׁל֖וֹם לֵאמֹֽר: וּשְׁלָחִית אִזְגַדִין מִמַדְבְּרָא דִקְדֵמוֹת לְוָתסִיחוֹן מַלְכָּא דְחֶשְׁבּוֹן פִתְגָמֵי שְׁלָמָאלְמֵימָר:
ממדבר קדמות. אף על פי שלא צוני המקום לקרא לסיחון לשלום, למדתי ממדבר סיני מן התורה שקדמה לעולם. כשבא הקדוש ברוך הוא לתנה לישראל חזר אותה על עשו וישמעאל, וגלוי לפניו שלא יקבלוה ואף על פי כן פתח להם בשלום, אף אני קדמתי את סיחון בדברי שלום. דבר אחר ממדבר קדמות, ממך למדתי שקדמת לעולמך בדברים. יכול היית לשלוח ברק אחד ולשרוף את המצריים, אלא שלחתני מן המדבר אל פרעה לאמר (שמות ה, א) שלח את עמי, במתון:
(כז) אֶעְבְּרָ֣ה בְאַרְצֶ֔ךָ בַּדֶּ֥רֶךְ בַּדֶּ֖רֶךְ אֵלֵ֑ךְ לֹ֥א אָס֖וּר יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאול: אֵעִבַר בְּאַרְעָךְ בְּאָרְחָא בְּאָרְחָא אֵזֵללָא אֶסְטֵי יַמִינָא וּשְׂמָאלָא:(כח) אֹ֣כֶל בַּכֶּ֤סֶף תַּשְׁבִּרֵ֨נִי֙ וְאָכַ֔לְתִּי וּמַ֛יִם בַּכֶּ֥סֶף תִּתֶּן-לִ֖י וְשָׁתִ֑יתִי רַ֖ק אֶעְבְּרָ֥ה בְרַגְלָֽי: עִבוּרָא בְּכַסְפָּא תְּזַבֶּן לִי וְאֵיכוּלוּמַיָא בְּכַסְפָּא תִּתֶּן לִי וְאֶשְׁתֵּילְחוֹד אֵעִבַר בְּרַגְלָי:(כט) כַּֽאֲשֶׁ֨ר עָֽשׂוּ-לִ֜י בְּנֵ֣י עֵשָׂ֗ו הַיֹּֽשְׁבִים֙ בְּשֵׂעִ֔יר וְהַמּ֣וֹאָבִ֔ים הַיֹּֽשְׁבִ֖ים בְּעָ֑ר עַ֤ד אֲשֶֽׁר-אֶֽעֱבֹר֙ אֶת-הַיַּרְדֵּ֔ן אֶל-הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר-יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ נֹתֵ֥ן לָֽנוּ: כְּמָא דִי עֲבָדוּ לִי בְּנֵיעֵשָׂו דְיָתְבִין בְּשֵׂעִיר וּמוֹאָבָאֵי דְיָתְבִיןבִּלְחָיָת עַד דְאֵעִבַר יָת יַרְדְנָאלְאַרְעָא דַיְיָ אֱלָהָנָא יָהֵב לָנָא:
כאשר עשו לי בני עשו. לא לענין לעבור את ארצם אלא לענין מכר אוכל ומים: עד אשר אעבר את הירדן. מוסב על אעברה בארצך:
(ל) וְלֹ֣א אָבָ֗ה סִיחֹן֙ מֶ֣לֶךְ חֶשְׁבּ֔וֹן הַֽעֲבִרֵ֖נוּ בּ֑וֹ כִּֽי-הִקְשָׁה֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ אֶת-רוּח֗וֹ וְאִמֵּץ֙ אֶת-לְבָב֔וֹ לְמַ֛עַן תִּתּ֥וֹ בְיָֽדְךָ֖ כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה: (ס) וְלָא אָבֵי סִיחֹן מַלְכָּא דְחֶשְׁבּוֹןלְמִשְׁבְּקָנָא לְמֶעְבַּר בִּתְחוּמֵהּ אֲרֵי אַקְשִׁייְיָ אֱלָהָךְ יָת רוּחֵהּ וְתַקִיףיָת לִבֵּהּ בְּדִיל לְמִמְסְרֵהּ בִּידָךְכְּיוֹמָא הָדֵין:(לא)  שישי  וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֵלַ֔י רְאֵ֗ה הַֽחִלֹּ֨תִי֙ תֵּ֣ת לְפָנֶ֔יךָ אֶת-סִיחֹ֖ן וְאֶת-אַרְצ֑וֹ הָחֵ֣ל רָ֔שׁ לָרֶ֖שֶׁת אֶת-אַרְצֽוֹ: וַאֲמַר יְיָ לִי חֲזֵי שָׁרֵיתִילְמִמְסַר קֳדָמָךְ יָת סִיחֹן וְיָתאַרְעֵהּ שְׁרֵי לְתָרָכוּתֵהּ לְמֵירַת יָתאַרְעֵהּ:
החלתי תת לפניך. כפה שר של אמוריים של מעלה תחת רגליו של משה והדריכו על צוארו:
(לב) וַיֵּצֵא֩ סִיחֹ֨ן לִקְרָאתֵ֜נוּ ה֧וּא וְכָל-עַמּ֛וֹ לַמִּלְחָמָ֖ה יָֽהְצָה: וּנְפַק סִיחֹן לְקַדָמוּתָנָא הוּא וְכָלעַמֵהּ לַאֲגָחָא קְרָבָא לְיָהַץ:
ויצא סיחן. לא שלח בשביל עוג לעזור לו, ללמדך שלא היו צריכים זה לזה:
(לג) וַֽיִּתְּנֵ֛הוּ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ לְפָנֵ֑ינוּ וַנַּ֥ךְ אֹת֛וֹ וְאֶת-(בנו) בָּנָ֖יו וְאֶת-כָּל-עַמּֽוֹ: וּמָסְרֵהּ יְיָ אֱלָהָנָא קֳדָמָנָא וּמְחֵנָאיָתֵהּ וְיָת בְּנוֹהִי וְיָת כָּלעַמֵהּ:
ואת בניו. בנו כתיב, שהיה לו בן גבור כמותו:
(לד) וַנִּלְכֹּ֤ד אֶת-כָּל-עָרָיו֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔וא וַֽנַּֽחֲרֵם֙ אֶת-כָּל-עִ֣יר מְתִ֔ם וְהַנָּשִׁ֖ים וְהַטָּ֑ף לֹ֥א הִשְׁאַ֖רְנוּ שָׂרִֽיד: וּכְבַשְׁנָא יָת כָּל קִרְווֹהִי בְּעִדָנָאהַהִיא וְגַמַרְנָא יָת כָּל קִרְוֵיגֻבְרַיָא וּנְשַׁיָא וְטַפְלָא לָא אַשְׁאַרְנָאמְשֵׁזִבִ:
מתם. אנשים. בבזת סיחון נאמר בזזנו לנו לשון בזה, שהיתה חביבה עליהם ובוזזים איש לו, וכשבאו לבזת עוג כבר היו שבעים ומלאים והיתה בזויה בעיניהם ומקרעין ומשליכין בהמה ובגדים ולא נטלו כי אם כסף וזהב. לכך נאמר (דברים ג, ז) בזונו לנו, לשון בזיון. כך נדרש בספרי בפרשת (במדבר כה, א) וישב ישראל בשטים:
(לה) רַ֥ק הַבְּהֵמָ֖ה בָּזַ֣זְנוּ לָ֑נוּ וּשְׁלַ֥ל הֶֽעָרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לָכָֽדְנוּ: לְחוֹד בְּעִירָא בַּזָנָא לָנָא וַעֲדִיקִרְוַיָא דִי כְבַשְׁנָא:(לו) מֵֽעֲרֹעֵ֡ר אֲשֶׁר֩ עַל-שְׂפַת-נַ֨חַל אַרְנֹ֜ן וְהָעִ֨יר אֲשֶׁ֤ר בַּנַּ֨חַל֙ וְעַד-הַגִּלְעָ֔ד לֹ֤א הָֽיְתָה֙ קִרְיָ֔ה אֲשֶׁ֥ר שָֽׂגְבָ֖ה מִמֶּ֑נּוּ אֶת-הַכֹּ֕ל נָתַ֛ן יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ לְפָנֵֽינוּ: מֵעֲרֹעֵר דִי עַל כֵּיף נַחֲלָאדְאַרְנֹן וְקַרְתָּא דִי בְנַחֲלָא וְעַדגִלְעָד לָא הֲוַת קַרְתָּא דִיתְקֵפַת מִנָנָא יָת כֹּלָא מְסַריְיָ אֱלָהָנָא קֳדָמָנָא:(לז) רַ֛ק אֶל-אֶ֥רֶץ בְּנֵֽי-עַמּ֖וֹן לֹ֣א קָרָ֑בְתָּ כָּל-יַ֞ד נַ֤חַל יַבֹּק֙ וְעָרֵ֣י הָהָ֔ר וְכֹ֥ל אֲשֶׁר-צִוָּ֖ה יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ: לְחוֹד לְאַרְעָא בְנֵי עַמוֹן לָאקְרֶבְתָּא כָּל כֵּיף נַחֲלָא יוּבְקָאוְקִרְוֵי טוּרָא וְכֹל דִי פַקִידיְיָ אֱלָהָנָא:
כל יד נחל יבק. כל אצל נחל יבוק: וכל אשר צוה ה' אלהינו. שלא לכבוש, הנחנו:
ג (א) וַנֵּ֣פֶן וַנַּ֔עַל דֶּ֖רֶךְ הַבָּשָׁ֑ן וַיֵּצֵ֣א עוֹג֩ מֶֽלֶךְ-הַבָּשָׁ֨ן לִקְרָאתֵ֜נוּ ה֧וּא וְכָל-עַמּ֛וֹ לַמִּלְחָמָ֖ה אֶדְרֶֽעִי: וְאִתְפְּנֵינָא וּסְלֶקְנָא אֹרַח דְמַתְנָן וּנְפַקעוֹג מַלְכָּא דְמַתְנָן לְקַדָמוּתָנָא הוּאוְכָל עַמֵהּ לַאֲגָחָא קְרָבָא אֶדְרֶעִי:
ונפן ונעל. כל צד צפון הוא עליה:
(ב) וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֤ה אֵלַי֙ אַל-תִּירָ֣א אֹת֔וֹ כִּ֣י בְיָֽדְךָ֞ נָתַ֧תִּי אֹת֛וֹ וְאֶת-כָּל-עַמּ֖וֹ וְאֶת-אַרְצ֑וֹ וְעָשִׂ֣יתָ לּ֔וֹ כַּֽאֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֗יתָ לְסִיחֹן֙ מֶ֣לֶךְ הָֽאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁ֥ר יוֹשֵׁ֖ב בְּחֶשְׁבּֽוֹן: וַאֲמַר יְיָ לִי לָא תִדְחַלמִנֵיהּ אֲרֵי בִידָךְ מְסָרִית יָתֵהּוְיָת כָּל עַמֵהּ וְיָת אַרְעֵהּותַעְבֶּד לֵהּ כְּמָא דִי עֲבַדְתָּאלְסִיחֹן מַלְכָּא דֶאֱמֹרָאָה דִי יָתֵבבְּחֶשְׁבּוֹן:
אל תירא אתו. ובסיחון לא הצרך לומר אל תירא אתו, אלא מתירא היה משה שלא תעמוד לו זכות ששמש לאברהם שנאמר (בראשית יד, יג) ויבא הפליט, והוא עוג:
(ג) וַיִּתֵּן֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהֵ֜ינוּ בְּיָדֵ֗נוּ גַּ֛ם אֶת-ע֥וֹג מֶֽלֶךְ-הַבָּשָׁ֖ן וְאֶת-כָּל-עַמּ֑וֹ וַנַּכֵּ֕הוּ עַד-בִּלְתִּ֥י הִשְׁאִֽיר-ל֖וֹ שָׂרִֽיד: וּמְסַר יְיָ אֱלָהָנָא בִּידָנָא אַףיָת עוֹג מַלְכָּא דְמַתְנָן וְיָתכֹּל עַמֵהּ וּמְחִנוֹהִי עַד דְלָאאִשְׁתָּאַר לֵהּ מְשֵׁזֵב:(ד) וַנִּלְכֹּ֤ד אֶת-כָּל-עָרָיו֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔וא לֹ֤א הָֽיְתָה֙ קִרְיָ֔ה אֲשֶׁ֥ר לֹֽא-לָקַ֖חְנוּ מֵֽאִתָּ֑ם שִׁשִּׁ֥ים עִיר֙ כָּל-חֶ֣בֶל אַרְגֹּ֔ב מַמְלֶ֥כֶת ע֖וֹג בַּבָּשָֽׁן: וּכְבַשְׁנָא יָת כָּל קִרְווֹהִי בְּעִדָנָאהַהִיא לָא הֲוַת קַרְתָּא דִילָא נְסִבְנָא מִנְהוֹן שִׁתִּין קִרְוִיןכָּל בֵּית פָּלָךְ טְרָכוֹנָא מַלְכוּתָאדְעוֹג בְּמַתְנָן:
חבל ארגב. מתרגמנן בית פלך טרכונא. וראיתי תרגום ירושלמי, במגלת אסתר קורא פלטין טרכונין. למדתי חבל ארגוב הפרכיא, היכל מלך, כלומר שהמלכות נקראת על שמה. וכן את הארגוב דמלכים (מלכים ב' טו, כה) אצל היכל מלך, הרגו פקח בן רמליהו לפקחיה בן מנחם:
(ה) כָּל-אֵ֜לֶּה עָרִ֧ים בְּצֻרֹ֛ת חוֹמָ֥ה גְבֹהָ֖ה דְּלָתַ֣יִם וּבְרִ֑יחַ לְבַ֛ד מֵֽעָרֵ֥י הַפְּרָזִ֖י הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד: כָּל אִלֵין קִרְוִין כְּרִיכָן מַקְפָןשׁוּר רָם דִילְהֶן דָשִׁין וְעַבְּרִיןבַּר מִקִרְוֵי פַּצְחַיָא סַגִי לַחֲדָא:
מערי הפרזי. פרוזות ופתוחות בלא חומה, וכן (זכריה ב, ח) פרזות תשב ירושלם:
(ו) וַנַּֽחֲרֵ֣ם אוֹתָ֔ם כַּֽאֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֔ינוּ לְסִיחֹ֖ן מֶ֣לֶךְ חֶשְׁבּ֑וֹן הַֽחֲרֵם֙ כָּל-עִ֣יר מְתִ֔ם הַנָּשִׁ֖ים וְהַטָּֽף: וְגַמַרְנָא יָתְהוֹן כְּמָא דִי עֲבַדְנָאלְסִיחוֹן מַלְכָּא דְחֶשְׁבּוֹן גַמַר כָּלקִרְוֵי גֻבְרַיָא נְשַׁיָא וְטַפְלָא:
החרם. לשון הוה [כמו] הלוך וכלות:
(ז) וְכָל-הַבְּהֵמָ֛ה וּשְׁלַ֥ל הֶֽעָרִ֖ים בַּזּ֥וֹנוּ לָֽנוּ: וְכָל בְּעִירָא וַעֲדִי קִרְוַיָא בַּזָנָאלָנָא:(ח) וַנִּקַּ֞ח בָּעֵ֤ת הַהִוא֙ אֶת-הָאָ֔רֶץ מִיַּ֗ד שְׁנֵי֙ מַלְכֵ֣י הָֽאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁ֖ר בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן מִנַּ֥חַל אַרְנֹ֖ן עַד-הַ֥ר חֶרְמֽוֹן: וּנְסִבְנָא בְּעִדָנָא הַהִיא יָת אַרְעָאמִיַד תְּרֵין מַלְכֵי אֱמֹרָאָה דִיבְּעִבְרָא דְיַרְדְנָא מִנַחֲלָא דְאַרְנֹן עַדטוּרָא דְחֶרְמוֹן:
מיד. מרשות:
(ט) צִֽידֹנִ֛ים יִקְרְא֥וּ לְחֶרְמ֖וֹן שִׂרְיֹ֑ן וְהָ֣אֱמֹרִ֔י יִקְרְאוּ-ל֖וֹ שְׂנִֽיר: צִידֹנָאֵי קְרָאָן לְחֶרְמוֹן סִרְיֹן וֶאֱמֹרָאֵיקְרָאָן לֵהּ טוּר תַּלְגָא:
צידנים יקראו לחרמון וגו' . ובמקום אחר הוא אומר (דברים ד, מח) ועד הר שיאון הוא חרמון, הרי לו ארבעה שמות למה הצרכו לכתב, להגיד שבח ארץ ישראל, שהיו ארבע מלכיות מתפארות בכך, זו אומרת על שמי יקרא, וזו אומרת על שמי יקרא: שניר. הוא שלג בלשון אשכנז [ שנעע ] ובלשון כנען:
(י) כֹּ֣ל | עָרֵ֣י הַמִּישֹׁ֗ר וְכָל-הַגִּלְעָד֙ וְכָל-הַבָּשָׁ֔ן עַד-סַֽלְכָ֖ה וְאֶדְרֶ֑עִי עָרֵ֛י מַמְלֶ֥כֶת ע֖וֹג בַּבָּשָֽׁן: כֹּל קִרְוֵי מֵישְׁרָא וְכָל גִלְעָדוְכָל מַתְנָן עַד סַלְכָה וְאֶדְרֶעִיקִרְוֵי מַלְכוּתָא דְעוֹג בְּמַתְנָן:(יא) כִּ֣י רַק-ע֞וֹג מֶ֣לֶךְ הַבָּשָׁ֗ן נִשְׁאַר֘ מִיֶּ֣תֶר הָֽרְפָאִים֒ הִנֵּ֤ה עַרְשׂוֹ֙ עֶ֣רֶשׂ בַּרְזֶ֔ל הֲלֹ֣ה הִ֔וא בְּרַבַּ֖ת בְּנֵ֣י עַמּ֑וֹן תֵּ֧שַׁע אַמּ֣וֹת אָרְכָּ֗הּ וְאַרְבַּ֥ע אַמּ֛וֹת רָחְבָּ֖הּ בְּאַמַּת-אִֽישׁ: אֲרֵי לְחוֹד עוֹג מַלְכָּא דְמַתְנָןאִשְׁתָּאַר מִשְׁאָר גִבָּרַיָא הָא עַרְסֵהּעַרְסָא דְפַרְזְלָא הֲלָא הִיא בְּרַבַּתבְּנֵי עַמוֹן תְּשַׁע אַמִין אָרְכַּהּוְאַרְבַּע אַמִין פְּתָיַהּ בְּאַמַת מְלַךְ:
מיתר הרפאים. שהרגו אמרפל וחבריו בעשתרות קרנים והוא פלט מן המלחמה שנאמר (בראשית יד, יג) ויבא הפליט זהו עוג: באמת איש. באמת עוג:
(יב) וְאֶת-הָאָ֧רֶץ הַזֹּ֛את יָרַ֖שְׁנוּ בָּעֵ֣ת הַהִ֑וא מֵֽעֲרֹעֵ֞ר אֲשֶׁר-עַל-נַ֣חַל אַרְנֹ֗ן וַֽחֲצִ֤י הַר-הַגִּלְעָד֙ וְעָרָ֔יו נָתַ֕תִּי לָרֽאוּבֵנִ֖י וְלַגָּדִֽי: וְיָת אַרְעָא הָדָא יְרִיתְנָא בְּעִדָנָאהַהִיא מֵעֲרֹעֵר דִי עַל נַחֲלָאדְאַרְנֹן וּפַלְגוּת טּוּרָא דְגִלְעָד וְקִרְווֹהִייְהָבִית לְשִׁבְטָא דִרְאוּבֵן וּלְשִׁבְטָא דְגָד:
ואת הארץ הזאת ירשנו בעת ההוא. האמורה למעלה, (פסוק ח) מנחל ארנון ועד הר חרמון: מערער אשר על נחל ארנון. אינו מחבר לראשו של מקרא אלא לסופו, על נתתי לראובני ולגדי. אבל לענין ירשה עד הר חרמון היה:
(יג) וְיֶ֨תֶר הַגִּלְעָ֤ד וְכָל-הַבָּשָׁן֙ מַמְלֶ֣כֶת ע֔וֹג נָתַ֕תִּי לַֽחֲצִ֖י שֵׁ֣בֶט הַֽמְנַשֶּׁ֑ה כֹּ֣ל חֶ֤בֶל הָֽאַרְגֹּב֙ לְכָל-הַבָּשָׁ֔ן הַה֥וּא יִקָּרֵ֖א אֶ֥רֶץ רְפָאִֽים: וּשְׁאָר גִלְעָד וְכָל מַתְנָן מַלְכוּתָאדְעוֹג יְהָבִית לְפַלְגוּת שִׁבְטָא דִמְנַשֶׁהכֹּל בֵּית פָּלַךְ טְרָכוֹנָא לְכָלמַתְנָן הַהוּא מִתְקְרֵי אַרְעָא גִבָּרַיָא:
ההוא יקרא ארץ רפאים. היא אותה שנתתי לאברהם:
(יד) יָאִ֣יר בֶּן-מְנַשֶּׁ֗ה לָקַח֙ אֶת-כָּל-חֶ֣בֶל אַרְגֹּ֔ב עַד-גְּב֥וּל הַגְּשׁוּרִ֖י וְהַמַּֽעֲכָתִ֑י וַיִּקְרָא֩ אֹתָ֨ם עַל-שְׁמ֤וֹ אֶת-הַבָּשָׁן֙ חַוֹּ֣ת יָאִ֔יר עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: יָאִיר בַּר מְנַשֶׁה נְסִיב יָתכָּל בֵּית פְּלַךְ טְרָכוֹנָא עַדתְּחוּם גְשׁוּרָאָה וְאַפְקֵירוֹס וּקְרָא יָתְהוֹןעַל שְׁמֵהּ יָת מַתְנָן כַּפְרָנֵייָאִיר עַד יוֹמָא הָדֵין:(טו)  שביעי  וּלְמָכִ֖יר נָתַ֥תִּי אֶת-הַגִּלְעָֽד: וּלְמָכִיר יְהָבִית יָת גִלְעָד:(טז) וְלָרֽאוּבֵנִ֨י וְלַגָּדִ֜י נָתַ֤תִּי מִן-הַגִּלְעָד֙ וְעַד-נַ֣חַל אַרְנֹ֔ן תּ֥וֹךְ הַנַּ֖חַל וּגְבֻ֑ל וְעַד֙ יַבֹּ֣ק הַנַּ֔חַל גְּב֖וּל בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן: וּלְשִׁבְטָא דִרְאוּבֵן וּלְשִׁבְטָּא דְגָד יְהָּבִיתמִן גִלְעָד וְעַד נַחֲלָא דְאַרְנֹןגוֹ נַחֲלָא וּתְחוּם וְעַד יוּבְקָאדְנַחֲלָא תְּחוּם בְּנֵי עַמוֹן:
תוך הנחל וגבול. כל הנחל ועוד מעבר לשפתו, כלומר עד ועד בכלל ויותר מכאן:
(יז) וְהָֽעֲרָבָ֖ה וְהַיַּרְדֵּ֣ן וּגְבֻ֑ל מִכִּנֶּ֗רֶת וְעַ֨ד יָ֤ם הָֽעֲרָבָה֙ יָ֣ם הַמֶּ֔לַח תַּ֛חַת אַשְׁדֹּ֥ת הַפִּסְגָּ֖ה מִזְרָֽחָה: וּמֵישְׁרָא וְיַרְדְנָא וּתְחוּמֵהּ מִגֵנוֹסַר וְעַדיַמָא דְמֵישְׁרָא יַמָא דְמִלְחָא תְּחוֹתמַשְׁפַּךְ מְרָמָתָא מָדִינְחָא:
מכנרת. מעבר הירדן המערבי הוא ונחלת בני גד מעבר הירדן המזרחי, ונפל בגורלם רוחב הירדן כנגדם ועוד מעבר שפתו עד כנרת וזהו שנאמר והירדן וגבול, הירדן ומעבר לו:
(יח) וָֽאֲצַ֣ו אֶתְכֶ֔ם בָּעֵ֥ת הַהִ֖וא לֵאמֹ֑ר יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֗ם נָתַ֨ן לָכֶ֜ם אֶת-הָאָ֤רֶץ הַזֹּאת֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ חֲלוּצִ֣ים תַּֽעַבְר֗וּ לִפְנֵ֛י אֲחֵיכֶ֥ם בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֖ל כָּל-בְּנֵי-חָֽיִל: וּפַקֵדִית יָתְכוֹן בְּעִדָנָא הַהִיא לְמֵימָריְיָ אֱלָהֲכוֹן יְהַב לְכוֹן יָתאַרְעָא הָדָא לְמֵירְתַהּ מְזָרְזִין תַּעְבְּרוּןקֳדָם אֲחֵיכוֹן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כָּלמְזָרְזֵי חֵילָא:
ואצו אתכם. לבני ראובן ולבני גד היה מדבר: לפני אחיכם. הם היו הולכים לפני ישראל למלחמה, לפי שהיו גבורים, ואויבים נופלים לפניהם, שנאמר (דברים לג, כ) וטרף זרוע אף קדקד:
(יט) רַ֠ק נְשֵׁיכֶ֣ם וְטַפְּכֶם֘ וּמִקְנֵכֶם֒ יָדַ֕עְתִּי כִּֽי-מִקְנֶ֥ה רַ֖ב לָכֶ֑ם יֵֽשְׁבוּ֙ בְּעָ֣רֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לָכֶֽם: לְחוֹד נְשֵׁיכוֹן וְטַפְלְכוֹן וּבְעִירְכוֹן יְדַעְנָאאֲרֵי בְעִיר סַגִי לְכוֹן יֵתְבוּןבְּקִרְוֵיכוֹן דִי יְהָבִית לְכוֹן:(כ)  מפטיר  עַ֠ד אֲשֶׁר-יָנִ֨יחַֽ יְהֹוָ֥ה | לַֽאֲחֵיכֶם֘ כָּכֶם֒ וְיָֽרְשׁ֣וּ גַם-הֵ֔ם אֶת-הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֨ר יְהֹוָ֧ה אֱלֹֽהֵיכֶ֛ם נֹתֵ֥ן לָהֶ֖ם בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן וְשַׁבְתֶּ֗ם אִ֚ישׁ לִֽירֻשָּׁת֔וֹ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לָכֶֽם: עַד דִי יְנִיחַ יְיָ לַאֲחֵיכוֹןכְּוָתְכוֹן וְיֵרְתוּן אַף אִנוּן יָתאַרְעָא דַיְיָ אֱלָהֲכוֹן יָהֵב לְהוֹןבְּעִבְרָא דְיַרְדְנָא וּתְתוּבוּן גְבַר לִירֻתְּתֵהּדִי יְהָבִית לְכוֹן:(כא) וְאֶת-יְהוֹשׁ֣וּעַ צִוֵּ֔יתִי בָּעֵ֥ת הַהִ֖וא לֵאמֹ֑ר עֵינֶ֣יךָ הָֽרֹאֹ֗ת אֵת֩ כָּל-אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה יְהֹוָ֤ה אֱלֹֽהֵיכֶם֙ לִשְׁנֵי֙ הַמְּלָכִ֣ים הָאֵ֔לֶּה כֵּן-יַֽעֲשֶׂ֤ה יְהֹוָה֙ לְכָל-הַמַּמְלָכ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֖ה עֹבֵ֥ר שָֽׁמָּה: וְיָת יְהוֹשׁוּעַ פַּקֵדִית בְּעִדָנָא הַהִיאלְמֵימָר עֵינָיךְ חֲזָאָן יָת כָּלדִי עֲבַד יְיָ אֱלָהֲכוֹן לִתְרֵיןמַלְכַיָא הָאִלֵין כֵּן יַעְבֵּד יְיָלְכָל מַלְכְּוָתָא דִי אַתְּ עָבֵרלְתַמָן:(כב) לֹ֖א תִּֽירָא֑וּם כִּ֚י יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם ה֖וּא הַנִּלְחָ֥ם לָכֶֽם: (ססס) לָא תִדְחֲלוּן מִנְהוֹן אֲרֵי יְיָאֱלָהָכוֹן מֵימְרֵהּ מְגִיחַ לְכוֹן: ססס:
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ול ר' שגיב מחפוד שליט"א
ול- J. Alan Groves Center – תחת תנאי רשיון CC-2.5
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5