——–
כתב בספר "נפש החיים" וזה לשונו: ומזה הטעם גם כן עסק התורה היא מכפרת על כל העוונות של הנפש החוטאת, כמאמרם ז"ל (סוף "מנחות"): מאי דכתיב ("ויקרא" ז, לז): "זאת התורה לעלה למנחה ולחטאת" וכו', ומסיק שכל העוסק בתורה אין צריך לא עולה ולא מנחה ולא חטאת ולא אשם. וכן הוא ב"תנחומא" (פרשת "צו", וב"שמות רבה" פרק לח): "קחו עמכם דברים ושובו אל ה' " ("הושע" יד, ג) – לפי שישראל אומרים וכו', עניים אנו ואין לנו להביא קרבנות. אמר להם הקב"ה: דברים אני מבקש וכו', ואני מוחל לכם על כל עוונותיכם. ואין "דברים" אלא תורה וכו'. וב"תנחומא" ("ויקהל") בענין הארון אמרו שהוא נושא עוונותיהם של ישראל, שהתורה שבו נושאת עוונותיהם של ישראל.
וב"תנא דבי אליהו": אדם שעבר עברות הרבה וקנסו עליו מיתה וכו' וחזר ועשה תשובה וקרא תורה, נביאים וכתובים ושנה משנה, מדרש והלכות ואגדות ושימש חכמים – אפילו נגזרו עליו מאה גזרות הקב"ה מעבירן ממנו וכו'.
וב"זהר": כמה יש להם לבני אדם להסתכל בעבודת הקב"ה, כמה יש להם להסתכל בדברי תורה, שכל מי שעוסק בתורה, כאלו מקריב כל קרבנות העולם לפני הקב"ה. ולא עוד אלא שהקב"ה מכפר לו על כל חובותיו ומתקינים לו כמה כסאות לעולם הבא. וגם על אותן עוונות חמורים שאין הקרבנות מכפרים, עסק התורה מכפר כמו שאמרו רז"ל בבני עלי ("ראש השנה" יח ע"א): בזבח ובמנחה הוא דאינו מתכפר אבל מתכפר הוא בדברי תורה. וכן אמרו ("מגלה" ג ע"ב): גדול תלמוד תורה יותר מהקרבת תמידין.
וב"זהר": בוא וראה וכו', ועל כן מי שעוסק בתורה אינו צריך לא לקרבנות ולא לעולות, שהרי התורה עדיפה מכל וקשר האמונה של הכל. ועל זה כתוב ("משלי" ג, יז): "דרכיה דרכי נעם" וכו'. וכתוב ("תהלים" קיט, קסה): "שלום רב לאהבי תורתך ואין למו מכשול".
ובפרשת "קדשים" (פ ע"ב): בזבח ובמנחה וכו', אבל מתכפר הוא בדברי תורה. למה? בגלל שדברי תורה עולים על כל קרבות העולם כמו שהעמידו, דכתיב: "זאת התורה לעלה למנחה ולחטאת" וכו' – שקולה התורה כנגד כל קרבנות העולם. אמר לו: כך הוא ודאי שכל מי שעוסק בתורה, אף-על-גב שנגזר עליו ענש מלמעלה, נוח לו מכל קרבנות ועולות, ואותו ענש נקרע וכו'. ובוא וראה שאין נטהר בן-האדם לעולם אלא בדברי תורה וכו'. והתורה קדושה נקראת, דכתיב: "כי קדוש אני ה' ". וזו התורה שהיא שם הקדוש העליון. ועל כן מי שעוסק בה נטהר, ואחר כך מתקדש וכו'. למדנו שקדושת התורה – קדושה העולה על כל הקדושות וכו', עיין שם.
ובמדרש אמרו ("וירא" ק ע"א): "בטלו הקרבנות לא בטלה התורה" – אותו שאינו עוסק בקרבנות שיעסק בתורה ויועיל לו יותר דאר"י וכו', אמר להם יעסקו בתורה ואני מוחל להם בשבילה יותר מכל הקרבנות שבעולם, שנאמר: "זאת התורה לעלה ולמנחה" וכו' – זאת התורה בשביל עולה, בשביל מנחה וכו'. אמר רבי כרספדאי: כל מי שמזכיר בבתי כנסיות ובתי מדרשות עניני הקרבנות וכו' – ברית כרותה היא שאותם מלאכים המזכירים חובות להבאיש אותו אינם יכולים לעשות לו אלא טוב.
ואמרו עוד, למה נסמכו אהלים לנחלים דכתיב ("במדבר" כד, ו): "כנחלים נטיו וכו' כאהלים נטע ה' " וכו', לומר לך מה נחלים מעלין את האדם מטומאה לטהרה, אף אהלים מעלים את האדם מכף חובה לכף זכות.
ובפי"ח שם: "שפכי כמים לבך" וכו' – מה מים הללו מקוה טהרה הן לישראל ולכל אשר נברא בעולם וכו', כך דברי תורה מקוה טהרה הן לישראל בכל מקומות מושבותיהם. בוא וראה כמה גדולה כחה של התורה שמטהרת את פושעי ישראל בזמן שעושין תשובה אפילו מעבודה זרה שבידם, שנאמר ("יחזקאל" לו, כה): "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם" וכו', עיין שם, כי עקר התשובה שלימה האמתית שהיא מאהבה הוא רק על-ידי עסק התורה כראוי, כמו שאמרו במעלות התורה: "אוהב את המקום" וכמו שאנו אומרים: "השיבנו אבינו לתורתך וכו' והחזירנו בתשובה שלימה לפניך".
וב"זהר" ("ויקרא" כא, א): כאשר אדם מתרחק מהתורה רחוק הוא מהקב"ה, ומי שקרוב לתורה קרוב לו הקב"ה אצלו, כי על כל פשעים תכסה אהבת התורה כמו שאמרו ב"תנא דבי אליהו" (סא"ר פ"ג) על זה הפסוק, וכן אמרו (פתיחתא "איכה"): "המאור שבה מחזירו למוטב", ובפרק החליל (נב ע"ב): "אם פגע בך מנול זה משכהו לבית המדרש: אם אבן הוא נמוח" וכו', וכעין זה אמרו ב"תנחומא" (פרשת "האזינו"), עיין שם.
וב"בראשית רבה" (פרק כב): "אם בא יצרך להשחיקך שמחהו בדברי תורה". ובמדרש תהלים (סוף מזמור לד): "אם עמד עליך יצר הרע האכילהו לחמה של תורה" וכו'. וב"זהר" ("וישב" קצ ע"א): אר"י "כאשר רואה אדם שהרהורים רעים באים אליו, יעסק בתורה ועל-ידי זה יעברו ממנו". אר"א: "כאשר צד הרע בא לפתות לו לאדם, יהא מושך אותו אצל התורה ויפרש ממנו".
וזהו שאמרו בענין התורה: "ונעשה כמעין המתגבר והולך". ויש מקום לפרשו גם על זה הענין הנ"ל, שכמו המעין הנובע, אף שלפעמים נרפש ונשחת ברפש וטיט רבים, עם כל זה הוא נובע ובוקע ומתגבר והולך מעט מעט, עד שברבות הימים יתגבר ויתגלה לגמרי ויתפשט כמאז. כן העוסק בתורה לשמה אף אם נתלכלך תחלה בעוונות וחטאים עצומים ונטבע מאד ברפש וטיט מצולות הרע חס ושלום, עם כל זה על-ידי עסק התורה יהא נכון לבו בטוח שודאי המאור שבה יחזירו למוטב, והטוב מתגבר והולך על הרע שבו מעט מעט, עד שלבסוף בהכרח יתגבר הטוב ויתפשט בכלו לגמרי, והוא מתקדש מטמאתו ופרחה טהרה בכלו. וכן אמר שם: "ומכשרתו להיות צדיק וחסיד" וכו' – לשון הכשר והגעלה ולבון מפגולי געולי הרע שהיה בו תחלה. וכמו שכתוב ("ירמיה" כג): "הלא כה דברי כאש" וכו', שהיא מלבנתו ומכשרתו וכו'. וכן איתא ב"תנחומא" ("ויקהל") שהתורה מטהרת לבן וכליותן של תלמידי חכמים.
והכל מטעם הנזכר לעיל, ששרשה העליון של התורה הקדושה הוא מעל כל העולמות כלם, והענין הוא כמו שבארנו לעיל טעם מאמרם ז"ל שכל העונה "אמן יהא שמיה רבא" בכל כחו, מוחלין לו על כל עוונותיו, עיין שם. כן הענין שעל-ידי עסק התורה כראוי הוא מעורר שרשה העליון להאציל ולהשפיע שפעת אור עליון וקדושה על העולמות כלם ורשפיה רשפי אש שלהבת נוראה לגרש ולכלות כל הטמאות והזהמות שגרם במעשיו בכל העולמות, להתקדש ולהאיר עוד בקדושה העליונה, להתקשר יחד אחד בחברו, וכל הפגמים מתמלאים וכל הקלקולים נתקנים וכל ההריסות נבנים, והשמחה וחדותא יתירתא ואור העליון מתרבה בכל העולמות.
וגם כי ידוע שכל דבר אינו נתקן אלא בשרשו העליון, וכל אחד מישראל שרש העליון של נשמתו הוא מאות א' מהתורה הקדושה, לכן כל פגמי הנפש החוטאת נתקנים ונמתקים בשרשם בתורה הקדושה על-ידי העסק בה כראוי. וכמו שאמר הכתוב ("תהלים" יט, ח): "תורת ה' תמימה משיבת נפש", שאף אם כבר נכרתה הנפש משרשה חס ושלום ותרד פלאים במעמקי מצולות הרע חס ושלום, התורה הקדושה שעוסק בה היא מקימה ומוציאה ממסגרים ומשיבה אותה להתקשר כתחלה, וביתרון אור התורה הקדושה.
וזהו שאמרו בפרק קמא ד"תענית": תניא רבי בנאה אומר: כל העוסק בתורה לשמה, תורתו נעשית לו סם חיים, שנאמר: "עץ חיים היא" וכו'. ואומר ("משלי" ח, לה): "כי מצאי מצא חיים" וכו'. ואמרו ב"מכלתא": מה תלימוד לומר ("שמות" טו, כו): "כי אני ה' רפאך", אמר לו הקב"ה למשה: אמר להם לישראל, תורה שנתתי לכם רפואה היא לכם, חיים היא לכם, שנאמר ("משלי" ד, כב): "כי חיים הם למצאיהם". ולכן תקנו הראשונים ז"ל נסח הוידוי על-פי סדר כ"ב האותיות, כדי לעורר שרש העליון של נפשו אשר היא מקשרת ונאחזת בתורה הקדושה לטהרה ולקדושה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
נר לרגלי
הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5