——–
ומה שאמרו (פתיחתא רבתי דאיכה): "הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו שהמאור שבה מחזירן למוטב", דמשמע דלעולם התורה סם חיים גם כשעוזב את ה', ואדרבא מאור שבה מחזירו למוטב.
מאמר חז"ל זה איירי בעוזב ה' מתוך תאוות רעות, ולא מתוך מידות רעות, וראיה לכך הא דאמרו (בירושלמי חגיגה פ"א ה"ז): וויתר הקב"ה על עוון ע"ז ג"ע ש"ד ולא וויתר על ביטול תורה, והרי ע"ז ש"ד ג"ע עניינם קילקול תאוות ולא קילקול מידות. ובארנו (לעיל פרשת "במדבר" מאמר סז) בעניין "וויתר", היינו דהקב"ה מציע לעולם לעסוק בתורה שהיא תרופת התאוות הרעות, ומבטיח הוא שאם יעסוק האדם בתורה כראוי ועכ"ז ישתלטו עליו תאוותיו – יוותר לו הקב"ה, וזאת היות הקב"ה יודע כי אם יעסוק בתורה כראוי לא ישתלטו תאוותיו עליו, ומאור שבתורה יחזירהו למוטב. ולכך על ביטול תורה אין הקב"ה מוותר, היות הסיבה והגורם לכל הפשעים הוא מפשעה של ביטול תורה.
אולם ממידות רעות – כאשר משחית האדם את נפשו בהם, דוחה הוא בידים את כח התורה מלהישירו. והוא מה שראינו בדואג ואחיתופל וירבעם בן נבט, שהיו ענקים בתורה יותר מכל חכמי דורם, ועכ"ז לא נתקיים בהם "מאור שבה מחזירן למוטב", ואדרבא כגודל תורתם הגדילו להרשיע ולפשוע, ללא שתהא להם תקנה כלל.
ואם תקשה, ומדוע בכל זאת אין כח במאור שבתורה להחזירן למוטב את בעלי המידות הרעות, כשם שיש כח במאור שבה להתיש כח יצר המתאווה ולהשיב את בעלי התאוות למוטב?
התשובה היא, דמלבד שכל ענייני תאוות הם שייכים לגוף האדם, וענייני מידות שייכים הם למוח האדם, והפגם במוח קשה הוא למאד מפגם האיברים כיחס הראוי לחשיבות המוח בייחס לחשיבות האיברים.
טעם כעיקר נוסף ישנו, מדוע קשה שתועיל התורה למושחת במידותיו, לפי שביאור "מאור שבה מחזירו למוטב" היינו הקב"ה עצמו – אורו גנוז בתורתו, וזהו "מאור שבה" דוקא הוא המחזירו למוטב. והנה המקולקל במידותיו, מפריד בין התורה לנותנה להיותו בעל גאווה וחשיבות עצמית, וא"כ הינו ישות לעצמו מבלי רצון להתבטל להקב"ה נותן התורה, א"כ הוא לוקח את התורה לעצמו ומנתקה מנותן התורה, שהוא המאור שבה, והרי שהוא שואב את החיצוניות שבתורה בלבד, גוף בלי נשמה, ולומדה כשאר חכמות זרות, לפי שמתנתק הוא מנשמת התורה שהוא אור ה' שבתורה, וא"כ היאך תחזירהו למוטב אחר שאין לו ממנה כי אם חיצוניות וגוף בלבד, ואין בה מאור שיחזירהו למוטב.
אולם בעל התאווה, אחר שאינו מקולקל במידות ובטל הוא לנותן התורה, אינו מנתק את התורה שהינו לומד מנותנה שהוא הבורא, ותורתו הינה גוף ונשמה, ויש מאור בתורתו, ולכך יש כאן מה שיחזירהו למוטב.
ולכן אמרו (סוטה ה, ע"א) על הבעל גאווה: "אין אני והוא יכולין לדור", דהקב"ה בורח ממחיצתו של זה ומואס בו על היותו נמנע ומסרב להתבטל לה' ובונה במה לעצמו.
וגרוע הוא מעע"ז, דידוע שע"ז שהיתה בימיהם היתה סוג תאווה שאין לנו היום מושג בה, ואילו הגאווה זו היא קילקול מידה, הנובעת מהתמרדות, והיא בגדר חוצפה כלפי שמיא באופן ישיר.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בים דרך – בראשית
אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5