——–
אלא כאמור קושיות אלו צצות אצלנו מחוסר בהירות בגדלות האבות כמו שהארכנו בפרשת "לך לך", ועמוק בתוכנו מעלתם רק כפי שלמדונו בבית הספר.
ובוא ונראה עד כמה טעות זו של גירסא דינקותא חמורה, וחייבים אנו להסירה מלבנו.
ראשית, אם נשמע על אחד מגדולי הדור מדור שעבר או מב' דורות שעברו, שהיה מלבד עסקו בתורה גם רועה צאן, בודאי היה ערכו ירוד בעינינו ונחשבו "לבעל הבית" ידען בתורה ותו לא, וכל ערכו וחשיבותו בעינינו תקטן למאד.
והסיבה, כי ברור לנו דלהחשב גדול צריך שיהא עסקו בתורה יום ולילה ואין לו מלאכה אחרת אלא זו, וכמו כן בבני תורה המצויים בינינו, אין הערכתנו אלא לזה שעמל בתורה כל היום, ואילו העוסק במשא ומתן – יהי מי שיהיה – פחות הוא בעינינו מאברך העמל בתורה ויגע בה, וזאת המציאות היום היא אכן אמיתית, שהרי אין כמעלת היושב ועוסק בתורה שמקיים את כל העולמות בלימודו ומושך חיים לכל הבריאה, כמבואר ב"נפש החיים" שער ב', אולם עלינו להבין – לא מפני גדלותינו אנו מתייחסים לפועל כחסר ערך, אלא דוקא מפני קטנות וצמצום השגתנו, שהרי אותנו כל פעולה גשמית כעסק קטן וכדומה, כבר מוציא אותנו לגמרי מהרוחניות, ולכן כך הסתכלותנו על אחרים, ולא מסוגלים אנו להסתכל אחרת, ולכך מטושטשת אצלנו הערכתם וגדלותם של הקדמונים כי אין לנו מושג בגדלותם, ומסתכלים אנו עליהם ברמה שלנו, ובפרט כשקוראים אנו על האבות הקדושים שהיו עסוקים במרעה צאן ובקר, כאן יכול להיות האסון! וזאת כי אין לנו השגה בשלימותם, אבותינו זכו לשלימות שכל עסקם ומשאם היו באבריהם בלבד, אולם לבם ומוחם לא סר מה' ואף לרגע, כלשון "המורה" שהבאנוהו לעיל בפרשה הקודמת, ואדרבא, השלימות היא להסתייע בחומריות עוה"ז ולנצל כל טיפה ממנו אך ורק על מנת להגדיל כבוד ה', שהרי כל העוה"ז נברא לשמש לזה.
והארכנו בפרשה הקודמת שאבוי לנו אם גירסא מוטעית זו תהא אצלנו ביחס לאבות העולם שהיו נביאים, והבאנו שם דברי הרמב"ם שהשווה אותם למשה רבינו, וכנזכר שם שארבעתם – האבות ומשה, היו שווים בכך שכל מעיינם ומחשבתם היו דבוקים בבורא בלבד, וכל עסקם במשא ומתן – שהרי גם משה רבנו היה רועה צאן – היה רק ע"מ לקדש שם שמים בלבד.
ופשוט הוא, הרי כל בן עליה ואפילו לא מגדולי הדור, נמדד הוא בכך שבז הוא לקנייני החומר, ומסתפק הוא במועט, וכל עסקו בתורה, ועאכו"כ גדולי הדורות בודאי היו פרושים מקנייני העולם ובזו לכל צרכי גופם, ומסרו נפשם וגופם לעבוד את קונם במסירות נפלאה, וכמבואר בתלמוד ומדרשים ובכל ספרי הדורות מתולדותיהם של גדולי ישראל.
א"כ, היעלה על הדעת שאברהם היה פחות מהם, אברהם שהיה נביא ה' ומהגדולים שבנביאים, היתכן שהיה הוא נעצר מאהבת ה' למען ממונו או למען רחמנותו על בנו, הרי אצל גדולי ישראל ראינו דמלבד שמסרו ממונם מסרו לה' גם את רחמנותם על בני ביתם, וכמו שאמרו: כל ת"ח שאינו אכזרי על ב"ב כעורב, אינו ת"ח. (עירובין כב, א).
א"כ ודאי שפשוט וקל היה אצלם לתת הכל למען התורה ועבודת ה', ואין בזה שום חידוש אצלם, וכשבאים אנו לדבר מאבי האומה – אחד היה אברהם – שייחד את שמו ית' על הבריות, בודאי שלא נצטרך לשכנע את עצמנו שכל השקעתו לרכושו ואהבתו לבנו יצחק לא היתה אהבה חיצונית בלבד, אלא היתה טמונה בה כוונה עמוקה ביותר.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בים דרך – בראשית
אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5