ג. דעת המבי"ט והמהרש"א

——–

לדעת המבי"ט בספרו בית אלקים (שער התשובה פרק רביעי), ישנו חילוק אחר, והוא גם מה שתירץ המהרש"א בחידושי אגדות ברכות ל"ד ע"ב, ושניהם כיוונו לדבר אחד, והוא:

ישנם ב' אופנים בצדיקים גמורים שלא חטאו מעולם, אופן אחד של צדיק שלבו נוטה לחטוא וחשקו מחשיקו לעבירה ומתגבר הוא על יצרו ולא חטא מעולם.

אופן שני של צדיק, שהינו תמים ובר לבב, ואין לבו מחשיקו לעבירה, וזכה לטהרת לב ולרוח נכון, ובטבע חושק הוא רק לטוב.

מדריגת הצדיק באופן הראשון מעולה היא מאופן הצדיק השני, להיות כי הראשון לבו חושק לעבירה וכופה הוא את יצריו לבלתי שמוע להם לחטוא, מה שאין כן באופן השני אין לבו מחשיקו לעבירה ולכך מדריגתו פחותה.

במדריגת ב' צדיקים שהזכרנו, הדברים מוסכמים בין לרבי יוחנן בין לרבי אבהו.

אלא שמחלוקתם לגבי הבעל תשובה, והיינו דלכולי עלמא לא יהא הבעל תשובה במדריגה כמו הצדיק באופן הראשון שלבו חושקו לעבירה וכופה הוא יצרו לבלי שמוע לו, דזה ודאי שצדיק כזה גדול מבעל תשובה בין לרבי יוחנן בין לרבי אבהו.

וכל מחלוקתם היא באם הצדיק באופן השני שלבו תמים ולא מחשיקו לעבירה, גדול הוא מבעל תשובה או לא. לדעת רבי יוחנן, גם הצדיק באופן השני גדול מבעל תשובה, ולא ישיג בעל תשובה מדריגת הצדיק גם באופן השני שלבו תמים ולא חושק לעבירה.

ואילו לרבי אבהו שכאמור, אומנם מודה הוא דבעל תשובה אינו במדריגת הצדיק באופן הראשון, והוא הצדיק החושק לעבירה וכופה יצרו, אולם גדולה מעלת בעלתשובה מהצדיק באופן השני שאין חושק לבו לעבירה.

לסיכום: יש לנו ג' דעות בענין מעלת בעלי תשובה לעומת צדיקים גמורים:

א. דעת הרמב"ם.

הרמב"ם בהלכות תשובה פ"ז ה"ד שהבאנוהו בתחילת הדברים, פסק כרבי אבהו (וכמובא שם ב"כסף משנה"), שבמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד ללא שום חילוק בין אופני הצדיק, משמע שבכל אופן גדול הבעל תשובה מהצדיק, וכמבואר בדבריו הטעם, שהבעל תשובה טעם טעם האיסור וכובש יצרו יותר מהצדיק, ולפי טעם זה אין נפקא מינה בין אם נעמיד את הבעל תשובה בייחס לצדיק שבטבעו הוא צדיק, לצדיק הכופה את יצרו, דזיל בתר טעמא – דלעולם הבעל תשובה גדול יותר אחר שטעם טעם איסור בפועל והצדיק לא טעם.

ב. דעת החובת הלבבות.

לדעת החובת הלבבות (פ"ח משער התשובה), יש לחלק בין בעל תשובה מחייבי כריתות ומיתות בית דין, שזה הגם שישוב לא יגיע למעלת הצדיקים, ואילו בעל תשובה מלאוין שאין בהם כריתות ומיתות בית דין, זה כשישוב יהא במדריגה גבוהה מצדיקים שלא חטאו מעולם.

ג. דעת המבי"ט והמהרש"א.

לדעת המבי"ט בספרו בית אלקים פרק רביעי, והמהרש"א (ברכות לד ע"ב), יש לחלק בין אופני הצדיקים, והיינו בין לדעת רבי יוחנן ובין לרבי אבהו לא יהא מעלת הבעל תשובה יותר מצדיק שלבו חושקו בטבעו לעבירה וכופה הוא את יצרו, וצדיק כזה לעולם גדול הוא מדריגת הבעל תשובה, ומה שנחלקו רבי יוחנן ורבי אבהו הוא במדריגת בעל תשובה האם היא למעלה מצדיק תמים שאין חשקו וטבעו לעבירה וכך נולד בטבעים טהורים המטים לבו לטוב. שלדעת רבי יוחנן, גם לגבי צדיק כזה שהינו פחות במדריגה מצדיק שלבו מחשיקו לעבירה – אין הבעל תשובה יכול להשיג מדריגתו, ואילו לדעת רבי אבהו, יעלה הבעל תשובה במדריגתו על הצדיק התמים הנוטה בטבעו לטוב אחר שאין הוא כופה את יצרו אלא מטבעו נוטה הוא לטוב, ואילו הבעל תשובה כופה יצרו. אולם לגבי צדיק הכופה יצרו, גם רבי אבהו יודה שלא יגיע בעל תשובה למדריגת צדיק כזה, אף שהבעל תשובה טעם טעם חטא וקשה לו הפרישה יותר מצדיק שאמנם נוטה לבו לעבירה אולם לא טעם טעם עבירה, עם כל זה מדריגתו למעלה מהבעל תשובה.

ולסיכום יותר קצר:

הרמב"ם פסק כרבי אבהו שגדולים בעלי תשובה מצדיקים גמורים, וכמו כן הבין שזוהי הכוונה בדעת רבי אבהו שמדריגת בעלי תשובה על צדיקים גמורים הוא בכל אופן.

המבי"ט הבין בדעת רבי אבהו שגדולים בעלי תשובה מצדיקים אולם רק באופן שהצדיק הינו תם וטבעו נוטה לטוב.

ולדעת ה"חובת הלבבות" בעלי תשובה גדולים מצדיקים, דוקא בעלי תשובה שלא חטאו בכריתות ומיתות בית דין.

הרי שלכולי עלמא ישנו אופן שגדולים בעלי תשובה יותר מצדיקים גמורים לכל אחד כדאית ליה.

ואם כן עלינו להבין דהתמיהה במקומה עומדת, ובפרט לדעת הרמב"ם בפשט דבריו דלעולם הבעל תשובה גדול מהצדיק. דהיאך יהא חוטא נשכר, הצדיק שלא חטא מעולם ושמר עצמו בגדרים וסייגים שלא לחטוא וממילא לא בא לידי עבירה מעולם, למה שיהא צדיק זה פחות בדרגתו מאותו אחד שחטא ועשה תשובה?

ובפרט שיש כאן ענין נוסף, דהחוטא הגם שטעם טעם חטא ופירש ממנו יש לו מצד אחד מעלה, אולם הלא הוא זה שנפל לחטא וגרם לעצמו שיוצרך לשעבוד קשה זה לפרוש מן העבירה לאחר שטעמה, אם כן הוא אשם בטורח הגדול הזה שהוצרך לטרוח כל כך לפרוש מן העבירה, ולמה יעלה במדריגתו על צדיק שלא הגיע למצב זה, בזה שלא נתן ליצרו אפשרות להפילו כלל וכלל.

והדבר דומה לב' בני אדם, שהאחד נזהר שלא לבוא לידי חוב והסתפק במועט כך שמעולם לא היה חייב לאיש מאומה, ולעומתו אדם אחר שלווה מכל אשר ימצא לו, ובזבז ממון אחרים ועשקם מבלי יכולת להשיב להם את ממונם, ולבסוף נתאמץ להשיב את כל חובותיו. וכי מפני זה ששילם חובותיו לנושיו יעלה במעלה על זה אשר נזהר מלכתחילה שלא לבוא למצב של עשיקה?

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בים דרך – בראשית

אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5