——–
א. ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם וכו' (טז.א)
פירש רש"י – ומה ראה קורח לחלוק עם משה נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל שמנהו משה נשיא על בני קורח וכו', אמר קרח: מאחי אבא ארבעה היו, שנאמר: ובני קורח וכו', מי ראוי ליטול את השניה לא אני שאני בן יצהר שהוא שני לעמרם.
ויש להבין, כיצד הגיע קורח "מקנאה" הקלה, לכדי כפירה חמורה במשה ובתורת ה'?
ב. עוד יש להקשות, כי לקמן בקרא ד"רב לכם בני לוי" (פס' ז'), פירש רש"י אחרת וז"ל -"וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זו – עינו הטעתו ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו שמואל ששקול כנגד משה ואהרון וכו'".
מבואר, כי לא "הקנאה" באליצפן גרמה לקורח לחלוק על משה, אלא ראייתו ברוח הקודש שלשלת היוצאת ממנו – היא אשר הטעתו בחושבו כי מגיעה לו הגדולה. וצ"ב א"כ, דדברי הרש"י סתרי להדדי?
ג. עוד יש לדקדק, מדוע לא הוסיף הרש"י הכא – מה ראה "לשטות" זו, כפי שנקט לעיל, וחיסר בדבריו מלכנות את מעשי קורח כ"שטות"?
ד. עוד קשה בעניין קנאת קורח באליצפן, דהרי קורח עשיר גדול היה, יותר מכל העם כדאיתא בגמ' שהיו לו אוצרות גדולים וכו'.
ויל"ע, מדוע חשק כ"כ בתפקיד הנשיאות, הרי היה הוא מספיק אדם חשוב בעם ישראל, ולמה לו אף תפקיד זה?
ה. עוד יש להקשות, דמהרש"י משמע כי אף קורח בטענתו על הנשיאות, הודה שראוי אהרון לכהונה היות וגדול הוא ממנו.
א"כ צ"ע, מדוע ביקש לבסוף "הכהונה", הרי היה לו לבקש את "הנשיאות" אשר היא שהיתה ראויה לו לטענתו?
ו. ויקח קורח וכו'. ויקומו לפני משה וכו' (טז.א-ב)
פירש רש"י – והלבישן טליתות שכולן תכלת, באו ועמדו לפני משה, אמרו לו: טלית שכולה תכלת חייבת בציצית או פטורה. אמר להם: חייבת, התחילו לשחק עליו, אפשר טלית של מין אחר חוט אחד של תכלת פוטרה, זו שכולה תכלת לא תפטור את עצמה.
לכאורה, טענת קורח שפקח היה, ועדתו שראשי שבטי ישראל היו, תמוהה! דהלא פשוט שדין ציצית נאמר על כל בגד שד' כנפות לו, ונצטווינו להטיל בו ציצית, ומה סברא איכא למימר כי אם צבע הבגד כצבע התכלת, יפטר הבגד ממצות ציצית, הלא המצווה תלויה בסוג הבגד ולא בצבעו?
ז. עוד יש לדקדק בלשון טענתם: "טלית שכולה תכלת חייבת בציצית או פטורה", "חוט של תכלת פוטרה". מדוע נקטו לשון "פטור" הלא המטיל ציצית בבגדו אינו "פוטר" הבגד מציצית, אלא מקיים מצוותו, והיה להם לומר: טלית שכולה תכלת "מתחייבת" בציצית או שלא "מתחייבת" כלל, מק"ו מטלית שיש בה ציצית עם פתיל תכלת אחד?
ח. ויקומו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמישים ומאתים נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם (טז.ב)
יש להבין, כיצד רצו הנשיאים להיות כוהנים גדולים בעוד שכלל אינם משבט לוי. והדבר תמוה על אנשים חכמים וגדולים אלו, מה סברו במחלוקתם לזכות בכהונה הגדולה? (ולא עוד שטענתם לא היתה על הכהונה אשר ניתנה לשבט לוי דווקא אלא על הכהונה הגדולה)
ט. עוד יש לתמוה, מה סברו מאתיים וחמישים הנשיאים בטענתם לקבלת כהונה אחת. הרי יוצא כי לכל נשיא ישנו סיכוי של אחד למאתיים חמישים בלבד לזכות בכהונה. מדוע א"כ, הלכו הם לחלוק על משה ואהרון בעוד שמסכנים עצמם למיתה?
י. רב לכם בני לוי (טז.ז)
פירש רש"י – וקורח שפקח היה, מה ראה לשטות זה, עינו הטעתו, ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו שמואל וכו'.
ויש לידע, מהיכן למד רש"י כי קורח "פקח" היה, הרי ממחלוקתו על משה, אין אנו מגלים בקורח פקחות יתירה משאר בני האדם?
יא. עוד יש להבין, מדוע הוכרח הרש"י להוסיף "שפקח היה" בשונה מלעיל [בפס' א'] ששם לא כתב רש"י "שפקח היה", דצ"ב מדוע הוסיף ידיעה זו הכא?
יב. אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו וכו' (טז.יד)
תמוה, הלא עיקר תביעתם וטענתם היתה על עניין הכהונה שכביכול נטלה מהם ונתנה לאהרון, ומאי אולמיה להכא טענת "אף לא הביאתנו"?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד }
יבואר ע"פ יסודו של בעל האורחות צדיקים בשער הקנאה. וז"ל – הקנאה באה מגריעות הנפש, אם הוא מקנא ביופיו של אדם או בגבורתו או בעושרו, הרי אינו חפץ במה שגזר עליו הבורא, וזה דומה לעבד שיש לו תלונות על מעשי אדוניו ואינו מתרצה בעניני אדוניו אין זה עבד נאמן, וכ"ש שאין להתרעם על הבורא יתברך אשר כל מעשיו ישרים ונכוחים שאין להרהר אחריו.
מן הקנאה תבוא מחלוקת כמו שתראה בקורח שקנא בכבוד אליצפן בן עוזיאל מתוך כך נאבד הוא וסיעתו אפילו יונקי שדיים (במדבר רבה יח).
עוד הוסיף, כי המקנא חומס נפשו כי הוא מתאבל תמיד ושכלו מתחסר, ומרוב קנאה הטמונה בקרבו, אין לבו פנוי ללמוד ולהתפלל בכוונה ולעשות מעשים טובים, כל אדם מוצא טעם ערב במאכלו חוץ מן המקנא שאינו טועם טעם טוב במאכלו עד שתסור הטובה מחברו.
א"כ מבואר – כי המתקנא מתחסר בשכלו מרוב אבלו וצערו בקנאתו. אף אין לבו פנוי ללמוד ולהתפלל כראוי, לעשות מעשים טובים, ואף אין טעם ערב במאכלו. כל עושרו הגדול וממונו הרב, איננו שווה בעיניו, כי אין לו טעם בהם.
את קורח ועדתו הוליכה הקנאה עד לכפירה בה', בעודם טוענים הם טענות הבל אשר אין השכל סובלם.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}
הקושיא הראשונה מתורצת – הקנאה הינה התחלה של כפירה בבורא יתברך, כי הרי מגלה הוא כי איננו מרוצה ומסכים עם רצון הבורא. לכן מובן כיצד המשיך קורח בהתדרדרותו עד לכפירה בגלוי והסתה לכפירה נגד הקב"ה ומשה נביאו.
לפ"ז גם הקושיות ב' וג' מתורצות – אין סתירה כלל בדברי הרש"י: כי הרי הכל נבע מכח הקנאה אשר חיסרה בשכלו של קורח, תוך המשכתה לחסר בשכלו עד שאפילו נבואה שנתנבא על שושלתו, גרמה לו לקנא במשה ואהרון.
השתטות קורח מחמת קנאתו הראשונית בטענת קדימתו בסדר המשפחה, גרמה לו לתלות את זכותו בכהונה מכח נבואתו על גדלות צאצאיו, בעוד שאין שייכות כלל בין הדברים.
"נשתטה" קורח לחלוק על משה מחמת הקנאה הראשונית אשר חסרה בשכלו, בגורמה לו להבין דברי הבל מנבואה פשוטה – הכל נבע מחמת סיבת הקנאה באליצפן.
כעת מובן מדוע שינה הרש"י הכא בכותבו: מה ראה "לשטות" זו, בשונה מהרש"י לעיל [פס' א'] דכתב: מה ראה לחלוק, ללא תיבת "שטות". מפני שרק לאחר שקנא בתחילה, נשתטה בקנאתו לבסוף לטעות בנבואתו על שושלתו.
לפ"ז גם הקושיות ד', ה', ו' וז' מתורצות – על אף עושרו הרב של קורח, לא היה הוא שווה מאומה בעיניו. מחמת קנאתו באליצפן, ואח"כ אף בכהונת אהרון – היה קורח כ"מקנא" אשר אין טעם במאכלו ובתענוגותיו, ואף השתטותו לילך לחלוק על נשיאות אליצפן, היתה מכח אי הרגשתו שום תענוג או סיפוק מעושרו הרב.
הוסיפה הקנאה לשטות את קורח ולחסר בשכלו, עד שבמקום לבקש "הנשיאות", בקש את "הכהונה"- כי קנאתו סמאה את עיניו עד שלא הסתפק בנשיאות וחשק הוא כבר בכהונה, על אף שלא היה ראוי הוא לה.
כעת מובן, כיצד טענו הנשיאים וקורח בראשם, טענות הבל בדיני הציצית תוך אי הבנתם חילוק פשוט לשאלתם.
אף מתוך לשונם למדים אנו על החסרון בשכלם, כאשר טעו הם בנוקטם לשון "פטור" במקום לשון "חיוב", הכל נבע מכח קנאתם אשר טמטמה את ליבם ושכלם.
כ"כ, מתוך היותם פגומים במידת הקנאה, לא היה להם פנאי לקיים המצוות – כדרך המקנאים. ובשבילם אי קיום מצוות הציצית הינו בבחינת "פטור" ולא "חיוב".
ולפ"ז גם הקושיות ח' וט' מתורצות – בקשו הנשיאים את הכהונה הגדולה, על אף אי היותם כוהנים, או משבט הלויים. תוך הסתכנותם בחייהם כאשר סיכוייהם לזכות בכהונה היה מזערי וזעום – אין זה אלא מפני שקנאתם חסרה בשכלם עד שלא חשבנו סברות פשוטות כ"כ, כי כך היא מידת הקנאה אשר בכוחה לסמא אף את עיני החכמים והחשובים שבדור.
לפ"ז גם הקושיות י' וי"א מתורצות – אפשר כי לא היה קורח פקח יותר משאר בני דורו, אלא שרצה הרש"י בהדגישו "שפקח היה". ללמדנו, כי הגעת קורח לכל אשר הגיע עד לשפל מדרגתו, נבעה דווקא מכח הקנאה אשר חסרה בשכלו, ומ"פקח"- אדם המבין סברות פשוטות, נשתטה לחלוק על משה ואהרון.
ולפ"ז גם הקושיא הי"ב מתורצת – עדת קורח הוסיפו לטעון כי "אף לא הביאותנו אל ארץ זבת חלב וכו'"- על אף שאין טענה זו שייכת כלל לעניין. מ"מ, מידת קנאתם חסרה בשכלם עד הגעתם לטעון טענות הבל אשר אינן קשורות כלל לעניין מחלוקתם.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5